מגזין ה-'ניו יורק טיימס' פרסם היום (ראשון) מאמר הסוקר את חייה של משפחת אחמד, אחת מתוך 1.9 מיליון עזתים שלדברי האו"ם נעקרו מבתיהם מאז החלה מלחמת חרבות ברזל ברצועה, המתמודדים עם היותם פליטים בתנאי החורף הקשים. "אין לנו שום דבר שיחמם אותנו", אמרה האם. "אנחנו חיים בתנאים שלא יכולתי בכל חיי לדמיין שהם אפשריים".
לא רק עסקה: התסריט היחיד של סינוואר לצאת בחיים מהמלחמה
לאחר הירי בילד בעזה: הפרשנים מזהירים את חמאס מפני השגיאה הבאה
המשפחה הגיעה לחלק הדרומי של הרצועה לפני שלושה שבועות, בדיוק כשהגיע החורף. שבע נפשות המשפחה תפסו מחסה באוהל קטן ודקיק שבנו באמצעות יריעות ניילון וכמה לוחות עץ, אותו הם חולקים עם 16 קרובי משפחה אחרים, סיפר האב. "זה אפילו לא אוהל ראוי," האב התבדח. "מי ששוהה באוהלים אמיתיים הם הבורגנים בעזה".
כאמור, האו"ם וארגוני זכויות הביעו לאחרונה דאגות רבות מהתפשטות נוספת של מחלות הנישאות במים כמו כולרה ושלשול כרוני בעזה, עם היעדר מים נקיים ותנאים לא סניטריים. ילדים נפגעו בצורה הקשה ביותר מהשיעור הגובר של מחלות זיהומיות, כך דווח על פי יוניסף, הארגון הבינלאומי למען ילדים.
שתי בנות המשפחה סבלו מכאבי בטן עזים במשך כמעט שבועיים, "אולי מהתייבשות קיצונית", אמר אבי המשפחה. "היא צורחת מכאבים, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתת לה קצת ממי הגשמים לשתות", סיפר. "במשך 23 ימים, ניסינו למצוא שמיכות ומזרונים. ישנו על סדין דק ועצבנו את החול למעין כרית שתניח את ראשינו".
כמו משפחות עקורים רבות אחרות בעזה, במשפחת אחמד, שנאלצה לעבור דירה ארבע פעמים מאז תחילת המלחמה, נאבקו למצוא מזון ומים. הם אכלו כל מה שיכלו לחפש, בעיקר עלים, סיפר אב המשפחה. כמו כן, הוא הוסיף כי שום סיוע לא הגיע אליהם עד כה.
בכדי למצוא מקור מים, הם הניחו דלי מחוץ לאוהל שלהם דרכו אספו מי גשמים, איתם בישלו וכיבסו את בגדיהם. "זה עדיין מים מזוהמים", אמר האב, "אבל אין לנו אלטרנטיבה אחרת. אנחנו צריכים להסתגל".