פתאום בוערת לכולם בעיית פלסטין. פתאום לארה"ב ולמעצמות המערב קריטי לקדם הקמת מדינה פלסטינית. הן לא זוכרות ואולי לא רוצות לזכור שבתחום המדיניות וערוצי הדיפלומטיה, צורך דחוף הוא אם כל חטאת. בסיס לכישלון ידוע מראש.
עמוס גלעד במתקפה חריפה: "נתניהו מפרק את המדינה"
סודות הרשת נחשפים: בן גביר, נתניהו וגנץ נלחמים על דעת הקהל - אלו התוצאות
חמאס, בהתקפת פתע רצחנית מאופיינת בברבריות נאצית, העלה את הבעיה לראש סדר היום הבינלאומי. כמעט כל ראש מעצמה מערבית, כולל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, טרח לצאת בהצהרה המביעה תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. כמובן שגם ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס משווק לאחרונה הצהרות נלהבות. "יש להתחיל להכין את הפתרון המדיני שיושתת על החלטות של האו"ם והיוזמה הערבית", אמר בראיון לעיתון הלונדוני "א־שרק אל־אווסט".
ישראל, בעיצומה של מלחמה למיגור כוח חמאס, נלחצת מתשומת הלב העולמית, ובמיוחד האמריקאית, לבעיית פלסטין. בהחלטה רשמית בתמיכת האופוזיציה הודיעה ישראל על התנגדותה ל"יוזמות הבינלאומיות להקמת מדינה פלסטינית".
אי אפשר להתעלם מהיבט מהותי אחד שמשתמע מגל ההצהרות הבינלאומי בזכות הקמת מדינה פלסטינית. המתקפה הרצחנית של חמאס ותגובת ישראל הצודקת עוררו בוושינגטון ובבירות המעצמות הרגשה שנוצר עיתוי מתאים לקידום פתרון מדיני לסכסוך. כלומר הזדמנות להקמת מדינה פלסטינית.
את הביטוי הגורף להרגשה זו תרם שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן. "כל מדינה ערבית רוצה לשלב את ישראל באזור כדי לנרמל איתה את יחסיה ולספק לה התחייבויות ביטחוניות, כדי שישראל תוכל להרגיש בטוחה יותר".
מבחינה פרקטית, מה שעולה מכל ההצהרות הוא שהסיכוי להקמת מדינה פלסטינית הינו קלוש ובלתי מושג בעתיד הנראה לעין. אין ספק לגבי הרצון הטוב של מזכיר המדינה האמריקאי ולגבי דאגתו האמיתית לאינטרסים של ישראל. אבל "כל מדינה ערבית רוצה לשלב את ישראל באזור"? נו, באמת. לבנון בשליטת ארגון הטרור חיזבאללה? עיראק תחת ההשפעה הטוטאלית של איראן? סוריה בהנהגת העריץ בשאר אסד? כולן מדינות ששואפות באופן מוצהר להשמדת ישראל.
אם בלינקן היה מקשיב להערכות הרווחות בקרב שגרירים ודיפלומטים בכירים וותיקים במרכז האו"ם בניו יורק, הוא היה מגלה כי אפילו בקרב הארצות החתומות על הסכמי אברהם גוברים באחרונה הלכי רוח אנטי־ישראליים. את ההצהרה התמוהה ביותר בזכות הקמה מיידית של מדינה פלסטינית השמיע שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן. "הרשות הפלסטינית ערוכה, מוכנה וזמינה להקמת מדינה עצמאית", אמר בראיון לערוץ חדשות צרפתי.
מעניין. מתי לאחרונה, אם בכלל, הבכיר הסעודי ביקר ברמאללה או נפגש ושוחח עם בכיר ברשות? האם השר הסעודי יודע משהו שאנחנו לא יודעים, שהרשות נסוגה מהדרישה לזכות השיבה לפלסטינים? הוא שמע אולי שהרשות מתכוונת לבטל את ספרי הלימוד במערכת החינוך שלה המלאים בשנאה ובהסתה נגד ישראל – ולהכין ספרים חדשים?
אם שר החוץ הסעודי היה טורח ומקיים ביקור ברמאללה, הוא היה מגלה שלא קיימת הנהגה פלסטינית מוסכמת, מוסמכת ואמינה המסוגלת להתחיל לטפל בכל הבעיות המקומיות והסוגיות הבינלאומיות הכרוכות בהליכים להקמת מדינה פלסטינית.
כוונות טובות ומגושמות
מי שמכיר מקרוב את נוכחותה העלובה, חסרת המעש והאונים של הרשות, הוא האיש שעומד בראשה, הישיש מחמוד עבאס. בראיונות שנתן לאחרונה ובהצהרות שפיזר הורגש מאמץ מיוחד להדגיש את החשיבות והמרכזיות שהוא מייחס לאו"ם ולמועצת הביטחון כגורמים המובילים לקידום הקמת מדינה פלסטינית.
עבאס גם התמקד בצורך לכנס ועידה בינלאומית לדיון במדינה פלסטינית. בדיוק המקום (האו"ם ומועצת הביטחון) והמהלכים (ועידות בינלאומיות) שעד כה לא זו בלבד שעיכבו ומנעו כל יוזמה מעשית לפתרון מדיני – אלא הנציחו את בעיית פלסטין. הגורמים האחרונים שיכולים ומסוגלים בכלל לעשות משהו לקידום מדינה פלסטינית הם האו"ם ומועצת הביטחון.
השבוע התקיים במועצת הביטחון מה שמוגדר "דיון על המזרח התיכון והבעיה הפלסטינית". זהו דיון שכבר שנים מתקיים אחת לחודש. דיון שהפך לאירוע נלעג, לפארסה. דובר האו"ם אפילו לא מזכיר את קיומו בתדרוך היומי שלו.
אם ארה"ב ומעצמות המערב ימשיכו בניסיונותיהן ליזום מדינה פלסטינית, הן יגלו שבמקרה הטוב מדובר במאמצים שייגררו וייסחבו חודשים ארוכים ומייגעים. במקרה הפחות טוב הן יגיעו למסקנה שהדבר שמשבש ומחבל במאמציהן הוא הנוכחות העלובה, השסועה ונעדרת מנהיג אמין של הרשות הפלסטינית.
אותה "יוזמה אמריקאית" בנושא הקמת מדינה פלסטינית אינה לגמרי ברורה וכנראה גם עדיין לא מגובשת סופית. לאמריקאים רצון טוב, והנשיא ביידן רוצה בטובתה של ישראל, אך הכוונות הטובות מתנגשות באמרה המפורסמת של שר החוץ המיתולוגי אבא אבן: "הערבים מעולם לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות".
אין בינתיים כל סימן ואות מצד הרשות ובכיריה לכך שהם מסוגלים ונכונים שלא להחמיץ את מה שארה"ב ומעצמות המערב רואות כהזדמנות לפתרון מדיני. שר החוץ האמריקאי לשעבר ג'ון קרי השקיע מאמצים עצומים בקידום הסכם או הסדר בין ישראל לפלסטינים. קרי היה כה בטוח בהצלחתו, עד שהוא הקציב לעצמו תשעה חודשים להשגת הסכם. לבסוף, קרי לא המתין למועד שקבע. הוא כל כך התאכזב מכישלונו, עד שנטש, ליתר דיוק ברח, מכל עיסוק בנושאים מזרח־תיכוניים.
בלינקן זהיר יותר ואיננו מתיימר להשיג פתרון מדיני בתאריך מוגדר. לא ירחק היום וגם בלינקן יבחין במציאות הפלסטינית. אין שום סימן משמעותי מצד העם הפלסטיני, ומי שמזוהים כבכיריו אינם מוכנים להיגמל ממציאות של התקרבנות, של עם שנידון לסבל, ומדבקות במה שהם קוראים לו נכבה, שבעיניהם ולגאוותם לא הסתיימה.