את פרשת הירי בחברון צריך לחלק לשניים. החלק הראשון - בהנחה שהסרטון של בצלם משקף נכוחה את מה שקרה בשטח, ואין שום גורם שהצדיק את הירי - מתאר אירוע רע. רע מאוד. ירי במי ששוכב על הקרקע במשך כמה דקות, באופן שלא נראה ככזה שמסכן מישהו, גם אם הוא מחבל, הוא אירוע שאסור שיקרה.

אבל כאן מגיע החלק השני. ובחלק הזה נראה שרגע אחרי שהחייל ירה בראשו של המחבל, החליט צה"ל להצטרף אל חגיגת האש ולירות בראש של עצמו.

זה מתחיל מהתגובה הפזיזה של מפקדי צה"ל, וגם של ראש הממשלה ושר הביטחון. יש חקירה? תנו לה להתנהל. כי אחרי שכל צמרת מערכת הביטחון חורצת דין וקובעת שהחייל כשל מבחינה ערכית ומוסרית, מה כבר נשאר לחקור? שדובר צה"ל יגיש כתב אישום, יחד עם ראש הממשלה ושר הביטחון, וגמרנו עניין.

זה ממשיך מהאופן המבזה שבו הובא החייל להארכת מעצרו, אזוק כאחרון העבריינים, ומההחלטה השערורייתית להחשיד אותו בעברת רצח. תגידו, נפלתם על הראש? חייל שיוצא לפעילות מבצעית, ויהיה הירי שלו הכי לא מוצדק שיש, יכול להסתופף תחת אותו סעיף עם חייל בארגון פשע שרצח על רקע חיסול חשבונות בעולם התחתון?

הגיע הזמן להחליט שלמשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) אין מה לעשות בחקירות שקשורות בפעילות מבצעית. בלתי סביר שחייל שיורה במחבל, גם בנסיבות שדורשות חקירה והעמדה לדין, ייחקר בחקירה פלילית כמו פושע מן השורה. ממש כמו שלא סביר שסא"ל נריה ישורון נחקר במצ"ח אחרי צוק איתן בעקבות הירי על המרפאה שממנה ירו על לוחמיו. וכמו שלא היה סביר כשאל"מ ישראל שומר נחקר במצ"ח אחרי שירה על מי שזרק עליו אבנים. וכמו שלא היה סביר שסא"ל שלום אייזנר נחקר במצ"ח אחרי שהכה בנשקו אנרכיסט דני. פעילות מבצעית צריכה להיבדק בתחקיר מבצעי. כלים פליליים צריכים להיות שמורים לעבריינים פליליים. לא ללוחמי צה"ל.

יש חקירה? תנו לה להתנהל. החייל שירה במחבל.יש חקירה? תנו לה להתנהל. החייל שירה במחבל.

ובכלל, מרוב התלהבות מהחקירה, כמעט שכחנו שה"קורבן" הוא בכלל מחבל שרגע לפני זה ניסה לשחוט את אחד מחיילינו. זה, כאמור, לא מתיר לירות בו כשהוא שוכב על הקרקע, אבל זה מאיר באור הזוי את הדיווח של אחד מערוצי הטלוויזיה שכינה אותו "חסר ישע", את הדיווח של תחנה אחרת שהגדירה אותו "חסר אונים", ואת הבמה שהעניקה תחנה שלישית לדודו של הטרוריסט שדרש מאיתנו להתנצל.

יש כאן שיח מוסרי־ערכי חשוב, אבל חייב להיות ברור שמדובר בשיח פנימי שלנו. שככל שאנחנו מדברים החוצה, אל הפלסטינים ואל העולם, אנחנו צריכים להבהיר באופן הכי ברור שגם אם הדרך הייתה רעה, התוצאה רצויה. שמי שמרים סכין על ישראלי דינו מוות.

מוטב שלא להרחיב על חגיגת חלקים בשמאל, שהסיפור הזה היה ה"פורים שמח" שלהם. הזדמנות פז נפלאה ללכלך את כל פעילות צה"ל ביו"ש ואת כל נוכחות צה"ל ביו"ש. חשוב להתעכב על הניסיון הפתטי של לא מעט עיתונאים להסביר שהסרטון של בצלם הוא ההוכחה שארגונים כמו שוברים שתיקה חשובים לשמירה על ערכי צה"ל. הפוך, חברים, הפוך לגמרי.

מעולם לא הייתי חסיד גדול של בצלם. אבל בצלם מעביר לצה"ל תלונות על בסיס שוטף ומבקש שאלה תיבדקנה. ונגד זה אין אפשרות לבוא בטענות. כך צריך להיות. שוברים שתיקה הוא ההפך הגמור של זה. שוברים שתיקה היה מתרגם את הסרטון הזה לגרמנית ומפיץ אותו בברלין. זה הרי מה שהאנשים שלו עושים. ובכלל, בואו נודה באמת. אם האירוע הזה לא היה מצולם ובעוד שנתיים, אחרי שחרורו, החייל היורה היה מגיע למשרדי שוברים שתיקה ומבקש למסור עדות בנוסח "כך יריתי בראש למחבל ששכב על הרצפה", הוא לא היה נחקר באזהרה כחשוד ברצח, אלא מככב בדוחות של שוברים שתיקה כגיבור.

שתי קבוצות שמסתכלות מהצד על ההתרחשויות צריכות להטריד אותנו. זו של האויב הפלסטיני, ששולח את בניו לרצוח אותנו. ולהבדיל, זו של צעירינו שעומדים לפני גיוסם לצה"ל.

המסר ששתי הקבוצות הללו מקבלות היום הוא שמולן צבא מבולבל ששופט חייל לפי אותו סעיף שהיה שופט את המחבל שאותו חיסל, לו היה חי. צבא שמוביל לוחם שלו באזיקים אחרי שירה בטרוריסט. למסר שמקבלות שתי הקבוצות הללו עלולה להיות משמעות אסטרטגית קשה.