ביהדות מלמדים ומעודדים התנהגות של חסד. במסכת אבות כתוב "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים". עולם ומלואו צרורים במילים "גמילות חסדים", החל ממתן בסתר דרך התנדבויות וכלה בתרומת איברים לאדם לא מוכר. המשותף לכל המעשים הללו הוא שהם נעשים שלא על מנת לקבל פרס או תגמול כלשהו.
הציטטה שהובאה כאן היא אומנם ממסכת אבות, אבל האלטרואיזם אינו מוגבל רק לאלה ההוגים בתלמוד. תראו מה קורה כאשר מישהו קשה יום מתראיין באמצעי התקשורת ומספר על המצב שאליו נקלע.
ההתגייסות העצומה בקרב הצופים או קהל הקוראים עזרה יותר מפעם אחת לאם חד־הורית להאכיל את ילדיה, או סיפקה קורת גג למשפחה שעל לא עוול בכפה נזרקה מביתה, או אפשרה לאדם שהפרוטה אינה מצויה בכיסו לשכור לעצמו עורך דין שיגן עליו בבית המשפט. אנשים מכל שכבות האוכלוסייה שולחים כסף, תורמים מוצרים או מציעים את עזרתם המקצועית בנושאים ספציפיים.
כנוירולוג, אני יודע שכל מעשה טוב שאדם עושה, יהיה המעשה פעוט ובנאלי ככל שיהיה, אפילו מתן קדימות לרכב שמנסה להשתלב בתנועה, גורר בעקבותיו תגמול מוחי בצורת הפרשה של דופאמין, אותו מתווך עצבי שגורם לתחושת הנאה, להרגשה טובה, מרומם את מצב הרוח ומחזק את מערכת החיסון.
כל ההשפעות הללו הן במישור לא מודע, כמובן. המחשבה והתכנון לעשות טוב כשלעצמם כבר מתחילים לתגמל אותנו מבחינה מוחית.
התרגשתי בשבועות האחרונים לנוכח נכונות של משפחות ששכלו את יקיריהן בפיגועים או בתאונות, לתרום את איבריהם ולהציל אנשים אחרים. זוהי גדלות רוח שאין כדוגמתה ואצילות מעוררת כבוד של אנשים שממעמקיו של האבל הכבד שבו הם שרויים, מתפנים לחשוב על קדושת החיים.
ובעניין אחר, שמעתי השבוע את קרב הגרסאות בין נטלי דדון לבין אייל לוינגט, בעל בית הקפה התל אביבי שסירב לאפשר לה להתיישב במקום. אין לי עניין להיכנס בעובי הקורה בוויכוח האמור, אינני מכיר את הנפשות הפועלות ואת נטיותיהן הפוליטיות ולא הייתי יודע על הוויכוח שניטש ביניהן לולא פינו לו זמן שידור בתוכנית הבוקר.
אודה על האמת, אינני מחובר לרשתות החברתיות. ואפילו את עמוד הפייסבוק שלי מנהלים עבורי, אבל אם כבר הובא הסיפור לידיעתי, אני רוצה לומר שני דברים: קודם כל, כאשר נכנסת לבית הקפה קבוצה מלווה בצלם עם מצלמה, ולפי שראיתי על המרקע מדובר באזור הגשה קטן, וכנראה גם יחסו של בעל בית הקפה ללקוחותיו לוקה לעתים בחסר, אני תוהה מה המטרה. האם זו פרובוקציה?
ודבר נוסף: אני תמה על כך שבכלל נותנים במה בתוכנית בוקר לאירועים מעין אלה. מקומם, אם בכלל, ברשתות החברתיות. מוטב היה להתעלם מהם, ובוודאי שלא לתגבר אותם ולהעצים את הפצתם.