עבדתי במשך 42 שנים, ובקרוב אני פורש לגמלאות לאחר שאשתי פרשה חודשיים לפניי. עברתי הכשרה מינימלית דרך העבודה כדי להיערך לתקופה הזו, ואני עדיין חש אי־ודאות: מצד אחד אני רוצה לצאת כבר לחופש, ומצד שני לא יודע מה מחכה לי. מה עלי לעשות?



"יציאה לפנסיה לאחר שנים של עבודה היא צעד מאוד משמעותי, ולכן אני תמיד ממליץ להתכונן יחד לשינוי הזה. בני זוג שעומדים לצאת לפנסיה באותה תקופת זמן עוברים שינוי משמעותי בשגרת חייהם, ולכן חשוב לשבת יחדיו ולדבר על התוכניות לעתיד. מערכת היחסים שלכם בנויה על סדר יום מסוים, והיא בהחלט יכולה להשתנות. אני מבין את החשש שלך, אך המחשבה שהכל יסתדר אינה נכונה. בקרוב יתרחש בינך לבין אשתך שינוי בכוחות בחוזים ארוכי הטווח שנוצרו ביניכם. עליכם לשבת ולחשוב איך להביא את זה לידי ביטוי בהמשך הדרך. אסור להשאיר את הנושא הזה לגורל, ונכון לקחת מפגשי ייעוץ בנושא".

"התהיות שלך בנוגע לכסף שלך הן חלק מהשאלות שאתה ואשתך צריכים לדבר עליהן במפגשי הייעוץ. אתה לקראת סיום של מסע אחד ועומד לצאת למסע חדש. אתה רוצה לצאת למסע הזה בקלות ולא בכובד ראש. אל תנוע עם הרבה מאוד מזוודות על גבך. עשה את הדברים בשקט ולא בלחץ. אתה נמצא בפרק הזמן הנכון לבדוק לאן אתה פוסע, ולכן עליך לדבר עם אשתך ולחשוב על צעדיכם קדימה. תבררו עם עצמכם מה תרצו לעשות ותגלו יחד את הדרך. הנשמה שלך רוצה להשיל מעצמה, ולא לנוע בכובד ראש. אולי תגלה במהלך הדרך שרכשת מיומנויות שתוכל להשתמש בהן בגמלאות". 


 

לפני כמה חודשים מכרתי דירה בשווי של 1.2 מיליון שקלים. כעת אני לא יודע אם להשקיע בנדל"ן מעבר לים, או להשקיע עם חבר בעסק בתחום המזון שעובד זה כמה שנים בארצות הברית ומניב רווחים מכובדים. מה אתה מציע?



"מדובר על שני מסלולים בעלי הבדל מאוד מהותי, ואתה צריך לדעת את זה כשאתה בוחן את המצב שלך. כשאנחנו מדברים על השקעות, יש לנו בדרך כלל שתי אפשרויות: השקעה פסיבית והשקעה אקטיבית. נדל"ן, למשל, זו השקעה פסיבית. היא אינה נעדרת סיכון, אבל אם ביצעת השקעה איכותית, הסיכויים שתאבד את הכסף הם מינוריים באופן יחסי להשקעות אחרות. השקעה בעסק היא השקעה אקטיבית, אבל נחשבת הרבה יותר מסוכנת. יש יותר מדי משתנים".

"אם אתה לא מתכוון להעתיק את מגוריך לארצות הברית, יהיה לך מאוד קשה להבין את התמונה המלאה, ובשנייה שמשהו לא יתפקד כראוי, אתה לא תצליח באמת לשלוט במצב. כל עסק עלול פתאום להיקלע להפסדים, וזה מבחן לא פשוט גם לקשר שלך עם החבר שהפך לשותף. אם אתה עדיין מתעקש לנסות לטעום מכל העולמות, אתה יכול לפצל את הסיכון: לרכוש נדל”ן, ואת העודף להשקיע בעסק. אני, בכל אופן, לא הייתי עושה את זה”. 



 

אני גרושה בת 57. בתי הבכורה סטודנטית ומתגוררת במעונות באוניברסיטה, ובני בן ה־21 הוא אוטיסט בתפקוד בינוני המתגורר בהוסטל. בכל פעם שהוא מבקר אותי בבית אני מקבלת התקף חרדה. מצד אחד, אני חוששת לבלות איתו בבית לבד כי הוא עלול להיות אלים ובלתי צפוי, ומנגד אני יודעת עד כמה הוא קשור אלי ומתגעגע לבית שלו ולמיטה שלו. מה דעתך? 



"את צריכה למצוא דרך להתמודד עם החרדה שלך באופן פיזי. אולי תדאגי לזה שיהיה איתך מישהו בבית בכל פעם שהוא מגיע לבקר אותך. את יכולה לאתר את הזמנים היותר מורכבים עבורך ולדאוג שמישהו יהיה איתכם רק בבוקר או רק בערב, בהתאם לתחושות שלך. את יכולה לבקש מאחותו הגדולה שתגיע הביתה מתי שהוא נוכח, אבל מה שבטוח הוא שאת לא יכולה להמשיך להביא אותו הביתה בלי לדאוג לפתרון ראוי. זה פוגע בך, בו ובקשר שלכם. עלייך ליצור סביבה ראויה ולהיות יצירתית. אם הוא מרגיש בודד, את יכולה אפילו לשכור מישהו שיהיה איתכם בבית וגם ימלא לו את הצורך בחברה. תזכירי לעצמך בכל שלב יש לך יותר מ־1,000 אפשרויות, ולכן אל תישארי בתחושת חוסר האונים הזו ותפרצי את הפרדיגמה הקיימת”.

מתוך תוכניתו של אלון גל, בכל יום שישי ב־8:00 ב־103FM