בחמישי האחרון נחת ראש הממשלה בנימין נתניהו בלונדון, לרגל 100 שנים להצהרת בלפור. בארוחת הערב שהתקיימה לציון האירוע עם ראש ממשלת בריטניה, הצהירה תרזה מיי כי “בריטניה גאה בתפקיד החלוצי שמילאה בתהליך הקמתה של מדינת ישראל". מי שבלט בהיעדרו היה יו”ר מפלגת הלייבור והאופוזיציה בבריטניה, ג’רמי קורבין. היעדרותו של קורבין, גם אם צורמת, אינה מפתיעה. היא רק עוד נקודת שפל ביחסים בין היהודים בבריטניה לבין המפלגה שהייתה לרבים מהם בית פוליטי חם לאורך עשרות שנים.

לעומת זאת, ערב קודם לכן הגיע קורבין לכנס שאורגן על ידי קבוצה מוסלמית שנחשבת מקורבת לחוגים קיצוניים, כשהוא מלווה בנאז שאה, חברת פרלמנט ממפלגתו שהציעה בעבר בעמוד הפייסבוק שלה לעשות רילוקיישן של מדינת ישראל – לאמריקה. בתגובה לכך פרסמה קבוצת “חברי ישראל בלייבור”, שפועלת בתוך המפלגה, הודעה זועמת שבה היא מגנה את העובדה שקורבין “בחר להגיע לאירוע שאורגן על ידי קבוצה שהנה מפיצה שיטתית של מיתוסים על כוחו של ‘הלובי הישראלי’, שלקוחים מעולם הדימויים האנטישמי הקלאסי”.



מי שמוצא קשר הדוק בין הדברים הוא דיוויד קולייר, בלוגר בריטי שחוקר אנטישמיות ואנטי־ציונות בממלכה. קולייר מסתובב בסמטאות הרשת החברתית בזהות בדויה של אקטיביסט אנטי־ישראלי, בן בית בזירות הקיצוניות ביותר, וטוען כי בשנים האחרונות ישנה התקרבות מדאיגה בינן לבין מפלגת הלייבור.




ראש מפלגת הלייבור ג'רמי קורבין. צילום: רויטרסראש מפלגת הלייבור ג'רמי קורבין. צילום: רויטרס



“הפרסונה המזויפת שלי מאוד פופולרית בקרב האקטיביסטים הקיצוניים”, הוא מספר. “כשאת הולכת לעמודים שלהם, הדברים שמפורסמים שם ממש מפחידים. אפשר להסתובב שם במשך חיים שלמים ולא להיתקל אפילו פעם אחת בהתייחסות או הפניה לכלי תקשורת מיינסטרימי. אפילו BBC ו"הגרדיאן" הרבה יותר מדי ימניים עבורם. כל מה שמזין את הקבוצות האלה הם פרסומים אנטי־מערביים, קונספירציות ופייק ניוז. לפיהן, ישראל היא רוצחת תינוקות, גונבת וסוחרת באיברים, שולטת בבנקים העולמיים, אחראית לאסון התאומים ובונה את דאע”ש. דוגמאות לקבוצות כאלה הן ‘ישראל הציונית - סכנה לאנושות’, ‘לחשוף את הרוטשילדים’ ו’אנשי האמת נגד הלובי הציוני’".



הקבוצות האלה מקושרות בצורה זו או אחרת ללייבור?
“הן לא היו בעבר, אבל עכשיו כן. לפני שלוש שנים לא היה שום קשר עם הקבוצות שבהן הייתי מעורב במסגרת המלחמה שלי באנטישמיות לבין הלייבור. לפני שנתיים וחצי התחלתי לראות פתאום הודעות תמיכה בקורבין בטיים־ליין, שיתופים של אמירות שלו וחיבורים בין הקבוצות האלה ל’מומנטום’ (קבוצה שתומכת בקורבין – נר”ו). פתאום, בפעם הראשונה, הייתה נוכחות למפלגה מיינסטרימית בקבוצות הקיצוניות האלו. לכן התחלתי להתעניין בלייבור. הצטרפתי לקבוצות הלייבור השונות ברשת החברתית והפכתי לחבר מפלגה כדי שאוכל להגיע לכנסים שלה”.



ומה גילית?
“שיש כרגע יותר ממפלגה אחת בלייבור, וזו הבעיה המרכזית עכשיו. נעשה פוטש על ידי השמאל הקשה, ואני קורא להם כך כי זה לא באמת לייבור. האנשים האלה היו בחיים הפוליטיים שנים רבות, אבל תמיד בשוליים ובאחוזים נמוכים. מצד אחד, יש חברי מפלגה מתונים, מערביים, ציוניים, והם אלו ששלטו בלייבור מאז שאני זוכר, ומהצד השני יש קבוצה חדשה שמורכבת ממרקסיסטים. אם תקשיבי לקבוצה הראשונה, תשמעי שללייבור יש בעיה רצינית של אנטישמיות שצריך לטפל בה אם רוצים להוות אופוזיציה רצינית. אם תלכי לאנשי ה’מומנטום’, תומכי קורבין, תשמעי שהציונים השתלטו על המפלגה, ואם רוצים להתקדם עם המהפכה – צריכים לנקות את המפלגה”.



מה הם אומרים על ישראל והיהודים?
“שישראל היא מדינה קולוניאליסטית, מדינת אפרטהייד שצריכה להימחק. אפרופו הצהרת בלפור, רוב האנשים האלה חושבים שב־1917 היהודים השתמשו בכוח שלהם כדי להכריח את הבריטים לשחרר את הצהרת בלפור. לדבריהם, הבריטים, שבאותו הזמן נלחמו במלחמת העולם הראשונה ונזקקו להתערבות אמריקאית, נכנעו ללחץ היהודי”.



אבל איזה כוח היה ליהודים ב־1917?
“ובכן, זאת בדיוק הנקודה. זה הדמיון האנטישמי על הכוח היהודי והלובי היהודי. דיל אימפריאליסטי נחתם בין היהודים לבריטים, ובמסגרתו הוסכם שהיהודים יערבו את אמריקה במלחמה בתמורה להצהרה. זה מה שהם מאמינים בו, וזו לא דעה שבשוליים”.




עוינות יוצאת דופן


לאחר הבחירות הכלליות בשנת 2015, שבהן נחלה מפלגת הלייבור הפסד צורב לקונסרבטיבים, הוחל בתהליך החלפת יושב הראש דאז, אד מיליבנד. לצד המועמדים ה”טבעיים” כמו איווט קופר, ליז קנדל ואנדי ברנהם ששיקפו את ערכי המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, מפלגת שמאל מתונה, בלט בשונותו ג’רמי קורבין. הוא היה האאוטסיידר, ויש הטוענים שהוצב שם רק כדי לגוון את המנעד הפוליטי של המפלגה, כסוג של בדיחה. קורבין אומנם פוליטיקאי ותיק, אבל לאורך שנים היה בשולי השמאל של המפלגה, תמיד בספסלים האחוריים של הפרלמנט. לא התקשורת המקומית ולא הקולגות האמינו שייבחר. אבל הבלתי ייאמן קרה, ולמגינת לבם של חברי פרלמנט רבים ממפלגתו, הוא נבחר ברוב מרשים, פעמיים. בדיעבד ייחסו את הצלחתו לשיטת ההתפקדות למפלגה, זו שאפשרה להמוני אקטיביסטים משורות השמאל הקשה להצטרף ללייבור ולתמוך בקורבין. כיום, לאחר מערכת הבחירות האחרונה שבה צמצם את הפער עם המפלגה הקונסרבטיבית שבשלטון, מנהיגותו נראית איתנה מתמיד.



בשנתיים שעברו מאז היבחרו, אין רגע דל, ושרשרת האירועים מתיישבת יפה עם אבחנותיו של קולייר. השעייתם הזמנית מאוד של קן ליווינגסטון, ראש עיריית לונדון לשעבר, על האמירה כי “היטלר היה ציוני”, ושל עמיתתו שאה, על דבריה על "הצורך בטרנספר לישראל", היא כבר חדשות ישנות. גם ההשוואה הידועה לשמצה שערך קורבין בין ישראל לדאע"ש באומרו כי “חברינו היהודים לא אחראים למעשיה של ישראל ולמדיניות נתניהו יותר ממה שחברינו המוסלמים אחראים לארגון דאע"ש” סוקרה כבר בהרחבה. אלא שזאת הייתה רק יריית הפתיחה.




נתניהו בפגישתו עם תרזה מיי. צילום: קובי גדעון, לע"מנתניהו בפגישתו עם תרזה מיי. צילום: קובי גדעון, לע"מ



בשנה האחרונה הוגברה האבטחה על חברי פרלמנט יהודים מחשש לביטחונם. חברות פרלמנט יהודיות מטעם מפלגת הלייבור, כמו לוסיאנה ברגר ורות סמית, סיפרו שקיבלו אלפי מסרים אנטישמיים ואף איומים על חייהן. השבוע הן העדיפו לא להתראיין. לקראת בחירות הבזק האחרונות שנערכו ביוני האחרון, נחשפו מסמכים שמרמזים על ניסיונות חיסול פוליטיים של מועמדים יהודים פרו־ישראלים על ידי תנועת "מומנטום". ואם זה לא מספיק, הגיע הכנס האחרון של המפלגה, שהתקיים בספטמבר האחרון בברייטון והיווה פלטפורמה נוחה לפיגורות כמו הישראלי־אמריקאי מיקו פלד, שטען כי יש לאפשר לאנשים לפקפק בקיומה של השואה. באותו הכנס נתקלו קבוצת “חברי ישראל בלייבור” בעוינות יוצאת דופן. בין היתר קיבלו הודעות בנוסח “הציונים חייבים להיות מטוהרים מהלייבור, לפחות מפלגה אחת מוכרחה להיות נאמנה לעם הבריטי”.



ג’ונתן סקרדוטי, עיתונאי ופרשן פוליטי, ולשעבר מנהל התקשורת של הקמפיין נגד אנטישמיות בבריטניה, טוען כי יש בעיית אנטישמיות אמיתית בלייבור כרגע. “תמיד היה אלמנט של אנטישמיות בשמאל הקיצוני, אבל זה היה פחות חשוב כי הם לא הנהיגו את המפלגה ועכשיו הם כן”, הוא אומר. “קורבין תמיד עשה קריירה מלהוות אופוזיציה לישראל, ותחת ההנהגה שלו אנטישמים תופסים יותר נפח במפלגה, מרגישים יותר בנוח”.



איך זה בא לידי ביטוי?
“אפילו ביד הרכה שנהגה המפלגה כלפי קן ליווינגסטון ונאז שאה. מעט מדי ומאוחר מדי. קורבין עצמו לעתים קרובות אומר שהוא נגד גזענות, אבל אף פעם לא יזכיר אנטישמיות בנפרד, והוא מאוד רך עם אנשים שמתבטאים בצורה כזו. חלק מאנשי המפלגה היהודים ממש נאבקים בין הזהות היהודית שלהם לבין הזהות המפלגתית. הם מצויים בקונפליקט מאוד קשה, אפילו אם הם מסכימים עם קורבין מבחינה כלכלית. אין אופציה לשמאל כרגע שהוא לא אנטי־יהודי”.



יש לקורבין אופוזיציה בתוך המפלגה בהקשר הזה?
“כשהוא זכה בפעם השנייה בהנהגת המפלגה, הרבה חברי פרלמנט התנגדו לו, וחלק מהטיעונים נגעו ליחס שלו לישראל. עכשיו, אחרי הבחירות האחרונות שבהן הביא לתוצאות טובות מהמצופה, פתאום הטון של רבים מהם השתנה. פתאום הם מוכנים לוותר על עקרונות לטובת הסיכוי לחזור לשלטון”.




רגולציות חדשות



חברת הפרלמנט היהודייה והפרו־ישראלית ממפלגת הלייבור, לואיז אלמן, אינה מתכוונת להניח לתופעה המתחזקת. “יש בעיה, ואנחנו מתמודדים איתה. לא הייתי חולמת להתעלם מזה”, היא אומרת.



האם את מצויה בקונפליקט אישי בין המפלגה לבין היהדות שלך ותמיכתך בישראל?
“אני לייבור בכל מאודי, ואני מאוד רוצה לראות את הלייבור בשלטון, אבל הסיטואציה הנוכחית בהקשר לאנטישמיות אכן מאוד מאתגרת. אני עובדת עם אנשים נוספים במפלגה במטרה להתמודד עם האתגרים הללו”.



ולמרות זאת, המצב לא נראה טוב. יש יותר קיצוניים, ומנהיג שמזכיר בנשימה אחת את ישראל ודאע”ש.
“זה רק אומר שאנחנו צריכים להילחם חזק יותר. יש הרבה מאוד אנשים במפלגה שלא מסכימים עם מה שקורה בה בהקשר של ישראל ומודאגים מהאנטישמיות. הצלחנו לאחרונה להכניס רגולציות חדשות בנוגע להגדרות של אנטישמיות. זה אמור לתת לנו יותר כוח במלחמה הזו. המבחן להצלחה שלהן יהיה האופן שבו הן ייושמו”.



מה מניע את המתפקדים החדשים תומכי קורבין, לדעתך?
“רובם פשוט רוצים שמאל יותר רדיקלי, והיהודים וישראל הם לא אישיו עבורם. אבל יחד איתם הגיעו גם שמאל קיצוני וקבוצות של אנשים שתמיד התנגדו לישראל מכיוון שהם רואים בה כוח אימפריאליסטי ומרושע, ולא מקבלים את העובדה שהציונות היא תנועה לאומית לגיטימית. משם מגיעה הבעיה. הם תמיד היו בסביבה, אבל אף פעם לא היו דומיננטיים”.



מיקו פלד מצא את ועידת הלייבור כפלטפורמה נוחה לאמירה השנויה במחלוקת על כך שיש לאפשר העלאת ספקות בנוגע לקיומה של השואה.
“זאת אכן בושה ושערורייה. פלד אומנם לא חבר מפלגה, והאירוע עצמו היה שולי, אבל זו עדיין בושה שאמירה כזו נאמרה באירוע של מפלגת הלייבור”.



את יכולה להבין יהודים שהפסיקו להצביע למפלגה?
“לצערי כן”.



חברי פרלמנט יהודים מסוימים נזקקים לאבטחה נוספת.
“גם האבטחה שלי הוגברה, בבית ובמשרד”.



את מפחדת?
“זה מאוד מטריד, אבל אני אמשיך לומר את מה שלדעתי נכון”.



את לא חוששת שאם קורבין ייבחר בעתיד לראשות הממשלה, המצב יוחמר?
“לא. אני אמשיך להילחם עם אנשים שתומכים בי בעניין הזה. אם תסתכלי במצע הבחירות האחרון של הלייבור, אין בו שום דבר שאמור להעלות חשש. אנחנו עדיין תומכים בפתרון שתי המדינות ובמאמץ להשגת משא ומתן. אני חושבת שזה קשור לקמפיין שאנחנו מנהלים וללחץ שאנחנו מפעילים, ואני יכולה להבטיח לך: גם בהמשך לא ננוח על זרי הדפנה”.