בקרב שגרירים ודיפלומטים בכירים וותיקים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק רווחת האמרה: "עם אמריקה לא מתקוטטים. גם אם אתה בצד הצודק, בסופו של דבר אתה המפסיד".
הצרה היא שההתנהלות הלעומתית של נתניהו כלפי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן איננה גורמת רק להפסד וקלקול ארעי ביחסים. ההצהרות הקנטרניות, ההתבטאויות המתריסות והחמור מכל – המדיניות המעשית בשטח שנוקט ומוביל ראש הממשלה יגרמו לשבר בלתי הפיך ביחסי ישראל וארה"ב. לפי הערכות שעולות בשיחות עם דיפלומטים בכירים בניו יורק ועם פרשנים ותיקים בוושינגטון, הנזקים כבר מורגשים.
להערכה זאת שותפים גם בכירים יהודים בקהילה בניו יורק. "התגובה של נתניהו לביקורת של הנשיא ביידן היא שגיאה קולוסלית ובכוחה לגרום קטסטרופה לישראל", אמר בשיחה ל"מעריב" אריק יופה, ממנהיגי התנועה הרפורמית, הפעיל ומעורב בחיי הקהילה.
מי המצורעים כאן?
המלחמה שמקיימת ישראל נגד חמאס בתגובה למתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר, עוררה תמיכה בלתי מסויגת של הבית הלבן, שבאה לידי ביטוי בסיוע צבאי בהיקפים בלתי רגילים. המלחמה, שנמשכת כחצי שנה ולא נראה לה סוף, גרמה גם לטלטלה בחשיבה המדינית של ארה"ב בכל הנוגע למזרח התיכון. הנשיא ביידן איננו צודק בכל מה שהוא אומר על מה שנראה לו כהסתבכות של ישראל והיעדר כל תוכנית ליום שאחרי, ולראש הממשלה יש בהחלט הזכות והחובה להגיב על גישתו המוצהרת - אבל יש דרכים לעשות זאת - בכבוד, בצנעה, בהתחשבות מופגנת במעמדו של נשיא מעצמת־על, במיוחד נשיא שידוע וייזכר כידיד הנאמן והמסור ביותר של ישראל בקורות נשיאי ארה"ב.
זה מה שמעציב ומרגיז את הנשיא ביידן. ההפרדה ההצהרתית שעשה לאחרונה בין נתניהו והממשלה לבין תושבי ישראל, היא מהלך שחושף את דאגתו האמיתית למעמדה של ישראל ואת עומק הכרתו בחשיבותה של ישראל כמעוז של דמוקרטיה ויציבות באזור. הוא מבין שאזרחי המדינה ברובם הגדול אינם מסכימים עם מדיניותו של נתניהו ואינם אוהבים אותו.
לראש הממשלה ולישראלים רבים אין מודעות להיבט נוסף, בלתי חיובי בלשון המעטה, שהמלחמה נגד חמאס העמיסה על ארה"ב. העיתון "וושינגטון פוסט" דיווח השבוע כי בשימוע שנתי שהתקיים בוועדת המודיעין של הסנאט על איומי הביטחון העולמיים, נדונו האתגרים והסיכונים הגלובליים שנוצרו בגין המלחמה בעזה. העיתון מספר כי בשימוע העידה מנהלת המודיעין הלאומי, אבריל היינס (יהודייה), שהסבירה כי "המשבר (בעזה) עורר אלימות מצד שחקנים ברחבי העולם", והוסיפה כי "סביר להניח שלסכסוך בעזה תהיה השפעה רב־דורית על הטרור".
מעניין שגם בשיחות עם דיפלומטים בכירים באו"ם נשמעות הערכות דומות. מתברר שהמלחמה בעזה נתפסת כאירוע שיעודד טרור עולמי. מגיע לנשיא ידידותי כמו ביידן התנהגות מתחשבת מצדה של ישראל בקשיים, באתגרים ובבעיות שהמלחמה המתמשכת בעזה גרמה לו, לנשיא האמריקאי, בזירה הפנימית ובעולם.
אם ההתנהלות הלעומתית והמתריסה שמוביל נתניהו מול ביידן מושפעת מהשיקול שבבחירות לנשיאות 2024 ינצח דונלד טראמפ, זהו שיקול - ליתר דיוק הימור - פזיז ונמהר. ראשית, המרוץ לנשיאות בעיצומו. לגמרי לא ברורות התוצאות. מול סקרים שמחמיאים לטראמפ, מתפרסמים לאחרונה דיווחים שלפיהם חלקים גדולים בקרב אזרחים ואזרחיות שהצביעו בעדו בבחירות המוקדמות, לא יצביעו כך שוב בבחירות הסופיות לנשיאות.
בראיונות עם אמריקאים הרשומים כרפובליקנים, הם התבטאו בביקורתיות ובשלילה נגד טראמפ, שהוגדר בפיהם כלא ראוי לכהן כנשיא. וגם אם טראמפ ינצח, הוא כבר לא יהיה אותו נשיא שנתניהו חושב שהוא מכיר. רחוק מזה. בכירים בקהילה מדברים בחרדה על הסיכויים שהוא יחזור לבית הלבן. "הברית בין נתניהו לשרים הימניים הקיצוניים והגזענים, והתלות הפוליטית שלו בהם, מערערת את יכולתו ואת האמון שניתן לעבוד ביחד עם השותפים הפוליטיים והכלכליים שלו", אומר אברהם פוקסמן, מנהיג יהודי ידוע ומוערך בקהילה.
מה שמדאיג בכירים יהודים ותיקים בקהילה שמקיימים קשרים הדוקים עם פוליטיקאים בישראל, הוא שהם לא מבחינים בשום סימן לשינוי משמעותי בהתנהגותו של נתניהו מול הבית הלבן. במאמר שפורסם ב"ניו יורק מגזין" נטען שבבית הלבן ואצל הנשיא ביידן התקבל ונקבע "מהלך שקט, אבל מכוון ועקבי, לדחוק את ביבי לשוליים, בישראל ובעולם".
ומה עוד צריך לקרות כדי שראש הממשלה יתחיל להעדיף יחסים תקינים עם נשיא ידידותי כג'ו ביידן, על פני התרפסות וכניעה לבן גביר ולסמוטריץ'?
התרעות פיקוד העורף