"אין גבול לפניך", נקראת תערוכתו החדשה של הצייר, הסופר והפובליציסט הפולמוסן יאיר גרבוז (73), שנפתחה ב־25 בספטמבר בגלריה לשלום בגבעת חביבה ותינעל ב־15 באוקטובר. "הכותרת הגיעה מהטקסט המתלווה לאחד הציורים בתערוכה", מציין האמן הדעתן, השנון והמושחז. "כוחה של האמנות נובע מכך שאין לה גבולות ומכך שהיא נמצאת בשינוי מתמיד ובתנועה מתמדת".

כלומר הכוונה אינה לגבול מדיני.
"בוודאי. בעוד למדינה עדיין אין גבולות מדיניים, לנבחריה אין גבולות של חוק. גם לא של מוסר ונימוס. ההתייחסות שלי בתערוכה לגבולות היא במידה רבה בטקסטים המתלווים לציורים, שבהם אני מתייחס לנושאים שונים, כולל קינה על מצב השפה בימינו, לרבות עילגות השפה במוסדות השלטון".

אתה אומר "מוסדות השלטון" ודומה שאין גבול להתנגדותך לשרת התרבות מירי רגב וליוזמותיה.
"מירי רגב העלתה כמה מהנושאים שהעלו שרים בממשלות ישראל לדורותיהם, רק שהיא לא מבינה בהם כלום ולא עשתה איתם כלום. כשהיא מדברת על נושאים כמו ריבוד תרבותי או פריפריה, היא לא באמת מתעניינת בהם ובהשלכותיהם, אלא פותרת הכל במה שנראה לה כטובת מצביעיה. אצלה הפתרון הוא תמיד באמצעים עממיים ופולקלוריסטיים ולא בחדירה לעומק".

מירי רגב. צלם : אבשלום ששונימירי רגב. צלם : אבשלום ששוני

שר התרבות ראלב מג'אדלה היה יותר טוב ממנה?
"הרבה מהדברים שאני מבקר היום התחוללו ונוצרו בתקופות שבהן כיהנו שרי תרבות ממפלגות שהשתייכתי אליהן, כמה שקשה לי להגיד את זה, כי מטבעי אני לא יכול להיות אף פעם חלק ממפלגה. הכל נוצר קודם, כולל האפליה העדתית, החלוקה של מרכז מול פריפריה והיחס לאמנות - והם נוצרו בשמאל. הרי כשהייתי חבר קיבוץ כפר החורש, השם השני שלי היה 'פרזיט', כי ציירתי ולא עסקתי בעבודה פרודוקטיבית".

שר התרבות אמור להיות איש תרבות?
"כל שר אמור להיות איש תרבות. תרבות זאת לא מקצוע, אלא הוויה. אומנם לא מצפים משר או מחבר כנסת שיגלה עניין בכל תחומי התרבות - זה בלתי אפשרי - אבל שיתעניין ויהיה קודם כל איש. היום הגענו למצב יוצא דופן במיוחד שבו נדמה שאנשי התרבות הם אויביה של שרת התרבות".

חשבת לזלוג מהאמנות לפוליטיקה?
"אנשים מסוגי הם פוליטיקאים לא טובים. אי אפשר לסמוך על מחויבותם של אמנים לחיי היומיום כי הם עסוקים בשליחותם האמנותית. אבל הם יועצים מצוינים. עם זאת, כל מה שייעצתי בעבר על הפריפריה הופל על ידי המנהיגים המקומיים. השלטונות יודעים לקבע את המצב במקום לשנות אותו".

מה יש לך נגד חוק הנאמנות בתרבות?
"ההתנגדות להצעת החוק הזאת היא חתירה נגד השלטון, לא נגד המדינה. השרה רגב לא מבינה שלאמנות אין יכולת להימנע מראש מהשמצת המדינה או מלהוציא את דיבת צה"ל רעה. צריך להיות בעל מוח מינימלי כדי לחשוב שמצפייה בסרט אפשר להסיק מה זה צה"ל או מה זה חיילים. בל נשכח שאפילו במשטרים אפלים משלנו אמנים המשיכו ליצור, ויש לקוות שעם החוק ובלי החוק, נמשיך ליצור כאן".

האם בשם קדושת הדמוקרטיה המדינה אמורה לממן גם את אלה שקוראים תיגר על קיומה?
(מרים את קולו) "אין דבר כזה. זה כמו שתאמר שסיפור על אונס מעודד אונס, או שהרבנות תטען שסיפור על בגידה מעודד חיי משפחה לא כשרים. איך אמר החבר שלי חיים באר? 'אומנם אסור לי לבגוד, אבל מותר לי לכתוב ספר על בוגד'".

יאיר גרבוז - תמונה מהתערוכה. יח"צ יאיר גרבוז - תמונה מהתערוכה. יח"צ


מדוע לא שומעים את חבריך האמנים? אתה קול קורא במדבר.
"קולם של האמנים הוא לא רפה. על כל אחד מאיתנו, כדי שיישאר אמן ובעל זכות מוסרית, לבטא את דעתו, להמשיך ליצור, ובכך לתרום למי התהום של העתיד שלנו. יש עונות של מחאות והפגנות, אבל אי אפשר לעמוד כל הזמן ברחוב עם שלטים, מה גם שככל שאתה מפגין יותר, כך אתה מחזק את המחנה ממול, שאנשיו רוצים לבודד אותך ולהראות שאתה משתייך לאליטה נכחדת. הכל שקרים, וכל אחד מהם הוא כמו אזיקון".

אתה מרגיש בודד במערכה כשחבריך לא מצטרפים לקריאותיך?
"כשאתה עוסק באמנות, הבדידות היא חלק בלתי נפרד ממך. אומנם לא חסרים לי חברים, אבל הרבה פעמים אני מרגיש בודד במאבקים החברתיים, בפרט כשיש המון משתפי פעולה. רבים מפחדים לאבד תקציבים ותמיכה של השרה ושל המשרד, גם של שר החינוך, ואז הם שותקים מול ההדתה והחוקים נגד הקולנוע וחופש הביטוי. הרי הם לא רוצים לאבד את מה שלכאורה נשאר".

טענת פעם ש"החברים מהשמאל שקרנים ופחדנים", כשהם לא גיבו אותך כשעברת לינץ' בעקבות הסערה שחוללת לפני כשלוש שנים בנאומך נגד מנשקי הקמעות.
"למעשה התייחסתי בנאום לפגאניות שמפגינים כל מיני רבנים קרקסיים, שמוציאים מהיהדות רק את הנסים והישועות, ובכך הפכו את הדת לחלק מהביטוח הרפואי המשלים. לא התכוונתי בדברי רק לעדות המזרח, שהם בכלל לא קומץ. השתלטו עלינו קיצונים, שאפילו הימין מסתייג מהם, אבל פוחד לאבד אותם. במקום לפעול נגד העשבים השוטים, הם מתחנפים אליהם".

טענת שמירי רגב מקפחת את הפריפריה.
"למירי רגב אין מושג מהי הפריפריה. פריפריה בשבילה זה יישוב שיש לה בו הרבה מצביעים. אני מדבר איתך כעת מביתי בצפת. לא רחוק מכאן נמצאת ראש פינה. היא פריפריה? מבחינה גיאוגרפית היא פריפריה, אבל מבחינת מירי רגב היא לא קיימת".

יש לך הוכחות?
"בוודאי שיש לי הוכחות. האם מירי רגב ביקרה אי פעם במכללת תל חי, שם לומדים הרבה תלמידים לאמנות, ושאלה מה אפשר לעשות למענם? זה הכל שטות אחת גדולה. אם מדובר בכאלה מהקיבוצים, בכך נגמרת מבחינתה הפריפריה".

יש קיפוח של עדות המזרח בתרבות?
"בוודאי. היה קיפוח, יש קיפוח ויהיה קיפוח, כל זמן שיראו באנשיהם גדודי מצביעים. כל העיסוק בקיפוח הוא בלוף, כי אלה שמדברים עליו לא מאמינים בשום פתרון, אלא רק רוכבים עליו".

סלחת לשר החינוך נפתלי בנט על שמנע ממך את פרס ישראל?
"בדיעבד אני שמח מאוד שלא הייתי שם. אין לי שום רצון ללחוץ את ידי החבורה שיושבת על במת הטקס, אם כי כאדם מנומס, הייתי נאלץ לעשות זאת. בעצם ההכרזה הוענק לי, מבחינתי, הפרס, בלי לקבל את הכסף ובלי להיות בטקס. זה נראה לי שילוב נהדר".

נפתלי בנט בטקס הענקת פרס ישראל. צילום מסך נפתלי בנט בטקס הענקת פרס ישראל. צילום מסך

היית חוזר היום על נאום מנשקי הקמעות?
"בלי שום ספק. לא הייתי יכול לנחש שישקרו ויעוותו את דברי, כשיכניסו לעניין את המזוזות - שבכלל לא הזכרתי - ויקשרו את הדיבור על קומץ לעדות המזרח. לשמחתי, כל הזמן אומרים לי שצדקתי בכל מה שאמרתי. גם כאלה שמזדהים כמזרחים ימנים, הודו בפני לא פעם שהאזהרות שלי היו במקום".

אתה נשמע לי מתון יותר בהשוואה לעבר.
"בוא אלי לצפת, שבה אני חי מחצית מהזמן מאז פרשתי לגמלאות, לצד ביתי ברמת גן, ותתרשם מאיזו אווירה נפלאה אני נהנה בין אנשי הגליל, שבקרבם אני חי".

תגובת משרד התרבות לא התקבלה עד מועד סגירת הגיליון.