מצד אחד, האינפלציה הנמוכה המתכנסת לתחומי היעד, נתוני התוצר השליליים לנפש ב-2023 והצורך בעידוד ההשקעות במשק ובעיקר את שוק הנדל"ן הצדיקו את המשך ירידת הריבית לאחר שב-1 בינואר היא כבר ירדה ל-4.5%.
מצד שני, נתוני התעסוקה הגבוהים, התעוררות הצריכה מתחילת 2024, הגירעון בתקציב ובעיקר החשש שעדין לא התפוגג מהתלקחות בצפון שתקפיץ את הדולר והאינפלציה הצדיקו את הגישה השמרנית.
זו הסיבה העיקרית שמנה הנגיד בהחלטתו שלא להוריד את הריבית. "למלחמה השלכות משמעותיות הן על הפעילות הריאלית והן על השווקים הפיננסיים ופרמיית הסיכון של המשק עדין גבוהה". אם תרצו גם הנגיד ממתין ל"ניצחון מוחלט", מונח מעורפל שטבע נתניהו.
כולנו תקווה שזה יקרה עוד השנה אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. ההחלטה להותיר את הריבית ללא שינוי התקבלה בגלל זהירות מוצדקת של הנגיד. אמנם הריבית צפויה לרדת במהלך השנה פעמיים-שלוש נוספות (אל מתחת ל-4%) אבל לא הפעם. אולי זה יקרה בהחלטה הבאה ב-8 באפריל. עד אז נחיה ונראה.
לנגיד לא הייתה הצדקה לתת פרס לשר האוצר על התנהגות מופקרת בתקציב 2024 שהתבטאה בגירעון של 6.6% בשלב זה שעלול להמשיך ולגדול. לפרופ' ירון לא הייתה סיבה לירוק בפרצופם של חברות דירוג האשראי ובכללן מוד'יס שכבר הורידה את דירוג המשק.
החלטת הנגיד כואבת אבל נועדה לשמור עלינו מעצמנו. כל שכיר במשק מבין שהאינפלציה ושחיקת השכר פוגעות בראש ובראשונה בכוח הקנייה שלו. הוא מרגיש את זה שעגלת קניות בסופר שעלתה עד לפני שנה 350 שקל עולה לפתע 400 שקל.
במקום שאת הגזרות הכלכליות כדי לצמצם את הגירעון תטיל הממשלה (באמצעות העלאת מסים לדוגמה) את העבודה השחורה השאירו לנגיד. ואכן ריבית גבוהה כואבת מאוד.
היא כואבת לכל זוג צעיר המשלם על המשכנתא ריבית של 7% לשנה בעוד שהריבית על הפלוס עומדת על כ-3% לשנה. היא אכזרית לגבי צרכני אוברדרפט שהבנקים גוזרים עליהם קופון של 10% לשנה בעוד שעל יתרה אקראית בפלוס הם מקבלים אולי 1% לשנה. שלא במקרה התקבלה ההחלטה באכזבה רבתי בעיקר בקרב הסקטור העסקי שם ייחלו שגם הפעם תרד הריבית, אבל זה לא קרה.
התרעות פיקוד העורף