אמש בחצות התייקרו מחירי הדלק ב־5.34%, והמשמעות היא שכל ליטר בנזין יעלה החל מהבוקר עוד 34 אגורות – עבור ליטר נשלם 6.71 שקלים. ביום שבו התבשרנו על ההתייקרות, דווח כי שרי האוצר והכלכלה שלחו מכתב אזהרה ליצרני ולקמעונאי המזון ואיום בצעדים בשל ייקור מחירי המזון.
בשעה ששר האוצר אביגדור ליברמן ושרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי מטיפים מוסר ליצרנים, הם עצמם לא מראים דוגמה אישית, ומייקרים את המוצרים שבאחריותם. נתעלם רגע ממחירי הארנונה והמים ונתמקד במחירי הבנזין והחשמל. התייקרות הבנזין ב־34 אגורות לליטר מוסברת בייקור מחירי הדלק בעולם, וזה בסדר. אבל מדוע באותה הזדמנות צריך להיות חזירים ולייקר גם את הבלו והמע"מ (העולים אוטומטית בעקבות עליית מחיר הבסיס)?
מבדיקה שערכתי, מתברר כי לו הבלו והמע"מ היו מוקפאים לפי שיעורם בדצמבר, המחיר לצרכן היה נחתך בחצי וההתייקרות הייתה מסתכמת ב־17 אג' לליטר בלבד. גם זה הרבה, אבל לפחות מוסבר. למרות זאת, ליברמן אינו יכול לוותר על משאבת מיסי הבנזין. בנובמבר הסתכם המס על הבנזין ב־1.8 מיליארד שקל וב־2021 כולה ב־21.5 מיליארד שקל. זה הרבה מאוד כסף, וכשהמשאבה דופקת אף אחד לא מעז לעצור את המונה. זה היה קורה לו האוצר ומשרד הכלכלה היו מוטרדים מיוקר המחייה, אבל עד היום לא הייתה מדיניות כזאת.
זו הייתה רק דוגמה אחת. תעריפי החשמל יזנקו החל מהיום ב־%5.7, לאחר ששרת האנרגיה הבטיחה שהם יעלו ב־%4.9 בלבד. ההסבר להפרש – התייקרות הפחם בינואר. אז למה להבטיח אם אי אפשר לקיים? ליברמן וברביבאי נגררו עד היום אחרי המגמות בשוק ולא ניסו לשנות אותן. שר האוצר הסביר את ההתייקרויות בעליות מחירי התשומות בעולם (הובלה, נפט, סחורות) ואמר שהמחירים בישראל עלו פחות.
שרת הכלכלה הצדיקה את התייקרות מוצרי אוסם כשהסבירה שהחברה מעסיקה אלפי עובדים בשדרות והפריפריה, ומדיניות המחירים שלה נגזרת מכך שהיא נשלטת בידי חברת נסטלה העולמית. היא בהחלט צודקת.
כדי לטפל בכל זאת בנושא יוקר המחייה הוחלט באוצר ובמשרד הכלכלה לעשות משהו , לפתוח את השווקים לתחרות, להוריד מכסים על פירות וירקות ולהקל בתקינה על מוצרי ייבוא. אז מה קרה שמדיניות ההכלה השתנתה לפתע למדיניות אגרסיבית? כנראה שהלחץ הציבורי עושה את שלו. ייתכן כי ההפגנות מול ביתו של שר החוץ יאיר לפיד גרמו לו להיבהל וללחוץ על שרת הכלכלה, שנמצאת במפלגתו (יש עתיד), ועל ליברמן לעשות משהו. או שאולי היו אלו הכתבות הרצופות בטלוויזיה בנושא, או שמא הדיון שיתקיים מחר בוועדת הכלכלה.
על מנת שמכתב איום אחד יהיה אמין ויעשה את שלו, יש גם צורך בצעדים מעשיים. ראשית – צדקה מתחילה מבית. הממשלה חייבת לבלום את התייקרויות המוצרים שבאחריותה. שנית, איך אפשר לאיים על היצרנים להכניס מוצרים לפיקוח וכאשר רק לאחרונה הוציאו מהפיקוח את החמאה וכעת שוקלים להוציא גם את הלחם. אם מדברים על הפחתת מכסים, אז אולי הגיע העת ליישם את ההחלטה על הפחתת המכסים על פירות וירקות. אם מדובר על המלחמה בריכוזיות הקמעונאית, אז אולי הגיע הזמן שרשות התחרות תעשה משהו בנדון. מדיניות מבולבלת, כבר אמרנו?