זה לא היה עוד פיגוע - זו הייתה הכרזת מלחמה. דאע"ש הכה השבוע בגולת הכותרת של הכלכלה הטורקית, בסמל של המעצמה שארדואן מנסה להקים; וסימן לטורקיה שהוא עומד לייסר אותה. מי שראה בעצמו כמנהיג העולם הסוני, ראש המעצמה שמובילה את האזור, נאלץ השבוע להתנצל בפני הרוסים, לחתום על הסכם שמנציח את המצור על עזה, ולקינוח גם ספג בעיטה במקום הכי רגיש שלו.
במשך שנים חשב ארדואן שהוא יכול לרכוב על הנמר: הוא דאג לאספקת לוחמים לדאע"ש, תרם לכלכלת "המדינה האסלאמית" כשקנה ממנה נפט, והפך את ארצו לכן שיגור לפיגועים באירופה. בזמן הזה התנחל דאע"ש בארצו, גייס תומכים טורקים ויסד לפחות 70 תאים ברחבי טורקיה. עם 900 ק"מ של גבול פרוץ עם סוריה ועוד 370 ק"מ עם עיראק, עם קו חוף אינסופי ולא מוגן בפני חדירות, ומול אלפי תומכי דאע"ש שחיים בארצו, מצוידים בתעודות טורקיות שמאפשרות להם לנוע באין מפריע - הצרות של ארדואן רק החלו. טורקיה מהווה מטרה קלה, קרובה וזמינה הרבה יותר מאירופה, והנשיא מבין את זה. רק ששירותי הביטחון שלו עדיין לא ערוכים למלחמה הזאת.
אף שקיבלו לפני הפיגוע התרעות ברורות וקונקרטיות, הן בממד הזמן והן באופי המטרה שתותקף, הטורקים לא הצליחו לסכל אותו. היה מדהים לראות איך שעה אחרי הפיגוע בשדה התעופה אטאטורק החלו כבר לטאטא את כל הראיות שהיו מונחות על הרצפה. בבריסל, לשם השוואה, נסגר שדה התעופה לשבוע לאחר הפיגוע, כדי לאפשר לאנשי הזיהוי הפלילי ללקט ביסודיות כל פיסת ראיה ודנ"א מהמקום, שיאפשרו פענוח מלא.
בישראל זיהו מיד את המצוקה של טורקיה ואת ההזדמנות הנדירה שגלומה בה. ארדואן זקוק נואשות לעזרה משירותי מודיעין זרים במלחמה שלו בדאע"ש, ולנו יש כאן סיכוי לחדש את הקשרים האינטימיים עם מערכות הביטחון של טורקיה. כמו ישראל, גם ארדואן חרד מהאפשרות שתקום מדינה שיעית־איראנית על חורבות סוריה. כמונו, הוא רואה את איראן מתחילה להתנהג כאדוני האזור, ומבין שהוא חייב לחזור לחיק העולם הסוני כדי לבלום אותה. מעכשיו הוא יהיה שותף פעיל הרבה יותר במלחמה בדאע"ש.
ארדואן לעולם לא יהיה אוהב ישראל, לא חבר ולא ידיד אמת. יש מי שרואים בו מנוול, ולא בטוח שהם טועים. אבל ארדואן עומד בראש אחת המדינות החשובות באזור, שיש לה אינטרסים רבים שזהים לאינטרס הישראלי. עוד נשמע ממנו רטוריקה שלא תנעם לאוזנינו, אבל נוכל גם לעבוד איתו על הדברים שחשובים לנו.
נתניהו הפסיד לייקים, אבל הרוויח הסכם חלומי
בנימין נתניהו הוכיח השבוע שהוא יודע להפגין מדינאות נבונה, גם כשזה אומר שהאלטר אגו שלו, נפתלי בנט, יקבל יותר לייקים. ראש הממשלה הביא הסכם שבעבר אפשר היה רק לחלום עליו: טורקיה מכירה דה פקטו במצור על עזה. ההסכם הזה אומר שארדואן והמרמרה נכשלו בפריצת המצור על עזה. לא סתם יצא ארדואן מגדרו לפייס את חמאס בעקבות ההסכם.
מרכיב הפיצויים הוא תקדים בעייתי, אבל, לצערנו, ישראל כבר הסכימה לו לפני שלוש שנים. מהרגע הראשון ישראל התנהגה בפרשת המרמרה כמי שנתפסה בקלקלתה. המהירות שבה החזרנו את הספינה שטופה ומצוחצחת לטורקים שידרה חולשה, והם מיהרו לנצל אותה. אבל במשך שנים התנה ארדואן את חידוש היחסים בהסרת המצור על עזה ובשנה האחרונה, כשמצא את עצמו בודד, נסוג מהדרישה הזאת.
הכניסה של טורקיה לעזה, עם פרויקטים הומניטריים, יכולה להפיג מעט את המתח מול הרצועה. לא שחמאס שמח על הסכם הפיוס, אבל אם בשבועות הקרובים ירגישו תושבי עזה תנופת סיוע שמגיעה מהטורקים, זה עשוי להרחיק את העימות הבא עם הרצועה. שלושת המתנגדים להסכם בקבינט - בנט, איילת שקד ואביגדור ליברמן - יודעים את זה. הם גם ידעו שיש רוב לאישור ההסכם בקבינט, מה שאפשר להם להתנגד בלי להסתמן כמי שהכשילו אותו. הכתב הפוליטי של ערוץ 10 ספי עובדיה, חשף שראש המוסד יוסי כהן, שניחן גם בזיכרון טוב, ידע להזכיר להם בישיבת הקבינט איך תמכו בהסכם דומה לפני כמה שנים.
מה שמרגיז בסיפור ההסכם הוא הספין המכוער שנעשה על גבן של משפחות חללי צה"ל והאזרחים הישראלים שמוחזקים בעזה. מישהו הצליח לנטוע בשיח הציבורי שלנו את האמונה כאילו ארדואן מחזיק במפתח להשבת גופות החללים, וזה פשוט לא נכון. במהלך המשא ומתן עם טורקיה העלתה ישראל כמה פעמים את הבקשה לסיוע בהשבת החללים. לארדואן נאמר בצורה מפורשת שעזרה שלו בנושא הזה תגמיש מאוד את העמדה הישראלית. אבל די מהר התברר שאין שום סיכוי שחמאס ייתן לארדואן את מה שנתפס בעיניו כקלפים יקרי ערך בתמורה להסכם שמנציח את המצור על הרצועה.
עצוב לראות איך משחקים ברגשותיהן של שתי המשפחות האצילות האלה, משפחת שאול ומשפחת גולדין, ומובילים אותן למאבק חסר תכלית. הפתרון לסוגיית החללים לא נמצא באנקרה, אלא בקהיר ואולי גם בברלין. ישראל תחדש את הערוץ שבעבר כבר הוכיח את עצמו, של תיווך מצרי־גרמני, כדי להגיע לעסקה בסוגיה הכואבת הזאת.
חמאס מאמין שהוא יכול להוון את גופות החללים לתמורה מפליגה מצד ישראל. אבל נתניהו, שכבר שילם מחיר מופרך על החזרתו של גלעד שליט, לא ימהר הפעם להיכנע לדרישות חמאס. והוא צודק, בוודאי כשמדובר בחללים ולא בחיילים חיים, וכשיש חשש כבד גם לגורלו של האזרח אברה מנגיסטו.
נתניהו עשה השבוע צעד חשוב לחיזוק מעמדה האסטרטגי של ישראל. ברקע עמלים הסעודים על הסכם פיוס בין מצרים לטורקיה, ואילו האמריקאים מנסים להתניע הסכם לאיחוד קפריסין. אם יתממש המהלך הרחב, הוא יאפשר להניח צינור גז מדרום מזרח הים התיכון לטורקיה ומשם לאירופה. זה טוב לישראל, למצרים, לקפריסין ואולי גם ללבנון. למצבורי הגז שקבורים במעמקי הים יש פוטנציאל ליצור בריתות חדשות מעל פני האדמה.