הן מהמרות, כי עזה תשוקם בשנים הקרובות, וכבר עתה מניחות רגל בשער היציאה המרכזי שלה – הנמל העתידי. גם המצרים בונים על זיכיונות עתידיים, וגם הצרפתים. כולם ירצו להביא תאגידים ממשלתיים כדי שישקיעו ברצועה. 90 מיליארד דולר, אמר נשיא מצרים סיסי, דרושים כדי לשקם את הרצועה. דבריו נשמעו כמו סיבה לדאגה, אבל למעשה הסתירו את הפוטנציאל.
מבחינת ישראל, האסון הזה נחת בעיתוי הרגיש ביותר. ימים בודדים אחרי ההרס האדיר שהותיר צה"ל בשיפא (בעולם נחרדים מן התמונות, פחות מן העובדה המטלטלת כי בית החולים היה בסיס צבאי של חמאס), ושבועות בודדים אחרי שחיילי צה"ל הרגו, בטעות, אזרחים חסרי כל שהתנפלו על שיירת קמח באישון ליל בעזה. ועוד לפני המבצע ברפיח, שבו מבקש צה"ל לפעול בתוך עיר זרועת אוהלים, שרוב אוכלוסייתה עקורים. מי יאמין לנו עכשיו כשנטען, כי נפעל ברפיח בצורה כירורגית.
אחרי כל זה, אין זה פלא, מדוע קרס השבוע המשא ומתן להפסקת אש בפעם השלישית. "השיחות תקועות היכן שהיו בפסגת פריז בפברואר", אמר ראש ממשלת קטאר וגילה לרגע את הסוד: במשך חודשיים סבו הצדדים סביב הזנב של עצמם. לא היתה שם התקדמות באמת.
התרעות פיקוד העורף