ביוני 2010 הגיעו נתניהו ושר התקשורת דאז משה כחלון לקריית שמונה. סיבת הביקור - ניסוי בחיבור אינטרנט באמצעות סיב אופטי שעובר על תשתיות החשמל הקיימות. נתניהו התרשם והכריז בחגיגיות: “אני מקווה שתוך שנתיים מהיום נרשת את הארץ ונהיה במצב שנוכל להביא את האינטרנט שיש היום בקריית שמונה לכל ילדי ישראל". השותפות במיזם הסיבים “אנלימיטד" היו חברת החשמל (40%) וקבוצת חברות ששיתפו פעולה במכרז - ויה אירופה (30%), רפק תקשורת (7.5%), בינת (7.5%), טמרס אחזקות (7.5%) ובאטם (7.5%).
ואכן, שמונה שנים לאחר ההשקה, שנים שבמהלכן הסתכסכו השותפות למכרז והמיזם לא הצליח להתרומם, הכריזה סלקום על רצונה לרכוש אותו תמורת 100 מיליון שקל והקלות בתנאי הרישיון.
אמרת שהממשלה לא רצתה להתערב, אבל כשהיא רצתה למכור לסלקום היא עשתה כל מה שאפשר, עד כדי שינוי תנאי הרישיון והענקת הקלות מהותיות.
“הממשלה היא לא גוף הומוגני אחד. לפעמים משרד האוצר חושב א' ומשרד התקשורת חושב ב'. אני לא חושב שאיזה תהליך חשיבתי מרחיק לכת נידון בחדרי חדרים. פוליטיקאים בכלל ואנשי המגזר הציבורי בפרט לא אוהבים לראות ביצה על הפנים שלהם. ברגע שהם רואים שהביצה מתקרבת אליהם במהירות הם עושים כל מיני דברים על מנת להימנע מפיצוץ. לכן אני מניח שהם נתנו הקלות אלו ואחרות בהיעדר ברירה אחרת".
לאורך הראיון מרום מתנהל כפוליטיקאי מיומן ומצליח לחמוק מהבורות שבהצבעה על אשמה או אחריות פרסונליים לכישלון המיזם (למעט חריג אחד, השוודי ג'ונאס בירגרסון). נראה שגם הוא למד דבר או שניים מעבודתו עם נתניהו.
לפני שבוע ד"ר מרום חזר מרומא והייתה לו תובנה שמיזם סיבים ונמל התעופה של בן גוריון הם כמעט אותו דבר. “הסתכלת פעם על השטיח רצפה בנתב"ג? אין בכל הטרמינלים A, B, C, D, ו־E אין מקום אחד שהוא נקי. תחפש משהו בגודל A4 שהוא נקי ולא תמצא. אני מסתכל, אני טס כמעט כל שבוע שני, שנים כבר לא מנקים את השטיח הזה. אתה שואל אנשים הם כבר לא רואים את זה. השטיח כל כך מזוהם, בלוי וקרוע. אני עברתי וספרתי מעל 120 שדות תעופה, לא ראיתי שטיח מקיר לקיר. כך נראית הכניסה והיציאה ממדינת ישראל. אין אפילו מכונה שתנקה את השטיח פעמיים ביום, לא מדבר על לקלף אותו ולשים בלטות. לרשות שדות התעופה אין מספיק כסף? למה לא מטפלים בזה? זה מיזם הסיבים".
התרעות פיקוד העורף