בעקבות הראיון עם דוד בן־גוריון שהפך לסרט, פשפשתי בארכיוני ומתברר שגם עם גולדה מאיר נערך ראיון דומה אך דמיוני לחלוטין, שמובא כאן לפניכם. מדובר בשיחה שקיימתי עם הגברת מאיר לפני 44 שנים. באופן מדהים, ראש הממשלה התפנתה למספר שעות כדי לענות על כמה משאלותי בענייני השעה. מדובר בראיון נדיר, האחרון שנתנה לפני פרוץ מלחמת יום כיפור. הנה הוא לפניכם.


שלום, הגברת מאיר.

"שלום לך".


עושה רושם שאלה ימים קצת מתוחים מבחינה ביטחונית. איך את נערכת?

"מתוחים? מדוע? זהו אחד הימים הרגילים והשלווים ביותר בעולם. סברס בקרם" (ביטוי מקביל ל"תותים בקצפת" של ימינו - ד"ר)". 


ובכל זאת, היו שמועות שקיבלת התרעות על תקיפה או אפילו מלחמה חלילה.

"נו, אז קיבלתי. אני כל הזמן מקבלת התרעות. אני אומרת לך מה שאני אומרת תמיד. לא יהיה כלום, כי אין כלום". 


מעניין, אבל מה זה אומר בעצם? 

"שההתרעות שאני מקבלת הן לא רציניות, ולכן לא יהיה כלום. אפשר להיות רגועים. רק רגע, ראש אמ"ן מצלצל אלי. הלו זעירוצ'קה, מה שלומך? מה זאת אומרת איך אני יודעת שאתה מצלצל, יש לי שיחה מזוהה. סתם, סתם, אני צוחקת, כמובן. אמרת שתצלצל לעדכן אותי בשעה אחת. אז חיכיתי. כן. כלום כלום כלום? אתה בטוח? שום תנועה בשום מקום? יופי. אז הולך להיות לנו מחר יום כיפור שקט ורגוע". 


 גולדה מאיר ואריק שרון במלחמת יום כיפור. צילום: רויטרס גולדה מאיר ואריק שרון במלחמת יום כיפור. צילום: רויטרס


אכן, מרגיע. אז מה גברתי מתכוונת לעשות ביום כיפור? 

"חשבתי על מנאז' א־טרואה עם זלמן שזר ודוד רמז". 


סליחה?

"אני צוחקת, מה נראה לך?! סתם לשבת בבית לנוח קצת. אני צריכה את השקט שלי. להיות ראש ממשלה זה דבר לא פשוט. אני חייבת יומיים שלמים של שלווה מוחלטת. בלי טלפונים. אולי אני אעשה בינג' של 'חדוה ושלומיק'".


אבל הסדרה כבר שודרה, איך תוכלי לצפות בה שוב? 

"אין לי מושג האמת. איזו תקופה מחורבנת". 


עניין אחר, גברתי: מדברים לאחרונה על מתנות אסורות שראשי ממשלה קיבלו, לכאורה. מה דעתך על כך? קיבלת פעם מתנה? 

"ממש לא, הרי זה אסור בתכלית האיסור. הנה, רק לא מזמן קניתי נעלי גולדה חדשות, והייתה שמועה שקיבלתי טובת הנאה - 20 ל"י הנחה. ואני אומרת חד וחלק: ממש לא. אומנם המוכרת הציעה לי אותן ב–95 ל"י במקום ב־100, אך אני סירבתי בכל תוקף. היא אמרה שההנחה היא לא במיוחד בשבילי, אלא בגלל שהן מכוערות ואף אחד לא קונה. אבל התעקשתי לשלם מחיר מלא. כזאת אני. נקייה, ללא רבב ויותר מכל - חסרת טעם". 


גבירתי, נולדת ברוסיה וגדלת בארצות הברית, את מרגישה כאן בבית או עדיין זרה? 

"אומר לך זאת, ארץ ישראל זה הבית שלי, אבל בהחלט יש ימים שבהם אני מתגעגעת לחיים ההם, שם בארצות הברית, למילווקי. חבל ששום זמר או זמרת לא שרים אף שיר געגועים, משהו שהפזמון שלו יהיה 'בדרך למילווקי'. זה היה עושה אותי מאושרת. אבל איפה. היום שרים רק על אהבות של פועלי בניין.

את מי זה מעניין? 

"רק רגע, תסלח לי, בבקשה, טלפון. כן, משה (שר הביטחון משה דיין - ד"ר). ודאי, אני רגועה, זעירא התקשר עכשיו, גם הוא רגוע, ועכשיו כשאני שומעת שגם אתה רגוע, אז אני כבר מתחילה להילחץ. סתם, אני צוחקת. אין לי ספק שאלה סתם התרעות שווא. כן, כן, בהחלט, גם אצלי, כמו אצלך, וכמו אצל דדו, כל הנורות האדומות מהבהבות, הטלפונים מטרטרים, הטלגרף פולט אותות מצוקה כבר שלושה ימים, אבל התחושה הפנימית שלי אומרת שלא יהיה כלום".


היא מוסיפה: "איך אני תמיד אומרת - אין כלום ולא יהיה כלום, הכל בסדר טודו בום, משה. להתראות. זה דיין, הוא אוהב שאני זורקת לו מילים בפורטוגזית. טוב, יש עוד משהו? כי אני חייבת ללכת להכין ארוחה מפסקת".


אז רק שאלה לסיום. את בת 75, מעשנת 60 סיגריות ושותה עשרות כוסות קפה שחור ביום. חלילה, אם ניקלע למשבר ביטחוני גדול, את מרגישה שאת האדם המתאים ביותר לנהל אותו? 

"אתה רואה איזושהי בעיה?".