נשיא סוריה בשאר אסד בוחן בימים אלה את האפשרות להיענות לתחנוניהם של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, ולאפשר טיפול בילדים חולי סרטן הנצורים באזור רוטה שבמדינה, ממזרח לדמשק, וסובלים לא רק מהמחלה, אלא גם מרעב. האזור, שנשלט על ידי ארגוני המורדים, נמצא במצור של המשטר הסורי זה ארבע שנים.
מלבד עשרות הילדים במזרח רוטה הנמצאים במצב חמור של תת־תזונה, ישנם שבעה ילדים שזקוקים לטיפול רפואי דחוף. ג’אן איגלנד, יועצו של שליח האו”ם לסוריה, קרא לאיראן ולרוסיה ללחוץ על אסד כדי לאפשר את חילוצם של שבעת הילדים באופן מיידי. בין החולים נמצאת הילדה ראמה (4), שסובלת מסרטן הלימפומה, מתת־תזונה ומגידול ממאיר בגרון. את התרופות שמסייעות לה קיבלה ראמה בפעם האחרונה לפני שמונה חודשים.
לדברי האמיש דה בריטון גורדון, מנכ”ל הארגון “רפואה תחת אש” ואחד מיועצי איגוד הרפואה וההצלה הבריטי, אמר כי הארגון הרפואי יצר קשר עם לשכת אסד, שם הדגישו כי הם מכירים את העניין, וכי הנשיא יודיע על החלטתו השבוע. גורדון סיפר כי האו”ם הודיע לו שאפשר לטפל בראמה וביתר הילדים במקומות אחרים בתוך סוריה או בחו”ל. אולם מבצע הוצאת הילדים הללו מרוטה לא יכלול הוצאת ילדים אחרים, כמו קארים בן החודשיים, שאיבד את עינו השמאלית בהפצצה של צבא אסד באוקטובר האחרון.
בהפצצה הזו אמו נהרגה. בשבועות האחרונים יצאו פעילי זכויות אדם וגולשים ברשתות החברתיות בקמפיין למען ילדים כמו קארים, שבו הם מכסים עין אחת, לאות הזדהות עם התינוק, וקוראים להציל את תושבי האזור הנצור.
הקריאות ההומניות הללו מתחזקות על רקע הודעה של "הצלב האדום" הבינלאומי, שהאזור מצוי במצב הומניטרי “קשה מאוד”. על פי "הסהר האדום", “עובדים מספרים על מאות חולים ופצועים שאין אפשרות להגיש להם סיוע רפואי, כאשר במקביל הקור עלול להחמיר עוד יותר את מצבם”.
קבוצת תמיכה
סקירת עיתונות // ההצבעה באו"ם נגד הצהרת טראמפ
ההצבעה באו"ם של 128 מדינות נגד הצהרת טראמפ, שבה הכיר בירושלים כבירתה של מדינת ישראל, ממשיכה להסעיר את כלי התקשורת במדינות ערב. בעיתון "אל־ערב" הלונדוני כתב הפרשן חיראללה חיראללה כי "התבוסה של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ באו"ם אינה מכסה על הטרגדיה של הערים הערביות האחרות ואינה מביאה אותנו להצהיר על ניצחון על ישראל והחזרת ירושלים לריבונות הערבית או הפלסטינית". הוא סיכם את מאמרו בדברים: "ההחלטה של האו"ם צריכה כוח תמיכה".
חלאף אל־חארבי כתב בעיתון "עוקאז" הסעודי: "יש צורך בתוכנית עבודה ערבית משותפת וברורה כדי להיכנס לקרב הדיפלומטי הבינלאומי, שיביא את הממשל האמריקאי לחזור בו מהחלטתו או להפוך את ההחלטה לחסרת חשיבות".
בעיתון הסעודי "א־ריאד" נכתב: "העולם כולו הציב את ארצות הברית בעמדת המדינה הרחוקה מהקונצנזוס הבינלאומי, מאחר שהיא קיבלה החלטה חד־צדדית שלפיה היא יורה את הכדור האחרון לעבר תהליך השלום במזרח התיכון".
במאמר המערכת של העיתון המצרי "אל־גומהוריה" (הרפובליקה) נטען כי "יש לגייס תמיכה דיפלומטית שתביא להפיכת פלסטין לחברה מלאה באו"ם ולהיות מיוצגת בכל מדינות העולם, תוך יצירת חזית בינלאומית חזקה שתעמוד אל מול היהירות האמריקאית והתוקפנות הציונית".
בעיתון "אל־קודס", היוצא לאור במזרח ירושלים, נכתב: "האחדות הפלסטינית האמיתית היא הדבר הנחוץ ביותר להצלת ירושלים מידי הפיראטים. ירושלים זורמת בדמם של החופשיים ולא מותירה מקום לפילוג, ואם ירושלים תיכנס ללבבות ולאג'נדות של הפלגים שלנו, כל השטנים צריכים לצאת, ובראשם שטן הפילוג".
עריב רנתאווי כתב ב"א־דוסתור" ("החוקה") הירדני כי מה שהיה במסדרונות האו"ם הנו "הצבעה בינלאומית על צדקת הסוגיה הפלסטינית והלגיטימיות של הזכויות הפלסטיניות". לדבריו, "זכותם של הפלסטינים לחגוג את הניצחון של הסוגיה שלהם באו"ם, כאשר העולם מראה בפעם האלף שהוא מביע עמדה אחידה בסוגיה צודקת ולגיטימית זו, למרות הלחץ והסחיטה של המדינות החלשות, שבאו מצדו של הנשיא האמריקאי וכמה מאנשי ממשלו, בראשם השגרירה ניקי היילי".
מוחמד סוידאן כתב ב"א־רד" ("המחר") הירדני, תחת הכותרת "עסקת החיסול האמריקאית", כי "חשוב שהרשות הפלסטינית תמשיך לדחות כל תפקיד אמריקאי בתהליך השלום ולא תקבל לחצים אזוריים או בינלאומיים בעניין זה. מה שמכינה וושינגטון לא יהיה טוב לסוגיה הפלסטינית. מדובר בפרק חדש במזימה לחיסולה".
בעיתון האמירויות "אל־חליג'" ("המפרץ") נכתב במאמר מערכת: "ארצות הברית נראתה במצב נואש אל מול הקהילה הבינלאומית. לא עזרו לה עוצמתה וכוחה להסיט את העובדות. העולם הכיר בפלסטין ערבית, שבירתה ירושלים".
בעיתון הפלסטיני "אל־איאם" ("הימים") כתב סאדק א־שאפעי כי "ארצות הברית הפכה לעוינת כמעט כלפי העולם כולו, ומכרה את בעלות הברית שלה כדי לתמוך במדינת הכיבוש".
ב"א־שארק אל־אווסט" ("המזרח התיכון") הלונדוני כתב אמיל אמין כי "הקהילה הבינלאומית מוכיחה כי אינה בת ערובה לרצון האמריקאי, אלא היא דוחה אותה. ההחלטה של האו"ם היא החלטה מוסרית, אם כי לא מחייבת".