סיכום שנת הבירה האחרון שכתבתי היה בסוף 2007, באתר אינטרנט שהיה מקור לא רע למי שמתעניין בבירות ובסגנונות בירה, הסיכום התבסס על השינויים ששוק הבירה עובר ועל עוד ועוד אנשים שנכנסים למעגל המבשלים הביתיים. קשה להאמין שבשנת 2020 ראינו פה כמות גדולה מאוד של מבשלות קטנות, המייצרות מגוון סגנונות מכובד לכל הדעות.
אז מה היה לנו השנה
התחלה לא רעה. נראה כי לשתות בירה בארוחת צהריים כבר לא נתפס כהרגל מגונה של שתיינים, ה-ביר גיקס צחצחו כוסות והיו מוכנים לתת ציונים לבירות החדשות שיכנסו בשערי ישראל אך ברגע אחד התפרצות וירוס מוזר מסין הצליח להחריב את התחזיות והתוכניות העסקיות של המבשלות והיבואנים, וכמובן של בעלי המסעדות והברים.
כמו שקרה בהרבה ענפים אחרים, השנה הזאת האיצה תהליכים שבאופן טבעי היו לוקחים כמה שנים טובות. בישראל תרבות הבירה עדיין לא מפותחת כמו בגרמניה וצ׳כיה למשל, שם שותים בירה לא רק באירועים מיוחדים אלא כחלק מחיי היום יום. יצא לי לדבר עם בעלי מבשלות בגרמניה שסיפרו שהם מוכרים כל מה שהם מייצרים כי יש תרבות ויש מסורת. הבן שותה את הבירה שאבא שלו שותה ואת הבירה שהסבא שלו שתה. בישראל אפילו שחלק מאלה שהקימו אותה הגיעו ממדינות עם תרבות בירה ענפה, היה צריך להתמודד עם עבודת אדמה קשה ובלילה להדליק מדורה כדי להתחמם, לשמור שאף אחד לא מתקיף את המחנה ולדעת שצריך להתעורר לסבב שמירה שיסתיים בבוקר לעוד יום עבודה. כך לדעתי מסורת שתיית הבירה קצת נעלמה.
העדפות הצרכנים
אולם נראה שפני הדברים מתחילים להשתנות. אני לא מדבר על ההתפתחות של השנים האחרונות, בהן אפשר למצוא בירה ישראלית כמעט בכל בר או חנות משקאות, אלא על מגמה שמרמזת על התפתחות שוק. חובבי המשקה יגידו שיש אבולוציה של שתייני בירה. מתחילים מבירות מסחריות לרוב בירות לאגר, עוברים לבירות בלגיות שמנעד הטעמים ואחוז האלכוהול שלהן מורגשים יותר, ומשם לבירות חיטה כיוון שטעמי הבננה והציפורן הם משהו חדש ומעניין. קודם כל צריך קצת מרירות בחיים ורק אז אפשר להתחיל לזהות את ההבדל בין זני הכשות, כמו שמבדילים בן זני ענבים ביין. התחנות הבאות הן בירות עם פירות ובירות חמוצות ובסוף כל הסבב, אחרי שהפה והאף יודעים לזהות את סוג הכשות ברגע שפותחים את הבקבוק, חוזרים לשתות לאגרים, רק כשהפעם יודעים להבדיל בניואנסים, שלא הייתה כל דרך להרגיש, להבדיל ולהעריך אותם בלי לטעום את כל השאר.
המגמה שמתפתחת בארץ נראית כמו כניסה לסבב והשנה אפשר היה לזהות אותה בצורה הברורה ביותר שאני זוכר. הרבה מאוד אנשים מתחילים להתעניין בבירות מיוחדות ואפשר לראות את זה ביבוא של מותגים כמו BrewDog ,Mikkeler Thornbridge ועוד, שמייצרות בירות בהרבה מאוד סגנונות. רובן מגיעות לארץ כמהדורה חד פעמית ויש קהל חובבי בירה לא קטן שממהר לשים את ידו על הייבוא החדש.
תגובת היצרנים
המבשלות הישראליות מזהות את ההתפתחות הזאת וראינו סגנונות של New England IPA שיש להם ערך מוסף כאשר הבירות הן מייצור מקומי. משום שניתן אפשר לשתות אותן בשיא הטריות וליהנות מארומות כשות טרופיות במיטבן. גם סגנונות כמו בירות קפה ובירות חמוצות מתקבלות יפה כל עוד הן במהדורה מוגבלת שאפשר לטעום ולדרג פעם אחת.
השקת בירות כמו לומה של קרלסברג, שנעשית תוך שימוש ב - dry hoping מסמלת בצורה הטובה ביותר את התפתחות השוק. המבשלות הגדולות והמשמעותיות מוציאות מותגים חדשים על בסיס מותג קיים אך עם קריצה לעולם הCRAFT כמו שטמפו עשו עם גולדסטאר לא מסוננת ועם סלואוברו. הן מחפשות את הגבול של עד כמה מערכות הייצור שלהן יכולות לייצר בירות קראפט כי נתח השוק של הבירות הללו עולה ואתו גם הצריכה לנפש. מנוי חודשי לארגז גולדסטאר של טמפו הוא מהלך מבריק של טמפו שספק אם היה קורה ללא שנת 2020, כמו גם יבוא של עשרות סגנונות בירה (למעלה מ 40) שרק בחודש הראשון של 2021 צפויים להיכנס לארץ.
תנועת המותגים
היו גם מותגים שהחליפו ידיים: באדוויזר האמריקאית על תקן של תושב חוזר, לאחר שבשנות השמונים טמפו החדירו אותה לשוק המקומי עברה לחברת הכרם, והצ'כית שעושה עכשיו את דרכה לחנויות על המשאיות של חברת רדקס. מותגים מוכרים כמו לף, סטלה, הוגארדן מתווספים לחברת תימקו משווקת גם את בירה קורונה, אשר בימים אילו שוקדת על החדרתם המחודשת לשוק הקר שיפתח מתישהו.
יקבי כרמל נכנסים לתחום הבירה וזאת בעצם הפעם השנייה שיקב ישראלי נכנס לתחום, הראשונים היו יקבי רמת הגולן עם בירה בזלת. יקבי כרמל ישווקו את הבירה הגרמנית קרומבאכר ואת מבשלת הבוטיק אלכסנדר לאחר שעברה כבר שתי ידיים של חברות הפצה ונראית מוכנה מתמיד לחבור ליקב.
כמובן שצריכת הבירה השנה הייתה נמוכה יחסית, כמו בכל העולם בשל סגירה של פסטיבלים כמו האוקטוברפסט ושלוחותיו ובעצם כל פעילות הקיץ שהצטמצמה. בגדול - כל מותג שבנוי בבסיסו על מכירת חביות בשוק הקר ביחס של 60 – 80 אחוז פשוט נעלם ואילץ את המבשלות להתחיל למכור ישר ללקוח או דרך חנויות אלכוהול. הצריכה דווקא עלתה במותגים עם אחוז אלכוהול יותר גבוה, מוצרים מזוקקים ויין.
לסיכום השנה
למרות הירידה בצריכה שהיא אכן קריטית בעיקר למבשלות הקטנות, השנה הזאת הגדילה את ההתעניינות במוצרים חדשים בקרב צרכני הבירה דבר שיאפשר את גדילת השוק בשנים הקרובות סביר שנראה עוד מבשלות ישראליות שנפתחות והמשך יבוא מרשים של מבשלות ומותגים שלפני עשר שנים אף אחד לא היה מוכן לייבא.