עזה חדלת הפירעון, עד כמה שזה מפתיע, היא הזדמנות עסקית אדירה למשקיעים מכל העולם. אם רק ישראל תאפשר לשקם אותה. שני אלה משתפים פעולה בבניית הנמל ההומניטרי בעזה. האמריקנים יקימו בשבועות הקרובים מזח זמני ויפעילו קו ספנות מלרנקה בקפריסין. איחוד האמירויות תממן את המשלוחים עצמם. ספינה אמריקנית עושה את דרכה לכאן בימים אלה כדי לטפל בחלק הלוגיסטי.
השבוע, עם היוודע האסון בו נהרגו עובדי הסיוע בדיר אל-בלח, הכריזה אבו דאבי כי היא מקפיאה את המיזם. ההקפאה זמנית, והיא נועדה להניף דגל. כלומר, לנתב את האשמה לעבר ישראל, ובכך להפעיל עליה לחץ נוסף לסיים את המלחמה. הקמת המזח ההומניטרי נועדה לאפשר לאמירותים ולאמריקנים לתקוע יתד עסקית ברצועת עזה.
הן מהמרות, כי עזה תשוקם בשנים הקרובות, וכבר עתה מניחות רגל בשער היציאה המרכזי שלה – הנמל העתידי. גם המצרים בונים על זיכיונות עתידיים, וגם הצרפתים. כולם ירצו להביא תאגידים ממשלתיים כדי שישקיעו ברצועה. 90 מיליארד דולר, אמר נשיא מצרים סיסי, דרושים כדי לשקם את הרצועה. דבריו נשמעו כמו סיבה לדאגה, אבל למעשה הסתירו את הפוטנציאל.
מבחינת ישראל, האסון הזה נחת בעיתוי הרגיש ביותר. ימים בודדים אחרי ההרס האדיר שהותיר צה"ל בשיפא (בעולם נחרדים מן התמונות, פחות מן העובדה המטלטלת כי בית החולים היה בסיס צבאי של חמאס), ושבועות בודדים אחרי שחיילי צה"ל הרגו, בטעות, אזרחים חסרי כל שהתנפלו על שיירת קמח באישון ליל בעזה. ועוד לפני המבצע ברפיח, שבו מבקש צה"ל לפעול בתוך עיר זרועת אוהלים, שרוב אוכלוסייתה עקורים. מי יאמין לנו עכשיו כשנטען, כי נפעל ברפיח בצורה כירורגית.
"אי אפשר לדחוק חמישים אחוזים מן האוכלוסייה של רצועת עזה לעשרה אחוזים מן השטח, ללכת לשם ולתקוף אותם", אמר שלשום ראש ממשלת קטאר, מוחמד בן ג'אסם א-ת'אני, "זה לא אפשרי בלי לבצע רצח-עם נרחב, לצד רצח העם שכבר בוצע קודם לכן בעזה". זאת השפה.
חצי שנה מפרוץ המלחמה, ומצבה של ישראל, בלשון המעטה, איננו מזהיר. ואם לא די בכך, חדרה מתיחות חריפה ליחסי ישראל וקטאר דווקא בעיצומו של המשא ומתן לשחרור חטופים. הליכוד העביר בכנסת את "חוק אלג'זירה", בתמיכתו וידיעתו של ראש הממשלה נתניהו. ראש ממשלת קטאר, בתגובה, תקף את נתניהו בלשון חסרת תקדים, מבלי לנקוב בשמו.
אחרי כל זה, אין זה פלא, מדוע קרס השבוע המשא ומתן להפסקת אש בפעם השלישית. "השיחות תקועות היכן שהיו בפסגת פריז בפברואר", אמר ראש ממשלת קטאר וגילה לרגע את הסוד: במשך חודשיים סבו הצדדים סביב הזנב של עצמם. לא היתה שם התקדמות באמת.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב