1 על רקע חקירות ראש הממשלה רווחת לאחרונה המשוואה שלפיה כעומק החקירה עומק התקיפות בעזה או בצפון. ההיגיון מאחורי תיאוריות הקונספירציה פשוט - בנימין נתניהו, בצוק העתים, יעדיף להסיט את האש מהחקירות דרך מלחמה או מבצע קטן. הטענה הזו נשמעה גם לאחר יום הקרב בסוריה לפני חודש, אף על פי שהאיראנים היו אלה ששלחו את המל"ט לעבר ישראל.

אסור שהשקט שנשמר מאז בגבול הצפון יבלבל אותנו: ככל שהזמן עובר והמציאות אינה משתנה, המרחק לתקיפה ישראלית ויום קרב נוסף בצפון הולך ומתקצר. במערכת הביטחון מזהים שהאיראנים אינם נסוגים לאחור. הפרסומים בנושא בתקשורת הזרה ומאמצים דיפלומטיים הנעשים באמצעות מדינות ידידות, שניתן להעריך שמקבלות חומרים מודיעיניים מישראל על מנת לעמת את האיראנים עם העובדות בשטח, אינם נושאים פרי בשלב הזה. הסיבה לכך שמאז יום הקרב האחרון ישראל לא תקפה קשורה ככל הנראה לחוסר הזדמנויות מבצעיות, ואולי גם לניסיון למצות מהלכים אחרים בטרם הפעלת כוח צבאי נוסף.

מכיוון שתקרית נוספת צפויה להעלות שוב את הטענות על השפעות החקירות על קבלת ההחלטות, חשוב לציין שמדיניות הפעלת הכוח מקובלת לחלוטין על צמרת המטה הכללי. למעשה, הגדרת הקווים האדומים החלה קודם כל בעבודת מטה בצה"ל. גם בהסתכלות לאחור, לא ניתן לזהות שינוי מהותי באופן הפעלת הכוח הצבאי מאז נכנס שר הביטחון אביגדור ליברמן לתפקיד. לממסד הביטחוני כוח סגולי רב, לעתים אולי אפילו רב יותר מזה של הדרג הפוליטי הנבחר. הסמכות כמובן נתונה בידי הדרג המדיני, אבל בנושאים מהותיים של הפעלת כוח שעלולה להוביל למלחמה, קשה לראות ממשלה שיוצאת במהלך צבאי גדול כאשר כל ראשי מערכת הביטחון אינם תומכים בו. את השיעור הזה למדו כבר נתניהו וברק מול דגן, אשכנזי ודיסקין, כאשר עלתה האפשרות לתקיפה באיראן.

כך שמצבו של נתניהו לבדו אינו מצדיק את הטענות החמורות לפוליטיזציה של קבלת ההחלטות בתחום הצבאי, ואין לכך כל הוכחה בשטח. אין בדברים האלו כדי לסנגר על הדברים החמורים שעלו לכאורה מעדותו של ניר חפץ לגבי מעורבותם של בני משפחת נתניהו בתהליך קבלת ההחלטות בתחומים ביטחוניים. בני משפחתו של ראש הממשלה לא רשאים להיחשף לחומרים סודיים. זה לא תקין ובעיקר לא מפוקח.

2 קו ברור מחבר בין המסר התקיף שהעביר תא"ל סער צור בראיון ל"מעריב־סופהשבוע" בשישי האחרון ("נחסל אותם בתוך המנהרות"), לבין אמירות של בכירים במטה הכללי שנשמעו השבוע לגבי המערכה הבאה: בצבא משוכנעים שצה"ל ערוך לבצע את התמרון הקרקעי בצורה מהירה וקטלנית הרבה יותר מאשר בצוק איתן ובמלחמת לבנון השנייה.

צה"ל חוזר לתורת הלחימה הבסיסית של התקפה, אבל מתאים את התרגולות והיכולות הטכנולוגיות לשינויים הגדולים בשדה הקרב המודרני, מול אויב נעלם ונחות בעוצמתו הצבאית. לאחר שנים רבות צה"ל חזר לאמן את החטיבות הסדירות בתקופות של 17 שבועות רצופים, שבסופם 17 שבועות של פעילות מבצעית וחזרה לאימון נוסף. תוכנית האימונים, לצד השקעות בטכנולוגיות מתקדמות, מסמנות שינוי תפיסתי: כוחות היבשה נמצאים בראש סדרי העדיפויות של צה"ל בשנים הקרובות.

בצוק איתן ובמלחמת לבנון השנייה התמרון הקרקעי היה מנקודות התורפה הברורות של צה"ל. מסיבות שונות, בשני המבחנים הגדולים של צה"ל הופעל התמרון ברמה מוגבלת מאוד וברמת ביצוע שנויה במחלוקת. בלבנון, פקודות המבצע המבולבלות, חוסר הכשירות של הכוחות והיעדר אימונים מתאימים ערב המלחמה, סיבכו את צה"ל בקרבות מבולבלים שברובם התנהלו סמוך מאוד לגדר, באזורים המבוצרים של חיזבאללה, שזכו לכינוי "שמורות טבע". הדרג המדיני חשש מהכנסת הכוחות הקרקעיים, והמאמץ הגדול הופעל באיחור רב.

בצוק איתן המשימה הייתה כבר ברורה ובהירה, וצומצמה להשמדת המנהרות ההתקפיות של חמאס. אך גם כאן, בתמרון הקרקעי התגלו לא מעט בעיות. חוסר המוכנות להשמדת המנהרות, שהוביל לעיכוב בלוחות הזמנים, חשף את הכוחות בשטח לפגיעות. בשתי המערכות חצה צה"ל את הגדר לפעולה התקפית, אבל בשטח עצמו נכנסו הכוחות המתמרנים למצב מגננה כשהם חשופים לאויב. ובשני המקרים צה"ל נלחם ללא רעיון מבצעי מסודר וללא תורת לחימה ברורה.

בקדנציה של הרמטכ"ל גדי איזנקוט יש ניסיון לחזור למקורות. לפחות על פי ההתבטאויות, המאמץ ההתקפי יתורגם לפעולה רחבה ועמוקה בשטח האויב ולא בפעילות קרקעית שמסתיימת סמוך לגדר. במקביל חלחלה ההבנה שעל מנת להתמודד עם אויב נעלם שפועל מתחת האדמה, יש לבנות את הכוח המתמרן באופן אחר לחלוטין. יחידות היבשה המתמרנות אמורות להפוך ליחידות עתירות טכנולוגיה ואמצעים מתקדמים, שלמתבונן מהצד ייראו כאילו לקוחות מסרט מדע בדיוני.

בנוסף הוחלט בצה"ל להתמקד ביחידות מסוימות, גם משיקולים תקציביים. היחידות הנבחרות מתאמנות יותר והתחושה בקרב אנשי המילואים היא שהצבא מוכן טוב יותר לאתגרי המחר. לאחר שנים רבות שבהן צבא היבשה נותר מאחור, יש תחושה של שינוי.

אבל צריך לזכור שמתוך נקודת מבט עיתונאית, היכולת לקבוע את מידת כשירות צה"ל לעימות הבא מוגבלת. גם יכולותיו של הצד השני התקדמו, בעיקר בלבנון, ולעומת צה"ל, שלא נלחם בשנים האחרונות, חיזבאללה רכש בסוריה ניסיון מבצעי רב בהפעלת מסגרות לחימה גדולות, תחום שהיה זר לו לחלוטין עד מלחמת האזרחים. הכיוונים של צה"ל בשנים האחרונות נראים נכונים, אבל מבחן אמת, כידוע, הוא רק בשעת מלחמה, ולשם מוטב שלא נגיע.

tguvot@maariv.co.il