על קיר משרדו של ד"ר צבי מרום תלוי מכתב ממוסגר ממפקד הצי האמריקאי לחובל הצעיר מרום שהותיר עליו רושם עז. מרום בן ה־63, נשוי פלוס שני ילדים ושני נכדים בני 4 ו־5, הקים את החוג לאלקטרוניקה באוניברסיטה הפתוחה ומכהן כיום בקדנציה השנייה שלו כיו"ר איגוד ההייטק הישראלי. נוסף על כך הוא בעל דוקטורט ברפואה (“אני פשוט אוהב ללמוד"), ובשנת 1992 הקים את חברת BATM (באטמ) שעוסקת בפיתוח טכנולוגיות תקשורת ומכשור רפואי מתקדם למעבדות ונסחרת כיום בבורסה של לונדון לפי שווי שוק של 200 מיליון דולר. בשנת 1999 הוא זכה לחשיפה תקשורתית נרחבת, לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הפסיד בבחירות לאהוד ברק ועבר לעבוד אצלו.

אז אחרי שנים שאני מנסה לשכנע אותך להתראיין, סוף סוף הגענו לרגע הזה. אני מקווה שתתפוצץ ותוציא הכל.
“אני לא מהמתפוצצים, אני מהמשפרים. פיצוץ עושה הרבה רעש לזמן קצר, אבל הוא לא בונה שום דבר".

אוקיי. אז איך קרה שראש ממשלה מפנה את ביתו בבלפור ומתייצב למחרת בבוקר לעבודה אצלך?
“אני יצרתי את הקשר והצעתי לו לעבוד אצלנו. זה סקרן אותו. הוא תמיד אהב את האקלים העסקי־טכנולוגי. הסתובבנו ביחד בהרבה מקומות וחשפנו אותו להשקפה שלנו שהעתיד של מדינת ישראל, יותר מכל דבר אחר, היא כחברה מוטת טכנולוגיה. אני משתדל מאוד להוסיף את זה גם עכשיו בהתאחדות התעשיינים - שאנחנו חייבים להיות כלכלה מוטת טכנולוגיה בכל התחומים, גם אם זה במזון או בגרביים. זה חייב לחלחל לכל שכבות האוכלוסייה. נתניהו קנה את זה והטמיע את זה. הוא בא מרקע עסקי, אבל זה נתן לו מין דרייב חזק שהוא סוחב איתו עד עצם היום הזה".



אז זו הייתה בעצם השקעה לטווח ארוך מבחינתך?
“לא חשבתי על ביבי במושגי השקעה או אינטרס, זו שטות. חשבתי שהוא אדם בעל יכולות, ואת זה יודעים הן הידידים שלו והן האויבים שלו. כשהוא רוצה לבנות קייס עסקי הוא יודע לעשות את זה בצורה טובה מאוד. אצלנו הוא נחשף בצורה אקסטנסיבית לחברת טכנולוגיה שגדלה במהירות. מההסתובבויות שלנו בעולם הוא ראה את זה בעיניים. הוא בא, למד את הטכנולוגיה ואת הלינגו (השפה המקצועית) והתאהב בעניין. ביבי הוא איש מוכשר שהיה ועודנו טכנולוג'יק מיינדד".



סיבים בעירבון מוגבל

ביוני 2010 הגיעו נתניהו ושר התקשורת דאז משה כחלון לקריית שמונה. סיבת הביקור - ניסוי בחיבור אינטרנט באמצעות סיב אופטי שעובר על תשתיות החשמל הקיימות. נתניהו התרשם והכריז בחגיגיות: “אני מקווה שתוך שנתיים מהיום נרשת את הארץ ונהיה במצב שנוכל להביא את האינטרנט שיש היום בקריית שמונה לכל ילדי ישראל". השותפות במיזם הסיבים “אנלימיטד" היו חברת החשמל (40%) וקבוצת חברות ששיתפו פעולה במכרז - ויה אירופה (30%), רפק תקשורת (7.5%), בינת (7.5%), טמרס אחזקות (7.5%) ובאטם (7.5%).

החברות התבקשו להזרים לקופת המיזם 100 מיליון שקל במזומן ועוד 100 מיליון שקל כהלוואה, והמדינה התחייבה להזרים עוד 150 מיליון שקל. השותפות במכרז ציפו למחזור כספי שילך ויגדל עם התרחבות הפרישׂה, אך בפועל כל אחת מהן משכה לכיוון אחר: חברת טמרס חיברה את מיזם הסיבים לשדרת האינטרנט העולמית תמורת 10 מיליון דולר; בינת, שהייתה אחראית על ניהול הפרויקט בשטח, רכשה את הציוד הטכנולוגי למיזם מאחד מלקוחותיה הגדולים, סיסקו, בעוד מתחרותיה של סיסקו יכלו להציע ציוד דומה במחירים אטרקטיביים בהרבה; רפק תקשורת ביצעה את ההתקנות בשטח בבניינים במחירים גבוהים מהממוצע. ויה אירופה, המחזיקה בגרעין השליטה ומורכבת כמעט כולה מאיש עסקים שוודי מסתורי בשם ג'ונאס בירגרסון, משכה דמי ניהול גבוהים והחזיקה בעצמה את מערכות הבקרה.

למה נכנסת למיזם הסיבים מלכתחילה?
“חשבנו שפס רחב לכל אזרח זה רעיון שחייב להתגשם, ולא ברמה הבידורית אלא ברמה המקצועית. עוד לפני שנכנסנו למיזם ראינו ארץ פקוקה מאוד. ממשלת ישראל החליטה להיכנס לעניין עם מנכ"ל חברת החשמל דאז אלי גליקמן. היה רושם שהעסק יצלח. אחרי זמן לא ארוך, למרבה הצער, עמדנו על טעותנו. כמו הרבה מיזמים ציבוריים אחרים, העסק התנהל בצורה לא טובה, והבנו שזה לא ייגמר בטוב".

ואכן, שמונה שנים לאחר ההשקה, שנים שבמהלכן הסתכסכו השותפות למכרז והמיזם לא הצליח להתרומם, הכריזה סלקום על רצונה לרכוש אותו תמורת 100 מיליון שקל והקלות בתנאי הרישיון.

מתי הבנת שיש בעיה?
“אחרי זמן קצר ראינו והבנו מי זאת ויה אירופה, מה היכולות האמיתיות שלה, ירדנו לעומקו של התכנון. צריך לזכור שבשורה התחתונה היינו שותפים זוטרים. הבענו את דעתנו בכל ישיבות הדירקטוריון, על סוג הציוד הנדרש והעלויות, על הדרך שבה חשבנו שצריך להתקדם, אבל לא מעבר לכך. מאחורי ויה אירופה עמדה סיסקו, וחברת החשמל הייתה בעצם הצד הממשלתי בעניין. בכל ישיבות הדירקטוריון אמרתי שצריך לשנות כיוון, אבל למרבה הצער זה לא עזר".

אתה הרי איש עסקים ממולח, עשית עסקה או שתיים בחייך. אתה רוצה להגיד לי שרק אחרי שהתחתנת הבנת שאתה לא מכיר את הכלה?
“זה לא כזה פשוט. ראשית היו הרבה חתנים, ושנית, באמת ובתמים חשבתי שכולם יחתרו לעניין מתוך הבנת החשיבות וכן הלאה. פשוט לא הכרתי מספיק טוב את התנהלות המגזר הציבורי והחברות הציבוריות מתנהלות, את האופן שבו מתבצע פרויקט כזה. אני לא יודע אם הייתי ממולח, אבל עכשיו אני מפולפל".

קיבלת לפני שחתמת טלפון מגורם ממשלתי שפיזר הבטחות על עתיד המיזם?
“לא, זה לא עובד ככה. למרבה הצער, אם אתה עושה טעויות במגזר הפרטי אתה משלם בכסף או במשרה, אבל במקומות אחרים אתה עושה טעויות ועולם כמנהגו נוהג כי זה לא הכסף שלך, זה כסף ציבורי וכו'. אבל אני מוכרח להגיד שכן שבשלב מסוים משרד האוצר ניסה להיכנס לעובי הקורה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. חבל, כי בסוף אין ברירה, חייבים להביא פס רחב לעסקים, למפעלים, זה חיוני היום כמעט כמו להביא אנרגיה. למרבה הצער העסק התחרבן, הפסדנו כסף, למדנו לקח...".

הפסדת כסף על זה? לא קיבלת את כל ההשקעה בחזרה עם מכירת המניות לסלקום?
“הפסדנו כסף. השקענו כ־10 מיליון דולר ומתוכם נקבל חזרה רק חלק קטן. זה מאוד מצער".

לא ניסית למכור את החלק שלך למישהו אחר שעשוי לראות את הפוטנציאל של החברה?
לא היה למי למכור. המיזם נתקל בקשיים ונמכר ללקוח היחיד שהיה מוכן לקנות אותו למטרות שלו. בחיים ובעסקים, לפעמים אתה מרוויח ולפעמים אתה מפסיד, וזה בסדר גמור. השאלה שנשארה תלויה באוויר היא מאיפה יבוא רוחב הסרט למדינת ישראל".

אבל למה לא התעקשת לקבל את כל ההשקעה חזרה?
“לא הייתה ברירה, המיזם היה קורס לגמרי".



כמיזם לאומי הוא קרס בכל מקרה ברגע שמשרד התקשורת החליט לשנות את רישיון החברה ואישר פרישה רק ב־40% מהאזור המיושב.
“אני אומר בכנות שאני באמת מצטער על כך. אם הייתה לי יד בניהול, אני מניח שחלק מהדברים היו קורים אחרת לגמרי. אבל מרגע שזה כבר לא מיזם לאומי ומרע שברור שכבר הפסדנו סכום כסף, ומרגע שברור שזה הפך יותר להיות מיזם עסקי, לא משנה כרגע מי מעורב בו, אין לנו מה לעשות בו. אגב, עשינו פרויקטים כאלה במקומות אחרים, למשל במדינת וושינגטון במערב ארה"ב, עם חברות כמו מיקרוסופט ובואינג, והעסק הזה עובד יוצא מן הכלל כבר הרבה שנים. בתים מקבלים 10 ג'יגה כל אחד, והכל עובד טוב".

פרט לויה אירופה, אילו עוד בעיות היו במיזם?
“בשורה התחתונה, הבעיה העיקרית היא מה שאני קורא ניהול מקצועי הדוק. הסיבה האמיתית לכישלון היא שמיזם מהסוג הזה מצריך תכנון סופר קפדני ולאחר מכן פיקוח עוד יותר קפדני. מרגע שאנחנו ראינו את התכנונים של ויה אירופה וכן הלאה, וראינו את צורת העיסוק שהממשלה מתכוונת לעסוק במשהו שהיא עצמה הגדירה כחיוני, אז הבנו שהעסק הזה לא הולך לשום מקום. המדינה שילמה את מס השפתיים כשאמרה שצריך סרט רחב, נתנה קצת כסף לעניין, אבל מעולם לא התערבה בצורה הדוקה בנושא שלמטרתו הוקם המיזם - לוודא שהמגזר העסקי, הטכנולוגי ואחר כך גם הפרטי, יקבלו סרט רחב. למרבה הצער דווקא אלה שיכלו לתרום למיזם כמונו, כמו בינת ואחרים, נדחקו לשוליים".

אבל בינת וטמרס ואחרים דווקא הרוויחו יפה מקופת המיזם.
“מי שהיה סוכן של החברות הגדולות חשב - בחלק מהמקרים ולא בכולם, על הכיס הפרטי שלו. אנחנו רצינו להרוויח כמובן, אבל בראש ובראשונה נכנסנו למיזם הזה אחרי ששכנעו אותי מכל כיוון אפשרי שבאמת מתכוונים ברצינות לפרוש תשתית רחבת סרט לאורך כל מדינת ישראל".

מי שכנע אותך?
“זה בא מכל הכיוונים - משרד התקשורת, ‘ישראל דיגיטלית', זה לא בא ממקור אחד. היה הרבה רצון טוב, והשרים לדורותיהם התהדרו במיזם, אבל בפועל מעט מאוד נעשה בצורה הדוקה".

של מי היה הניהול הכושל?
“הארכיטקטים של המערכת היו צריכים לעשות את המיטב והמרב, היו צריכים להיות צוותי היגוי וכן הלאה. אבל כשיש שותפים רבים, כל אחד מושך את השמיכה לכיוון שלו, ובעלי המאה, כמו סיסקו או חברת החשמל, הם גם בעלי הדעה. אני מוכרח לציין שבשלבים מסוימים חברת החשמל ניסתה לעשות דברים אחרת, אבל היא חברה גדולה וביורוקרטית".

הבוטנאי והגנן
“איש לא יכול לבוא בתלונות לסלקום", אומר מרום, "היא רכשה את המיזם בשביל לתת ללקוחות שלה טלוויזיה, לא בשביל לפתח את התשתית רחבת הסרט במדינת ישראל. האחריות לתת רוחב סרט למפעלים, לתעשייה, לבתי הספר, היא אחריות ממשלתית. אני מסכים שהמגזר הפרטי יודע לעשות דברים טוב יותר מהממשלה, אבל לממשלה חייבות להיות יכולות תכנון, ותחושת שליחות ברורים. אני לא טוען שהממשלה צריכה להיות הגנן שמנכש את העשבים, אבל היא צריכה להיות הבוטנאי שמחליט מה שותלים, מה מנכשים והיכן".

אתה חושב שהממשלה הייתה צריכה להלאים את המיזם?
“לא, בעיקרון אני חושב שהאחריות לכל דבר צריכה להיות פרטית או ממשלתית".

אמרת שהממשלה לא רצתה להתערב, אבל כשהיא רצתה למכור לסלקום היא עשתה כל מה שאפשר, עד כדי שינוי תנאי הרישיון והענקת הקלות מהותיות.
“הממשלה היא לא גוף הומוגני אחד. לפעמים משרד האוצר חושב א' ומשרד התקשורת חושב ב'. אני לא חושב שאיזה תהליך חשיבתי מרחיק לכת נידון בחדרי חדרים. פוליטיקאים בכלל ואנשי המגזר הציבורי בפרט לא אוהבים לראות ביצה על הפנים שלהם. ברגע שהם רואים שהביצה מתקרבת אליהם במהירות הם עושים כל מיני דברים על מנת להימנע מפיצוץ. לכן אני מניח שהם נתנו הקלות אלו ואחרות בהיעדר ברירה אחרת".

נתניהו מכיר את הנושא מקרוב. הוא לא ניסה לקדם את זה?
“על נתניהו אפשר למתוח ביקורת, אבל הוא מוכוון טכנולוגיה. עם זאת, מגזימים מאוד בהערכת היכולת של הפוליטיקאים לנהל ולשלוט בתהליכים. למעשה, מי שקובע במידה לא מבוטלת את הניהול הוא המגזר הציבורי, ובחלק מהמקרים הוא עושה מה שבא לו. אז נכון שכשיש כל מיני ענייני ביטחון מזרזים תהליכים, אבל אני מניח שבתור אזרח אתה ער לכמות הביורוקרטיה הבלתי נסבלת שהמגזר הציבורי שופך על האזרחים ועל המגזר הפרטי, ובסוף זה גם מתנקם בו עצמו".



הפס הצר של נתניהו

לאורך הראיון מרום מתנהל כפוליטיקאי מיומן ומצליח לחמוק מהבורות שבהצבעה על אשמה או אחריות פרסונליים לכישלון המיזם (למעט חריג אחד, השוודי ג'ונאס בירגרסון). נראה שגם הוא למד דבר או שניים מעבודתו עם נתניהו.

ועדיין, נתניהו כראש ממשלה החזיק את תיק התקשורת קרוב לחזה. הוא לא ממש סימן את המיזם כיעד לאומי חיוני.
“כמו שכולנו יודעים, משרד התקשורת הוא לא רק סיבים, אלא גם התקשורת עצמה, ערוצי הטלוויזיה וכו'. לעניות דעתי, לנתניהו עצמו לא היה פס רחב מספיק כדי להניע את מיזם הסיבים. אי אפשר שכל דבר שלא עובד טוב בממשלה יונח לפתחו של ראש הממשלה. גם מיזם מסוג זה היה צריך להיות מולך בצורה יסודית ומקצועית על ידי שר תקשורת, היה צריך להיות פרויקטור במשרד ועוד כל מיני דברים. אני יכול להגיד שמשרד האוצר, באי הבנתו את המטרייה הטכנית, אבל ברצונו שיהיה רוחב סרט, עשה את מה שמצופה ממנו, ואי אפשר לבוא אליו בטענות - צריך אחריות וניהול של גורם מקצועי. אם למשל היו נותנים את זה לצבא, אני לא יודע כמה זה היה עולה, אבל היו מניחים סיבים באדמה. לראיה - המכשול בעזה עולה יותר ביוקר, ועדיין עושים אותו".

מצד אחד אתה בא ואומר שהיה ניהול כושל של כל הגורמים המעורבים, ומצד שני אתה פוטר את כולם מאשמה.
“הדבר הכי חשוב במיזם הוא המבנה שלו ומי מחליט את ההחלטות המקצועיות. ברגע שמשרד התקשורת ושר התקשורת דאז (כחלון ואחריו גלעד ארדן) לא הטילו על זה את כל כובד המשקל ולא הגדירו את ישראל דיגיטלית ואת מיזם הסיבים כפרויקטים לאומיים, העסק התחיל להתמסמס. חלק מהגופים הפרטיים דאגו לאינטרסים שלהם, חברת החשמל דאגה לאינטרסים שלה, ומהר מאוד היה ברור שהמיזם יורד לטמיון".

אפשר להגיד שכישלון מיזם הסיבים רשום על השר ארדן?
“אין ספק שיש לו אחריות אבל אני אומר שוב - היו יותר מדי מעורבים, אי אפשר לתלות את כל האחריות באדם אחד. ארדן כשר התקשורת נשא נאום מאוד נמלץ ברמת אביב, היה טקס, ובזה הסתכמה המעורבות של משרד התקשורת".

יש היום סיבים למגזר העסקי. המחיר יקר, אבל המוצר קיים.
“לא מספיק, ויותר מדי יקר. מהות הפרויקט לא הייתה נטפליקס מהיר יותר. אני האמנתי שזה מאוד חיוני שתהיה ישראל דיגיטלית, מעבר לשיקולי רווח והפסד".

אלה שיקולים לגיטימיים, לא? אתה חברה עסקית.
“לטעמי, הגישה הפשטנית שלפיה מתעסקים רק בשיקולי רווח והפסד לרגע נתון היא לא קפיטליזם חזירי, אלא קפיטליזם שלא עובד. חברה חיה בתוך קהילה ומדינה. אני מאמין בחברות שלצד שיקולי הרווח שלהן, רואות עצמן כשותפות עסקיות אמיתיות של המדינה, שדואגות לעתידה".


האם השותפים האחרים במיזם היו מרוצים ממנו, או שגם הם התפללו שמישהו יקנה את החלק שלהם?
“גם הם לא מבסוטים לדעתי. אני מאמין שכל מי שנכנס למיזם רצה שהוא יצליח. אני לא מאמין שמישהו נכנס לשם בידיעה שאולי המיזם ייכשל והוא יברח משם עם גלגל הצלה שמן".

זה לא בדיוק מה שקרה עם טמרס, שיצאה ברווח מההשקעה במיזם?
“טמרס היא באמת דוגמה גרועה. היא לא נשארה במיזם כמו שצריך. היא דאגה לעצמה ועשתה ויברח".

איך דורון כהן הסכים לרכוש מטמרס גם את החיבור לאינטרנט וגם את החלק שלה במיזם?
“לא יודע. בשלב מסוים הייתי בעל מניות מיעוט, ולא שיתפו אותי גם בישיבות הדירקטוריון. למה עשו את השיקולים שעשו? לא יודע, אני כתבתי את דעתי על הדרך הטכנולוגית, על העלויות וכו'. למה כן קנו מניות ממוישל'ה ולמה לא? אין לי מושג, לא שאלו את דעתי. מי יודע, אולי מדינת ישראל כן תמצא פתרון לעניין הזה".

איזה פתרון? מה האפשרויות?
“בשור התחתונה אין אלטרנטיבה למתיחת סיבים: אפשר למתוח על קווי החשמל, על פסי הרכבת, בקווי הביוב, יש המון שיטות, אבל אין אלטרנטיבה אחרת ידועה כיום להולכת רוחב סרט בכמויות שהסיבים מאפשרים. במדינת ישראל יש עוד בעיה אחת - יש מצוקת תדר גדולה מאוד, בגלל הצבא וגם בגלל סיבות אחרות. בסוף, מתישהו, יעשו מיזם סיבים. איך הוא ייראה ומי יעשה אותו? לא יודע".

אתה יכול לחשוף בכמה כסף מכרת את החלק שלך?
“הכל יוודע ברגע שהעסקה תושלם".

אבל הרגולטור כבר אישר את העסקה.
“איך האמריקאים אומרים? ‘זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה. אני עוד לא ראיתי כסף. כשנראה את הכסף, נספור אותו במדרגות ונודיע לכל עם ישראל כמה קיבלנו".

אתה חושב שלסלקום יש סיבות לסגת מהעסקה?
“אני לא יודע. הנהלת סלקום לא מתייעצת איתי, לא שאלה אותי ולא דיברה איתי".

באמת? הם לא רצו לשמוע את התובנות שלך על מה שהם הולכים לרכוש?
“לא".

אתה יודע על שיחות של גורמים בסלקום עם שותפים אחרים?
“אין לי שום מושג עם מי הם התייעצו. יש לי רק מושג אחד - אני חש תחושת אכזבה עמוקה - לא כאיש עסקים אלא כאזרח ישראלי, על כך שאין ישראל דיגיטלית ומיזם סיבים שיתמוך בה. ואני חש תסכול על הדרך שבה מיזם שהיה צריך להביא לפרי הילולים התחרבן, ולא בפעם הראשונה. למרבה הצער זה לא המיזם היחידי שמתחרבן ככה, זה מעיד משהו עלינו ועל טיב השלטון שלנו".

מתי בפעם האחרונה דיברת עם בעל השליטה במיזם ג'ונאס בירגרסון?
מזמן לא דיברתי איתו. ביקשתי ממנו הסברים חודשים ספורים אחרי תחילת המיזם ב־2011, אבל הוא לא רצה לספק את ההסברים האלה. אני טענתי אז שהדברים לא נעשים כמו שצריך ושלג'ונאס אין את הניסיון והיכולת לעשות את זה. זו הייתה טעות, אבל הוא נתמך על ידי סיסקו והמיזם המשיך כפי שהמשיך".

מדוע לדעתך ניסו לשכנע אותך להיכנס למיזם? חשקו בהשקעה הכספית או בידע שלך?
“אני חושב שבהתחלה רצו את הידע, אבל רק כשהמוזיקה שניגנו לא התאימה לאינטרסים המסחריים של השותפים הבכירים, וכשהמדינה לא רצתה להתעמק ולבדוק לאן הכסף הולך, לא התעניינו בידע שלנו והפסיקו להסביר לנו מה קורה. אף אחד לא אוהב שאומרים לו ‘אתה הולך לכיוון הלא נכון'. יותר נוח ללכת בחברותא אל סף התהום מאשר ללכת לבד לכיוון השני. מהרגע שאמרנו ‘לא ככה', מידרו אותנו".



משל השטיח

לפני שבוע ד"ר מרום חזר מרומא והייתה לו תובנה שמיזם סיבים ונמל התעופה של בן גוריון הם כמעט אותו דבר. “הסתכלת פעם על השטיח רצפה בנתב"ג? אין בכל הטרמינלים A, B, C, D, ו־E אין מקום אחד שהוא נקי. תחפש משהו בגודל A4 שהוא נקי ולא תמצא. אני מסתכל, אני טס כמעט כל שבוע שני, שנים כבר לא מנקים את השטיח הזה. אתה שואל אנשים הם כבר לא רואים את זה. השטיח כל כך מזוהם, בלוי וקרוע. אני עברתי וספרתי מעל 120 שדות תעופה, לא ראיתי שטיח מקיר לקיר. כך נראית הכניסה והיציאה ממדינת ישראל. אין אפילו מכונה שתנקה את השטיח פעמיים ביום, לא מדבר על לקלף אותו ולשים בלטות. לרשות שדות התעופה אין מספיק כסף? למה לא מטפלים בזה? זה מיזם הסיבים".