בסרט מספרים תומר ושובל כי הם עצמם הכירו במהלך אחד הפסטיבלים, ובכך הם מצטרפים לגילויי האהבה הרבים שמאפיינים את העולם הזה, ששורדי הנובה מבקשים להדגיש. "אני כבר כמה שנים בסצנה של הטראנס. כשחזרתי מדרום אמריקה אמרתי לעצמי למה לא לשלב את זה עם עבודה. העולם של הטראנס הוא הגילום הטהור של אהבה ללא תנאים", אומר תומר.
תומר מספר כי לאחר ששובל והוא הקימו את הדוכן, שובל איישה אותו ותומר רקד ברחבה. "באיזשהו שלב, הלכנו לרחבה קטנה אחרת שנקראת 'חוף מבטחים'".
למעלה מחודשיים חלפו ותומר מאפשר לעצמו להתמודד עם הרגשות הכואבים שצפים מאז. הוא ניצב מולנו, וגם מול מצלמות הסרט, משום שהוא מקווה שלאור השיתוף שלו, נוספים ירגישו בנוח לספר מה הם עברו ולחוות תהליך ריפוי בעצמם. "הצילומים לסרט היו בשבילי כמו פסיכולוג", הוא אומר, "הבמאי (יוסי בלוך) גילה כל כך הרבה רגישות. הוא ממש היה איתנו, הוא נשמה ענקית. השיח איתו היה תהליך ריפוי. הוא ליווה אותנו גם אחרי".
הסרט הוא קו־פרודוקציה ישראלית־גרמנית של היוצרים הישראלים יוסי בלוך, נועם פנחס ודוקי דרור. מטרת היוצרים בעשיית הסרט היא הכרת העולם כולו בטבח המזעזע, לנוכח קולות ההכחשה שעלו במדינות רבות. "זה אחד מסרטי ההסברה הכי טובים שראיתי", מוסיף תומר. "הם באמת הצליחו להציג את ההרגשה של מה שחווינו. סוף־סוף הצליחו לדייק אותנו". לצד הצילומים, בתוך התהליך הכולל שתומר חווה עכשיו, הוא מבקש אהבה עצמית. "בסוף אני צריך לחיות עם עצמי בדבר הזה ולתת מקום לכל רגש שבא ולא לכעוס על זה שהוא בא", הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף