מטוס הדרימליינר של אל־על, ועליו ראש הממשלה בנימין נתניהו, רעייתו ופמלייתו, נחת בנתב"ג בצהרי יום ראשון, ערב יום הכיפורים. כמעט שבוע אחרי שובו של נתניהו מניו יורק הספיק האבק מעט לשקוע והתעמעמו תרועות הניצחון הראשוניות שבישרו לאומה על ההישג המדיני הבלתי נתפס – שלום קרב ובא עם ערב הסעודית.

לפיד תוקף: "תחשוב מה נתניהו היה אומר מהאופוזיציה על סעיף הגרעין הסעודי"
ארדן על הפטור מוויזה לארה"ב: "משדר מסר חשוב לעולם"

במערכת הפוליטית והמדינית, בצה"ל ובחוגים מקצועיים שונים עברו מכותרות לתוכן. התמונה המסתמנת נראית מורכבת למדי, וכוללת שורה של מסקנות סביב המאמץ האמריקאי־סעודי־ישראלי לגבש הסכם שיעבור בשלוש המדינות.

אך לא רק הסכם. נתניהו הביא איתו מניו יורק חדשות טובות ליריב לוין, שהן חדשות רעות לאנשי המחאה: הרפורמה לא מעניינת יותר את הנשיא ג'ו ביידן ואת אנשי ממשלו. חודשים ספורים לפני שישקע במרוץ לנשיאות, ביידן זקוק לעזרת נתניהו בשביל דברים הרבה יותר גדולים ממה שגורמים אמריקאיים הגדירו לאחרונה כ"הצלת ישראל מעצמה".

עוד מעט – אם וכאשר תבשיל העסקה הגדולה עם ריאד – יצטרך הנשיא שנתניהו יגיע לוושינגטון ויפעיל את מרב קשריו ואת מיטב כישרונותיו כדי לשכנע את הסנאטורים הרפובליקנים לתמוך בהסכם האזורי במזה"ת. בדיוק בשל כך "שיעור הדמוקרטיה" של ביידן לנתניהו, שכה ציפו לו מובילי המחאה, הסתכם במשפט וחצי בשיחה שהתקיימה בין השניים.

גורמים בכירים בקואליציה מסכמים את הפרק הזה בסיפוק רב: "גם קודם לכן מי שלחץ והערים קשיים סביב הרפורמה לא היה ביידן, אלא מחלקת המדינה שלו בשיתוף פעולה עם השגריר טום ניידס, שהרבה לדבר עם אנשי המחאה. השגריר עזב, את ביידן מעניין הסכם עם סעודיה, והעיסוק האמריקאי ברפורמה נגמר. מי שבאמת אשמים בזה שנאלצנו להאט ולצמצם את הרפורמה המקורית אלה בכלל חברי הליכוד שמוגדרים כ'מתונים'.

"הם ורק הם מאיימים להתארגן לתא מורדים ולא להצביע בעד חוקי הרפורמה. רק בגללם נאלץ נתניהו לצמצם את הרפורמה עד שנותר ממנה רק שינוי הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים". את השינוי הזה הקואליציה מתכננת לקדם במהלך כנס החורף של הכנסת, והפעם ללא לחץ מוושינגטון.

גם שאר הסוגיות הפנים־פוליטיות אינן נזרקות הצדה. אפילו אם נתניהו היה מעוניין בכך, שותפיו לא ייתנו לו לשכוח מההתחייבויות ומסדר היום המקומי, שלא הולך לשום מקום, עם כל הכבוד לנתניהו המדינאי, שמתמסר כולו לכתיבת פרק חדש בספרי ההיסטוריה.

ואכן, ההסכם האזורי המתגבש תואם בדיוק את תפיסתו של נתניהו, את שאיפתו להותיר חותם בולט בספרי ההיסטוריה. במקרה של ניסיון להגיע להסדר בין וושינגטון לריאד, כאשר ירושלים לוקחת בו חלק ניכר, מתקיים לפחות תנאי אחד נחוץ לכל הסדר מדיני מוצלח: האינטרס והרצון האמיתי של כל משתתפי המגעים.

שלושת האדריכלים – הנשיא ביידן, יורש העצר הסעודי בן סלמאן וראש הממשלה נתניהו – באמת בעניין, כל אחד מסיבותיו. רק שבמקרה הזה, שהוא מורכב ומאוד לא שגרתי, רצונם של המנהיגים זה הרבה, אך לא הכל. בן סלמאן ייאלץ לקבל עסקה שתעבור בעולם הערבי וכן בציבור הסעודי. בשונה ממשטרים דמוקרטיים, שבהם מנהיגים חוששים מרצון העם הבא לידי ביטוי בקלפי, במשטרים הלא דמוקרטיים החשש המסורתי של שליטים הוא בעיקר מאיום ההפיכה שתמיד מרחף מעל ראשם.

מבחינת וושינגטון וירושלים, היתרונות של העסקה המתגבשת ידועים וברורים. ולצדם – גם הסכנות והחששות. לאינטרס האמריקאי שבהסכם כבר התייחסנו. בקצרה ובראשי פרקים: מחירי הנפט ערב הבחירות לנשיאות; ניתוקה של ערב הסעודית מידידתה החדשה סין, ודרכה - מאיראן; הגברת הנוכחות האמריקאית במזה"ת; וקלפים נוספים מול רוסיה, הממשיכה את המלחמה באוקראינה על כל הנגזרות הכלכליות שבמצב.

הרווח הסעודי, אם וכאשר תקבל את מבוקשה, נראה דרמטי בממדים שקשה לאמוד: הגרעין האזרחי, הסדר ההגנה עם ארה"ב, הנשק המתקדם וחיזוק מעמדה האזורי והכלל־עולמי. רק לפני 20 שנה מי היה מאמין שאת החבילה המפוארת וחסרת התקדים הזאת עומדת לקבל מדינה התומכת במוג'אהדין שהתפתח לאל־קאעידה?

השאלה המרכזית שעולה בדיונים רבים המתקיימים בישראל סביב ההסכם המתגבש היא, כמובן, הרווח הישראלי לצד הסיכונים הלא מבוטלים. להלן התשובה בארבעה סעיפים:

הראשון - שלום ויחסים דיפלומטיים עם המדינה המוסלמית החשובה בעולם.
השני - יחסים דיפלומטיים עם מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות שיצטרפו.
השלישי - כניסה לאחד השווקים הכלכליים הגדולים בעולם.
הרביעי - אפשרויות מודיעיניות חסרות תקדים מול איראן.

סוגיית הגרעין

אחרי כל הנאמר, כדאי לא לאבד את הקשר עם המציאות. והמציאות היא כי לעת עתה הסיכוי שההסכם האזורי הגדול הזה, על כל יתרונותיו ורווחיו, יבשיל ויעבור את כל האישורים הנדרשים, בישראל ובעיקר בארה"ב - אינו גדול.

כל שכן נוכח העובדה שהשעון בוושינגטון מתקתק, והדד־ליין של ביידן קצר וקשוח במיוחד. חודשים ספורים נותרו עד פתיחתו של קמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב. אם עד אז לא ישיג ביידן את תמיכת הסנאט, וייתכן שגם את תמיכת הקונגרס בהסכם - הוא כנראה כבר לא ישיג אותה לעולם.

נהוג לחשוב שאחד המכשולים העיקריים הוא החלק הפלסטיני שבתוך העסקה. נכון לעכשיו החבילה הפלסטינית לא נראית מרכזית בהסכם. אנשי נתניהו ששוחחו עם בצלאל סמוטריץ', שר האוצר ויו"ר הציונות הדתית, התרשמו כי לעת עתה הלה אינו מתנגד למה שמתבשל בשיחות בין וושינגטון לריאד.

החבילה הפלסטינית במתכונת הנוכחית (וממש לא סופית) היא חבילה כלכלית לרוב, ואיתה סמוטריץ', בן גביר והאגף הימני שבליכוד יכולים לחיות. החשש העיקרי והמוצדק אצלם הוא לא ממה שהם שומעים ויודעים כרגע, אלא מהדינמיקה. הדרישות למחוות לפלסטינים מגיעות, כידוע, יותר מהצד האמריקאי (כי אחרת אין לנשיא ביידן סיכוי להעביר את העסקה כולה במפלגתו, כל שכן – ערב בחירות) מאשר מהצד הסעודי (מוחמד בן סלמאן רוצה את ההסכם לא בשביל הפלסטינים).

"ואם הדמוקרטים לא יאהבו את החבילה הפלסטינית המוצעת להם ויתנו את תמיכתם בהסכם בוויתורים הרבה יותר דרמטיים?", שואלים את עצמם בקואליציה ולא יודעים לתת תשובה. הסוגיה הפלסטינית, על אף היותה יחסית שולית בהסכם האזורי המתגבש, עלולה להפוך למלכודת עבור ביידן ונתניהו.

אם בפורמט ההסכם הנוכחי יש לנתניהו רוב בקואליציה, זה עלול לסמן לביידן שמצפות לו בעיות בבית, אצל הפלג הפרוגרסיבי שבתוך מפלגתו. ואם ינסה לתת מענה לדרישות הדמוקרטים בנושא הפלסטיני כדי לגבש רוב בעד העסקה – אולי יצליח, אך ייצר צרות לנתניהו, העלול לאבד את הרוב הנדרש אצלו בקואליציה.

מכשול נוסף, ואולי העיקרי, שעומד בפני ההסכם הוא, כמובן, סוגיית הגרעין הסעודי. בשונה מהנושא הפלסטיני, הגרעין הוא ליבת העניין מבחינת יורש העצר הסעודי. בישראל חוששים ובצדק מההשלכות האפשריות של הפיכת ערב הסעודית למדינה סף גרעינית או אפילו למדינה גרעינית על מלא.

החשש מהדרישות הסעודיות בתחום הגרעין קיים גם בארה"ב. הנשיא ביידן יצטרך להגיש את ההסכם לסנאט, ואם סעיף העשרת האורניום יישאר בתוך העסקה – ייתכן שגם לבית הנבחרים. ספק גדול אם יצליח להשיג רוב גם עם הסיוע הצפוי מצדו של נתניהו.