אחד היוצרים והתסריטאים של הסאטירה המצליחה ״היהודים באים״, אסף בייזר, סיפר בראיון מיוחד למעריב, עם עליית העונה השישית של התוכנית, על תהליך היצירה המורכב רגע אחרי פרוץ המלחמה, על המערכונים שנכתבו אחרי 7 באוקטובר, ובייחוד על מערכון "העדויות", שתורגם לאנגלית וזכה לצפיות רבות בעולם.
"היהודים באים" פתחה עונה בפרק חביב. בפרק הבא יגיע האגרוף לבטן
"המלחמה והרפורמה השפיעו מאוד": יניב ביטון פותח עונה עם "היהודים באים" | ראיון
״תהליך הכתיבה היה די מדהים. הצילומים של העונה הופסקו שבוע לפני הסוף בגלל המלחמה, וכשחזרנו החלטנו שנכתוב מערכונים חדשים בשבוע האחרון לצילומים. התכנסנו כל הכותבים יחד וזה היה כל כך מחזק ומרים בימים הקשים האלה״, סיפר בייזר. עוד שיתף: ״לא יכלנו להעלות דברים שלא מתכתבים עם מה שקורה בחוץ. זה היה שילוב של רפלקציה שלנו עם המצב. וגם כמו ניסיון שלנו להגיב ולעבד את מה שקורה״.
המערכון שחתם את הפרק השני של העונה השישית של הסדרה עשה הדים משמעותיים ברשתות החברתיות והגיע אף לזירה הבינלאומית. הקטע שכתב יחד עם נטלי מרכוס, משה מלכה וירון ניסקי מציג שבעה יהודים מההיסטוריה במונולוג אחד שנמשך מאחד לשני כשכל אחד והטבח שניצל ממנו. בין המונולוגים מוצגים יהודים מחורבן בית המקדש השני, פוגרום קישינב, ליל הבדולח בברלין כשלבסוף מגיע מונולוג מצמרר של דמות שניצלה מהטבח בכפר עזה בגילומה של שירה נאור.
כשנשאל האם בכתיבת המערכון נלקחה מחשבה תחילה בנוגע להסברה בעולם – כפי שמערכוני ארץ נהדרת הצליחו לעשות הסברה מסוימת בחו״ל – פירט בייזר: ״לא הייתה לנו שום כוונה ומחשבה על המגרש הבינלאומי. כמובן שאפשר להשתמש במערכון הזה כדי להסביר אותנו החוצה, אבל במהלך הכתיבה זה היה שקוף לנו לגמרי. אני כמובן מופתע ושמח מהדבר הזה ומאיך שהסרטון התפוצץ בחו״ל, אבל שוב – לא ראיתי את הפוטנציאל ההסברתי של זה ואפילו הייתי די עיוור לזה. בסוף, רצינו להגיד משהו למדינה, לעצמנו ולכל מי שנמצא כאן״.
עוד הוסיף: ״רצינו להעביר את התחושה שמה שקורה כאן הוא חלק מסיפור גדול. הוא לא רק הסיפור שמתקיפים אותנו, אלא גם הסיפור של התקומה שאחרי. שאנחנו כעם מצליחים לקום. כשאנחנו מקבלים מכה כמו השבעה באוקטובר, זו טראומה מצטברת שמתחברת לשורה ארוכה של המכות שהעם שלנו קיבל. רצינו להעביר את התחושה המוכרת הזו מהתת מודע שלנו כעם – על כל מי שעמד עלינו לכלותנו – כמעין מכה מההיסטוריה״.
אי אפשר להתעלם מההקבלה שנוצרה בין המונולוגים, ובעובדה כי טבח השבעה באוקטובר התרחש בתוך גבולות המדינה. כשהתייחס לכך בייזר שיתף: ״התחושה שהייתה לנו בשבעה באוקטובר ובימים הראשונים שהגיעו לאחרי המתקפה, הייתה שהמדינה נעלמה. מיד לאחר התקיפה היו התארגנויות אזרחיות, אחים לנשק ובמובן הזה הרגיש שיש אזרחים אבל אין מדינה. מבחינת המכה ועוצמתה, התחושה שיש תמיד משהו שרוצה להשמיד אותנו. אנחנו בדיוק באותו המקום שהיינו במכות הקודמות״.