ביום רביעי הודיע דונלד טראמפ שבכוונתו למנות את הגנרל בדימוס ג'ון קלי, לשעבר מפקד פיקוד הדרום האמריקאי האחראי על אמריקה הלטינית, לתפקיד השר לביטחון המולדת. בצוות המדיני־ביטחוני של הנשיא הנכנס יש עוד שני גנרלים בדימוס: מייק פלין, לשעבר מנהל הסוכנות למודיעין של משרד ההגנה, שיהיה היועץ לביטחון לאומי, וג'יימס מאטיס, לשעבר מפקד פיקוד המרכז והאחראי על נושא העולם האסלאמי, שיכהן כמזכיר ההגנה. מלבד היותם גנרלים בדימוס, המשותף לשלושתם הוא התנגדותם למדיניות של ברק אובמה כלפי איראן. ב־2014 פיטר אובמה את פלין מתפקידו לאחר שהתנגד למדיניותו כלפי איראן והאחים המוסלמים.

בספרו "שדה המאבק", שיצא לאור השנה, קורא פלין להפלת המשטר בטהרן. לתפיסתו, ארה"ב צריכה לחתור נגד המשטר באמצעות המתנגדים הרבים שלו מבית. הוא טוען כי גורמי האופוזיציה, שכמעט הפילו את המשטר במהפכה הירוקה ב־2009 אך נכשלו לדעתו משום שאובמה סירב לתמוך בהם, עדיין קיימים.

מאטיס פוטר מתפקידו ב־2013, משום שהתנגד להסכם הגרעין. על פי הדיווחים מאותה תקופה, מאטיס טען כי אפילו אם ההסכם יביא להאטת קצב ההתקדמות האיראנית בתחום הגרעין, ביטול הסנקציות הכלכליות הבינלאומיות יאפשר לה להפוך למעצמה אזורית ובכך היא תהווה סכנה לאינטרסים האמריקאיים במזרח התיכון.

קלי מצדו הזהיר שוב ושוב שהגבול הדרומי הפרוץ של ארה"ב מאפשר לאיראן ולחיזבאללה להחדיר לתחומיה מחבלים וסוכנים. הוא התריע מפני התגברות כוחה והשפעתה של איראן באמריקה הלטינית, וטען כי הדבר נועד להחליש את ארה"ב במגרש הביתי שלה.

המינויים של השלושה מהווים הזדמנות עבור ישראל לבנות מחדש את יחסיה עם ארה"ב באופן שיאפשר לשני הצדדים להתמודד יחד עם האיום האיראני. כדי לעשות זאת על ישראל לפעול לפי התובנה של מאטיס: אומנם תוכנית הגרעין של איראן מהווה סכנה, אבל גם עליית כוחה באזור מהווה איום אסטרטגי. הסכנה הגרעינית אומנם רלוונטית כלפי ישראל, אבל הסכנה הקונבנציונלית של איראן, משותפת לישראל, למדינות הסוניות ולארה"ב יחד. לכן הדרך הטובה ביותר לבנות מחדש את הברית עם האמריקאים היא להתחיל עם האיום המשותף. כדי להתמודד איתו, כדאי שישראל תפעל בשני מישורים במקביל: תתמוך באסטרטגיה של פלין להפיל את המשטר באיראן ותבנה אסטרטגיה להביס את חיזבאללה.

הצבא של נסראללה

ישראל הרשמית מדברת על חיזבאללה כיום כפי שעשתה במהלך מלחמת לבנון השנייה, ומתמקדת בעיקר ביכולות הארגון בתחום הטילים. על פי הדיווחים, לחיזבאללה יש ארסנל של כ־150 אלף טילים ורקטות שמופנים כלפי ישראל. עשרות אלפים כבר מוצבים על משגריהם בבניינים אזרחיים בדרום לבנון.

לצד הדיבורים על מלאי הטילים, ישראל מדברת גם על הניסיונות של חיזבאללה להעביר נשק שובר שוויון מסוריה ללבנון. דבריו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, שנאמרו השבוע לאחר המתקפה המיוחסת לישראל על מטרות ליד דמשק, מדגישים את המחויבות הישראלית למנוע מנשק כזה, לרבות נשק להשמדה המונית, לזלוג מסוריה ללבנון.

אולם העמדה של ישראל לא מביאה בחשבון את הטרנספורמציה של חיזבאללה בעשור האחרון, בעיקר מאז שפרצה המלחמה בסוריה לפני חמש שנים וחצי. אסטרטגיה שאיננה מתבססת על מצבו של חיזבאללה כיום לא תגרום לממשל טראמפ לרחוש כבוד לישראל ולא תביא לניצחון משמעותי של ישראל, עם או בלי ארה"ב, במערכה הבאה.

מאז שהוקם בידי משמרות המהפכה של איראן ב־1983, חיזבאללה הוא זרוע של המשטר בטהרן, ושני הצדדים כבר לא טורחים לטשטש זאת. "איננו מסתירים את העובדה כי התקציב של חיזבאללה, ההוצאות שלו, כל דבר שהוא אוכל ושותה, הנשק והרקטות שלו מגיעים מהרפובליקה האסלאמית של איראן", הודה בשנה שעברה מנהיג הארגון חסן נסראללה.

משמעות הדבר מבחינת ישראל היא כי אסור לדבר על חיזבאללה כעל ארגון שעומד בזכות עצמו. כאשר תיפתח המערכה הבאה היא לא תהיה מלחמה בין ישראל לחיזבאללה. היא תהיה מלחמה בין ישראל לאיראן. ההבדל אינו רק סמנטי, הוא גם משנה את ההסתכלות האסטרטגית הישראלית והעולמית על המערכה.

שינוי נוסף שהתרחש במרוצת השנים האחרונות הוא הפיכתו של חיזבאללה מארגון גרילה לצבא שכוחותיו פרוסים בכל האזור. על פי הדיווחים, למעלה מאלף לוחמי חיזבאללה משתתפים בקרבות נגד דאע"ש באזור מוסול שבעיראק. בין השאר הכוחות הללו מאמנים לוחמים שיעים, עיראקים ואפגנים. הם גם משתתפים בתמרונים הקונבנציונליים. לאחרונה פורסמה תמונת שיירת כוחות של חיזבאללה באזור מוסול, שכללה משגרי טילים ומשוריינים אמריקאיים, מהסוג שנראה במצעד הצבאי שערך חיזבאללה בסוריה בחודש שעבר.

משמעות הדבר היא שאסור להניח כי המערכה הבאה תיראה כמו המערכה הקודמת. כיום, על הנייר לפחות, לחיזבאללה יש יכולת לממש את התוכנית של נסראללה: לפלוש לגליל ולנסות להשתלט על יישובים ישראליים. אגב, אם הציר הרוסי־איראני בסוריה ישלים את המערכה ויביס את כוחות המורדים, אין סיבה להניח כי האיום לא ימומש דווקא מכיוון סוריה.

ויש עוד דבר שעל ישראל להביא בחשבון: כמו איראן, גם חיזבאללה עשיר יותר ומשופע במשאבים רבים יותר מאי פעם. בעקבות ביטול הסנקציות הכלכליות על איראן במסגרת הסכם הגרעין של אובמה, הגדילה טהרן את תקציב הביטחון שלה ב־90%. ככל הנראה בעקבות כך הכפילה איראן את התקציב של חיזבאללה: מ־200 ל־400 מיליון דולר בשנה.

כמו כן, על ישראל לשים לב לעובדה שלפני חודש וחצי חיזבאללה בלע את לבנון. בסוף חודש אוקטובר, לאחר מאבק בן שנתיים וחצי, מפלגת ה"עתיד" של סעד חרירי התקפלה בפני איראן וחיזבאללה ואפשרה את בחירתו של הגנרל מישל עאון לכהן כנשיא לבנון.

מאז ששב ללבנון בתום מלחמת לבנון השנייה לפני כעשור, עאון משמש בובה של חיזבאללה ואיראן. אומנם חרירי התמנה לכהן כראש הממשלה תחתיו, אבל במציאות הנוכחית מדובר בתפקיד חסר משמעות. חרירי לא יכול להרים יד ללא אישור מראש מנסראללה.

עליית עאון מצביעה גם על כיפוף ערב הסעודית בידי האיראנים. הרי בעל הבית של חרירי הוא בית המלוכה הסעודית. ההתקפלות הזו, כמו גם ההודעה האחרונה של נשיא מצרים א־סיסי, שלפיה הוא תומך בכהונתו של בשאר אסד בסוריה, הינם עדות להיחלשות הציר הסוני מול כוחה העולה של איראן בסוריה, בעיראק ובאזור בכלל.

כאשר חיזבאללה ואיראן בלעו את לבנון, הם בלעו גם את הצבא. אותו צבא שזכה ב־2016 לסיוע צבאי אמריקאי בשווי 216 מיליון דולר. אומנם הצבא הלבנוני טוען שהמשוריינים האמריקאיים שנמצאו בידי חיזבאללה בעיראק ובסוריה לא הגיעו ממנו, אבל אין שום סיבה להאמין לטענות הללו.

במהלך מלחמת לבנון השנייה צבא לבנון סייע לחיזבאללה בלחימה. על פי הדיווחים, כוחות צבא לבנון סייעו לארגון בהכוונת טילים נגד ישראל ובאיסוף מודיעין נגד צה"ל. על הצבא הישראלי להניח כיום כי במערכה הבאה כל מה שיש בידי צבא לבנון ישמש את חיזבאללה.

ישראל אומנם יכולה לאיים כי במערכה הבאה היא תשמיד את דרום לבנון, אבל אף אחד לא נמצא בצד השני כדי לשמוע. אין כבר ממשלת לבנון. מה שיש שם הוא, כאמור, ממשלת בובות של טהרן ונסראללה, שחבריה לא מסוגלים להשפיע על החלטה איראנית בדבר פתיחת מערכה נגד ישראל. על כן אין לישראל הרתעה. אם או בלי האיומים, המערכה תיפתח כאשר איראן תחליט לפתוח אותה. אלא אם כן ישראל תקדים את האיראנים.

מהמינויים של טראמפ אפשר להבין כי בכוונתו להתמודד עם האיום האיראני על ארה"ב. על ישראל לפעול באותו אופן: לבנות מחדש את האסטרטגיה שלה על מנת להתמודד עם איראן כאיום קונבנציונלי קרקעי בסוריה ובלבנון. ובמקביל, על ישראל להראות לממשל טראמפ שהוא אינו יכול להוציא מהמשוואה את סוריה ולבנון, ולהבהיר כיצד בכוונתה לטפל באיום הזה. עם סיוע אמריקאי או בלעדיו.

tguvot@maariv.co.il