כזכור, בפברואר האחרון קיבל בית המשפט את בקשתן למעמד פליט של ילדות מחוף השנהב, שהוריהן טענו שנשקפת להן סכנה של מילת נשים אם הן תגורשנה חזרה לארצם. בקשתה של המשפחה למתן מעמד של פליטים הוגשה למשרד הפנים בעבר, אך נדחתה. בעקבות הדחייה ערערה המשפחה לבג"ץ, שם קיבלה סעד זמני של שנה להמשך שהייתה בישראל, וכעת כאמור, קיבלה מעמד של פליטים שיאפשר את המשך שהותה בארץ.
"הכלל הנקוט עמנו בהקשר זה, הוא כי אף שלהליך הדיון הנוסף יש תכלית מוסדית ציבורית בפיתוח ההלכה המשפטית המחייבת, הוא אינו מיועד לבירור שאלות תאורטיות שהכרעה בהן לא תשפיע על זכויות בעלי הדין", כתבה בהחלטה נשיאת העליון השופטת אסתר חיות. עוד נכתב בפסק הדין כי חוק בתי המשפט "קובע כי דיון נוסף יינתן מקום שבו קבע בית המשפט העליון הלכה חדשה הסותרת הלכה קודמת או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידוש של הלכה שנפסק בעניין ראוי כי היא תידון בדיון נוסף. המקרה דנן אינו עונה לאמות מידה אלה ועל כן, גם לגופם של דברים אין מקום להיעתר לבקשה".
כבר ב-2016 מצא האו"ם סימנים לקיום המנהג של מילת נשים ב־30 חברות ברחבי העולם, רובן מוסלמיות ומיעוטן חברות שבטיות באפריקה השחורה. הוא מבוצע לרוב בילדות, אבל כפי שראינו לעיל, יש גם שיעברו אותו בגיל העשרה המאוחר. מאחר שמדובר במנהג עתיק, הוא נעשה לרוב בתנאי מחתרת, בבתים, ולא במיטב המרפאות. מקור המנהג בחדית' (אמירה) המיוחסת לנביא מוחמד. על פי החדית', שאותו סיפר אחד ממקורבי הנביא, היה מוחמד עד לניתוח שבוצע בילדה כלשהי, ולמרות זאת לא אסר על ביצועו. מכאן הסיקו הפוסקים כי התיר את המעשה בשתיקה.
האו"ם אף הכריז על מילת הנשים כמעשה התעללות וקרא לממשלות להוציאו אל מחוץ לחוק, אבל המחוקק ברוב המדינות הללו נותר חסר אונים מול המציאות. לפי הקוד הנהוג ברוב החברות שבהן נפוץ המנהג, אישה שלא נימולה בצעירותה נתפסה כפגומה, כבלתי ראויה להיות אם טובה, ועלולה להידרדר לחיי הוללות.
התרעות פיקוד העורף