1. אתחיל מהשורה התחתונה. התחושה היא שמול גודל האתגר שלפנינו ונוכח ריבוי הזירות ומורכבותן, אין לנו מנהיגות ראויה ומחויבת, אין לנו אסטרטגיה רבתי, אין ניהול נכון של המהלכים הצבאיים, המדיניים והכלכליים. ואני אפילו חושב שיש בסיס לתחושה הזאת.
הקאמבק של חיים רמון: "שוקל ברצינות" להתמודד בבחירות | פודקאסט מעריב
מיד לאחר ההודעה על מירון - זה הסיפור המדהים שקרה בקבוצת הליכוד | אנה ברסקי
ובאותה נשימה אני סבור שאסור לקיים כעת מערכת בחירות, כשישראל לפני מבצע צבאי ברפיח ועם סיכוי גבוה מאוד למערכה קשה בצפון, לצד אתגר לא פשוט בשטחים. אני יודע שישנם רבים במחנה שאני משתייך אליו שיאמרו: היא הנותנת. דווקא בשל כל אלה, חייבים בחירות עכשיו.
אינני מסכים עמם.
אני חושב שאם בנימין נתניהו או מחליפו, בני גנץ, יאיר לפיד, איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', ש"ס, החרדים והאחרים, יתחילו כעת קמפיין בחירות - להצהיר, להבטיח, לפלג ולשסע משיקולים פוליטיים ומרצון לגרוף קולות – זו תהיה הפקרת הלוחמים והעקורים והפקרת האינטרסים המיידיים של ישראל.
אני יודע שקשה לתפקד במצב הקיים, שראש הממשלה פועל לא מעט משיקולים אישיים וקואליציוניים, שהוא נוקם ונוטר, שהוא אישיות פחות רצויה בחלק מבירות העולם, ושחלק מהשרים שלו קשובים לבנו ולרעייתו - וחלקם לחברי מרכז הליכוד לצורך קידומם ביום שלאחר ירידתו מהבמה.
אני יודע שהממשלה שלנו נראית כמו "קן הקוקייה" (עוד יותר לאחר ההודעה ההזוייה של הליכוד על ועדת החקירה לאסון מירון) שראש השב"כ והרמטכ"ל לא מוכנים לדבר באופן חופשי בקבינט, שארה"ב לא מבינה מה קורה בישראל, ויהדות העולם עומדת ומשתאה. אני יודע ומבין מצוין.
מה שצריך לעשות הוא להשלים את המשימות, לחזק את האיזונים והבלמים בתוך הממשלה וקבינט המלחמה בעזרת גנץ, גדי איזנקוט, יואב גלנט וראשי מערכת הביטחון, וגם לגייס לכך את אריה דרעי וסיעתו ולהשלים את המהלכים בעזה ובצפון. כל זה יכול לקרות אם ניתן יהיה להגיע להסכמה שפויה וראויה על בחירות בספטמבר 2024.
לממשלה הזאת אין אמון העם על פי כל סקר. כשל טראומטי ועמוק כמו בוקר 7 באוקטובר וכל שאירע לפניו ואחריו, מחייב הליכה אל העם, ורצוי להגיע לשם בהסכמה ובזמן הנכון. זה יחייב את גנץ ואיזנקוט לבלוע את הרוק, להאריך את הפתיל ולהישאר ליד הבלמים, ליד דוושת הגז וכשניתן – ליד ההגאים.
יש להם בן ברית לאירוע הזה, שר הביטחון גלנט. אולי הוא לא שותף פוליטי, אבל שותף לאחריות הלאומית. גם דרעי – אם הבחירות בהסכמה בספטמבר לא יעלו יפה – יצטרך להניח לנתניהו את האקדח על השולחן (לאחר שיסיים את בדיקותיו בנוגע למשמעות צעד כזה על בוחרי ש"ס הביביסטים).
בחירות מוסכמות בספטמבר יאפשרו לנתניהו אולי להתרכז בעיקר, לתקן חלק ובעיקר לחסוך את הפגנות הענק, את הזעם הציבורי ואת הכיכרות והגשרים שיגישו לו את החשבון המלא. אם זה רק ייתכן ואפשרי, לשם צריך לחתור – עם כדור נגד בחילה או בלעדיו. אם לא נצליח, אז אנחנו הולכים לכאוס זמני הרבה יותר גדול והרבה יותר עמוק ומסוכן בעיצומה של מלחמה – אבל לפחות נדע שניסינו.
2. מה צריך להיות אחרי הבחירות, אם יהיו בספטמבר או במועד אחר? הממשלה החדשה, לכשתיבחר, צריכה לכנס את ועדת השרים שלה לטקסים ולסמלים (אולי בראשות חילי טרופר?) ולקבוע את יום שמיני עצרת שלאחר סוכות כ"יום אחדות ישראל". יום ציון חילוני (בניגוד לט' באב) עם פעילות במערכת החינוך, בצה"ל, באקדמיה, בכנסת, ברשויות המקומיות ובתקשורת, שיזכיר לנו איך היינו בשנתיים־שלוש השנים האחרונות, מה קרה לנו, איך נולדנו מחדש מתוך הבור השחור, מהם הלקחים ואיך עלינו להיזהר מלשוב לשם שוב.
3. בניסיונה המוצדק להימנע מתלכיד זירות בעצימות גבוהה ומהמאמץ האיראני להפוך את המלחמה במזרח התיכון למלחמת דת, תידרש ישראל לפעולה צבאית בלבנון רק לאחר שנעבור בשלום את חודש הרמדאן. זה כמובן ככל שהדבר תלוי בנו.
בינתיים, הצפון מופקר, אין מילה אחרת. הוא מופקר על פי החלטה. יישובים מפונים, תושבים נעקרו מבתיהם, הבתים בחלקם הרוסים ופגועים, כבישים ותשתיות נחרשו בשרשראות הטנקים, הפירות נופלים מהעצים באין ידיים עובדות ובאין אישור להתקרב לקו הגבול. זה המצב.
עשרות אלפי עקורים מהצפון יושבים בבתי המלון, שהופכים עם הזמן ל"גיהינום של חמישה כוכבים". מארחים אותם בכבוד גדול ובאהבה אין קץ ולא מחסירים מהם מאמץ ומשאבים – אבל כמה אפשר לעמוד שלוש פעמים ביום מול הבופה ולרדת ולעלות לחדר של 18 מ"ר?
ואף אחד לא בא אליהם למלונות, מתבונן להם בעיניים ואומר להם מה יהיה וכמה זמן דרוש. אף אחד! לא מהממשלה ולא מהצבא. חלקם כבר נקלטו בעיר הגדולה, בעיקר הצעירים, וכנראה שלא יחזרו לצפון. המצב מורכב ומאתגר.
בצפון המשימה הביטחונית של ישראל היא מרובעת: להשיב את הביטחון לגבול; להחזיר את תחושת הביטחון; להחזיר את התושבים לבתיהם; להחזיר את ההרתעה. את זה יהיה קשה להשיג בעזרת הסכם מדיני, שישיג אולי החזרת ביטחון לגבול, אבל לא תחושת ביטחון ולא ייתן הרתעה.
לפיכך, על פי כל ההערכות, לא יהיה מנוס מפעולה צבאית בדרום לבנון. בן שיחי, אדם עם רקע ביטחוני ומדיני לא מבוטל, סבור שמלחמה כזו, באם נידרש לה, תהיה "מלחמת אין ברירה", ובניגוד להיסטוריה שלנו עם לבנון, היא תהיה הפעם קצרה, בין שבועיים לחודש.
אמרתי לו שכבר היינו בסרט הזה ושללבנון אתה יודע מתי אתה נכנס אבל לא מתי ואיך אתה יוצא. אבל הוא הסביר לי שהמלחמה בלבנון תהיה כל כך קשה, כואבת ותובענית לשני הצדדים, עד כדי כך שבחיזבאללה יפעלו לסיים אותה מהר, וישראל לא תתנגד.
ואחרי שתסתיים המלחמה בצפון (וגם אם תימנע איכשהו או תידחה) באה המשימה החמישית, והיא שיקום הצפון. כאן לא מספיק שיקום והחזרת המצב לקדמותו. צריך לחזק מאוד את הגליל, להגדיל את היישובים, את התעשייה ואת התשתיות, לתמרץ משפחות לעבור לשם, לחזק את החקלאים, המלונאים, התיירות ועוד.
וכאן באה הפוליטיקה ומכה באזרחי ישראל בשנית בזמן מלחמה. הממשלה כבר אישרה תקציב של 3.5 מיליארד שקל לשיקום הצפון (יצטרכו הרבה יותר), על פי תוכנית של משרד הפנים והרשויות.
בהמשך קמו שני מועמדים לראשות מנהלת תקומה בצפון: הראשון מנכ"ל משרד הפנים רונן פרץ, והשני תא"ל (במיל') דוד סויסה ממשרד הביטחון. אבל השרה אורית סטרוק דרשה את התקציב אליה ולניהולה, כי היא "שרת המשימות הלאומיות וההתיישבות", וכמובן שסמוטריץ' התייצב לימינה והסביר לנתניהו את המשמעויות הנלוות לסירובו.
ומה החליט נתניהו? מנכ"ל משרדו יוסי שלי יהיה הפרויקטור הצפוני. גם כאן היעד איננו שיקום הצפון אלא אי־סיכון הקואליציה. ואני אומר לכם ולתושבי הצפון האהובים, שאנחנו עוד נראה את הימים האחרים. מעבר להרים העשנים והבתים הבוערים.
4. השגרירה ציפי חוטובלי אומנם איננה קצינה בשירות צבאי, אבל היא פקידה בשירות המדינה, שזה לא פחות חשוב ומחייב. השבוע היא מילאה הוראה לא חוקית שמתנוסס מעליה דגל שחור.
ההנחיה של לשכת נתניהו לשגרירה, שלא לסייע לשב"כ (שנתניהו הוא מפקדו העליון), לתאם את אבטחת השר בני גנץ בשהותו בלונדון עם האבטחה הבריטית, היא מעשה נואל וחסר אחריות כלפי חבר קבינט מלחמה, כלפי שר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר וכלפי ישראלי.
השגרירה הייתה צריכה להשיב למי שדיבר איתה (ראש הסגל צחי ברוורמן?) שמדובר בהנחיה לא חוקית ולא סבירה. החלטה שפוגעת בביטחון האישיות המאובטחת, בקשרים הביטחוניים עם הרשויות הבריטיות, בממלכתיות, וגם במעמדה ובמעמד השגרירות.
ומשרד החוץ? לא עונה, לא מתערב ולא מתייחס. הפחד מראש הממשלה וסביבתו כבד וקשה. ככה אנחנו נראים. ואם חלילה היה קורה משהו לשר גנץ? נתניהו כמובן לא ידע, לא ראה, לא שמע ומישהו אצלו פעל על דעת עצמו.
5. ישנם כמה אנשים שהייתי רוצה לראותם משתלבים מחדש בהנהגת המדינה. אני סבור שהם מנוסים, טובים ויכולים לתרום רבות לישראל ולאזרחיה. הייתי רוצה לראות שם לצד חדשים וצעירים את משה כחלון – אדם מוכשר ומנוסה שמתמודד כעת עם אירוע משפטי, שאני מקווה כי תימצא דרך לחזרתו לחיינו הציבוריים.
הייתי רוצה לראות בהנהגה העתידית שלנו את חיים ביבס המוכשר ממודיעין, את ציפי לבני המנוסה, את גבי אשכנזי, שאני סבור שהסיבוב הראשון והקצר שלו היה סוג של החמצה הדדית. הייתי רוצה לראות את שאול מופז חוזר לקדנציה עם הוותק שלו, הניסיון, הממלכתיות ואהבת המדינה. וגם את איציק מרדכי, שכבר החזיר את חובו לחברה ושמסתובב בימים הללו כמו ארי בסוגר ורוצה לתת למדינה ולתרום עוד ועוד – ויש לו מה.
הייתי רוצה שם בחזרה את איילת נחמיאס־ורבין ואת איתן כבל ואת אופיר פינס ונוספים מנוסים. הם יכולים להעשיר מאוד את חיינו הציבוריים ולהוביל עם הדור החדש את התיקון המתבקש בישראל.
6. לכו לבקר בנצרת ובכפרים הערביים, אל תחרימו אותם. הם לא אויבים שלנו. כבר כמה חודשים שאזרחי ישראל הערבים מגלים אחריות, איפוק ואפילו הזדהות עם ישראל אחרי הטבח. כל הניסיונות של חמאס ואחרים וגם של גורמים יהודיים להתסיס – נכשלו עד כה ואני מקווה שייכשלו הלאה. המנהיגות שלהם פועלת באחריות ובתבונה, וגם רובם ככולם.
לכו לבקר בנצרת, לכו לאכול אצל החברה שלי ב"ביסטרו לונא" או במסעדת "דיאנא" או בכל מקום אחר. בואו אל חומוס אל־חסיין החבר שלי בבאקה אל־גרבייה, לכו לשוק בטירה. אל תפחדו ואל תחששו. תנו אמון, שלחו יד והציבו גשר. אני עושה זאת כי גם הם וגם אנחנו לא הולכים לשום מקום. אנחנו חיים ונחיה ביחד בכבוד הדדי ובביטחון. משוגעים יש להם ולנו. נתגבר עליהם ביחד.
7. המוכר השמנמן עם כיפת ברסלב לראשו, עמד מאחורי הדוכן בעגלת האוכל "חביבה" בראשון לציון וקיבל אותי בשירה ובצהלות. ואני רק ביקשתי חביתה וסלט.
ואז הוא הזכיר לי ולכל הנוכחים שהייתי מפקד שלו בגלי צה"ל. הוא היה טבח שנעצר לא פעם ולא פעמיים, הזכיר לי שהוציאו אותו אזוק מהתחנה, ואז הזכיר לי איך אימצתי אותו וסייעתי לו ולמשפחתו, וכיצד סידרתי לו עבודה במפעל המזון של משואות יצחק וקיבוץ עינת בעזרת חברי בנג'ו. ואיך השתקם והסתדר ואיך אני נמצא אצלו כבר שנים גם בתוך הלב וגם בכל כדור פלאפל, קציצת ירק, קבב וסלט שהוא קוצץ. גם אני וגם בעל העגלה שאצלו הוא עובד היום. מי צריך יותר מזה? תהיו טובים. שבת שלום.