1. איכות למשתכן

אי אפשר לקחת ממשה כחלון את העובדה שבחודשים האחרונים מורגשת בלימה ואף ירידה מסוימת במחירי הדיור. אלא שפרויקט מחיר למשתכן רחוק עדיין מלהיקרא הצלחה. ירידה של 1%־2% בשנה היא טיפה בים לאחר הכפלת מחירים בתוך עשור. וחוץ מזה, במשמרת של כחלון באוצר מחירי הדיור המריאו ב־15% נוספים.

באשר למגמות העתידיות הדעות חלוקות. יש הסבורים שלאחר הדשדוש הזמני עליות המחירים יתחדשו בגלל חוקי הכלכלה הפשוטים: התחלות הבנייה נמצאות בירידה, וקיים מחסור של כ־20 אלף דירות. כשעקומת הביקוש קשיחה, התוצאה היא עליית מחירים. בינתיים הזוגות הצעירים חייבים להתאזר בסבלנות עד לבחירות או עד לבוא המשיח, המוקדם מבין השניים.

אלא שבאוצר בטוחים שפרויקט ההגרלות הגדול בתולדות המדינה מתחיל להניב תוצאות. רק שבוויכוח על מחירי הדיור וההצלחה או הכישלון של מחיר למשתכן, שוכחים את המחיר הנלווה שמשלם המשק. נכון, מתייחסים לסבסוד של מיליארדי שקלים שכרוך בהשקעה בפרויקט; מדברים על ההשלכות על רשות מקרקעי ישראל, שהפכה לקופה ב' של האוצר, ללא חשיפת מלוא העלות התקציבית; גם הזכירו שלצורך הנדסת מחירי הנדל"ן כחלון ניסה להשפיע על מתכונת חישוב נתוני הלמ"ס; ובנוסף, הכלכלן הראשי באוצר (נכון להיום המשרה לא מאוישת) משעבד את היושרה המקצועית ומקדם דרך הסקירות השבועיות את האג'נדה של כחלון.

אלא שכאמור, הבעיות הנלוות לפרויקט המגלומני עדיין לא נחשפו במלואן. מדובר בפגיעה בתשתיות, ביכולת התכנון ארוך הטווח ובאיכות החיים.

משה כחלון. צילום: מרק ישראל סלםמשה כחלון. צילום: מרק ישראל סלם

ביום שני הבא, 30 באוגוסט, אמורה להתקיים פגישה בהשתתפות כחלון, אלי כהן, שרגא ברוש ואבי ניסנקורן. על הפרק הסוגיה המכונה רכש הגומלין. עד היום נדרשו חברות זרות המוכרות סחורה בישראל לבצע רכש גומלין מחברות ישראליות, וזה עומד להשתנות. החשב הכללי באוצר מתכנן השקעה ארוכת טווח של מיליארדי שקלים בתשתיות כבישים, גשרים, רכבות ועוד. פרויקט התשתיות נועד להקל את צפיפות התחבורה שהפכה בלתי נסבלת, בעיקר בפרויקטים של מחיר למשתכן. ראש העין היא דוגמה אחת. שכונת סירקין בפתח תקווה, שם התנועה מזדחלת מדי בוקר בקצב של צב, היא דוגמה נוספת.

הבעיה היא שבאוצר דורשים לפטור את החברות הזרות מחובת רכש הגומלין. למה? כי מחירי הנדל"ן ומחיר למשתכן חשובים יותר מכל דבר אחר, גם במחיר העדפת תוצרת הארץ. כחלון מדגיש אומנם שהתעשייה הישראלית חשובה, אבל מנגד פקידיו עושים בפועל מה שהם רוצים.

זוהי דוגמה אחת בלבד למחיר של מחיר למשתכן, אבל יש עוד. סמכויות־העל שקיבל כחלון בוועדות התכנון האזוריות, מה שמכונה הוותמ"לים, מקילות ומאפשרות את קיצור לוח הזמנים באישור פרויקטים, תוך עקיפת ההתנגדויות של הנפגעים הפוטנציאליים החוששים מפגיעה בסביבה. ראש עיריית תל אביב רון חולדאי צדק כשטען השבוע שאישור הוועדה המחוזית בת"א לפינוי שדה דב נעשה בלחצו של כחלון רק משיקולי נדל"ן. זה קרה מבלי שהתחשבו באינטרסים כמו אלה של תושבי אילת או של תיירות הפנים.

זאת ועוד: מתוך רצון שלא לייקר את עלויות הבנייה, באגף התקציבים באוצר גוררים רגליים ולא ממהרים לתקצב את עלויות הטיפול בטונות פסולת הבנייה המושלכות ללא כל בקרה ופוגעות בסביבה.

מקורביו של כחלון טוענים שמחיר למשתכן ישרוד גם לאחר הבחירות. אפשר להתייחס לכך בעירבון מוגבל, שכן לא ברור מי יהיו שר האוצר הבא, שר השיכון הבא וכמובן ראש הממשלה הבא. אגב, נתניהו נמנע, לטוב או לרע, מכל התבטאות בנושאי נדל"ן.

2. שתיקת הבנקאים

יותר מ־200 חברות וגופים עסקיים הזדהו השבוע בדרך זו או אחרת עם מחאת הלהט"בים בנושא חוק הפונדקאות. חברות, בעיקר מתחום ההייטק, אפשרו לעובדיהן לצאת להפגין ללא קיזוז יום חופשה, ובמקביל הסכימו לסייע במימון חלקי של הוצאות הפונדקאות. מדובר במחאה האזרחית הרצינית ביותר מאז המחאה החברתית לפני שבע שנים. אך מהרשימה הארוכה של מפגן התמיכה המרגש נפקדו שמותיהם של הבנקים ושל חברות הביטוח.

הבנקאים מעולם לא נקטו עמדה במחאות מסוג זה. רצונם שלא להיקלע לתחומים מעוררי מחלוקת ולהישאר בלב הקונצנזוס, גורם להם להיות סטריליים כמו בנקאים שוויצרים ולא כבנקאים ים תיכוניים מיוזעים. בחשבון הקר של הרווח וההפסד, מבחינתם, לא ייצא להם מזה כלום.

בעבר, כשהיו מעורבים בנושאים מעוררי מחלוקת, גם בעקיפין, הם הציצו ונפגעו. לפני שנים תקף דביר בנדק, הפרזנטור של מזרחי טפחות, את שרת התרבות (לא מירי רגב, אלא לימור לבנת) בעניין חרם האומנים על אריאל. המהומה שפרצה הייתה גדולה. בהנהלת הבנק, שרבים מלקוחותיו מתגוררים מעבר לקו הירוק, נלחצו. הם חששו מנטישת המונית ואילצו את בנדק להתנצל, אחרת הלך הריטיינר. בנק לאומי עבר חוויה דומה בהסדרים הנוגעים לניצולי השואה, וגם בהסדר החוב עם נוחי דנקנר. ח"כ שלי יחימוביץ' הובילה מרד שעלול היה להביא לנטישת לקוחות. בעקבות כך המנכ"לית רקפת רוסק עמינח נבהלה והסדר החוב בוטל, בניגוד להיגיון העסקי.

דביר בנדק. הבנקים לא שוכחים את סערת אריאל. צילום: אילן בשורדביר בנדק. הבנקים לא שוכחים את סערת אריאל. צילום: אילן בשור

לחצים אפקטיביים במיוחד, ולא רק בבנקאות, מופעלים תמיד על ידי לקוחות מהמגזר החרדי. הבנקאים לא יעשו שום דבר שעלול להרגיז אותם, כמו חלילה שירות בשבת. החרדים פועלים במצוות הרבי, אומרים אמן ועושים כדברו גם כשמדובר בבנקאות, בחברות התעופה, בקופות החולים, בחברות הסלולר וכמובן בפוליטיקה.

כאמור, השבוע לא קם צדיק אחר בבנקים (גם לא בינו צדיק מהבנק הבינלאומי) שהסכים להזדהות עם המחאה ולחשוב אחרת. אפילו שרי אריסון, בעלת הבית של בנק הפועלים, שרוממות "הקיימות" ו"האחריות התאגידית" בשפתיה, לא הרימה קול. חברת ישראכרט של הפועלים הייתה היחידה שהשמיעה קול, וגם זה בזכות היחצן שלה. לאומי קארד וויזה כאל שתקו וסירבו להעניק אשראי למוחים.

השאלה היא למה. האם הבנקאות הישראלית היא כוח משקיפים של האו"ם, ומה שמתרחש במדינת הלאום לא מעניין אותה? הרי אפילו נתניהו הודיע שהוא תומך בפונדקאות (אם כי בהצבעה נהג אחרת). אפילו רעייתו שרה, המחוברת לבכירים בקהילת הלהט"בים, האיצה בו לפעול ולתקן את דרכיו. ברור שחוק הפונדקאות מפלה באופן מובהק קבוצת אזרחים אחת. האפליה אינה צריכה להיות שנויה במחלוקת. כל גורם עסקי בעל מצפון בסיסי (שזה נדיר אצלנו) חייב היה להשמיע את קולו.

קיימת נקודה מסוימת שממנה גם הבנקאים המכובדים חייבים לומר עד כאן ולרדת מהאולימפוס. הם לא פועלים במדינת עולם שלישי. אלא שהפחד משתק אותם. להערכתי, גם לו הכנסת הייתה מאשרת חקיקה המפלה נניח ישראלים ממוצא אתיופי, הבנקאים היו ממשיכים לשתוק.

לו אני הומו שחש נפגע מהאדישות הבנקאית לגורלי, הייתי סוגר להם את האשראי ושוקל בחיוב את סגירת החשבון שלי. אז נכון שאי אפשר לעבור לבנק מסחרי אחר, ונכון שזה לא נוח, אבל היי - מה עם בנק הדואר? הוא יכול לשמש כמקלט זמני עד יעבור זעם.

3. ללכת עם, להרגיש בלי

על אף חוקי החברות הבורסאיות ולמרות הרגולציה והדרישה להפרדה בין שלטון הדירקטוריון להנהלות, בוס נשאר בוס. הוא יתערב בדרך כלל מאחורי הקלעים בשיקולי ההנהלה בעוצמה כזאת או אחרת. בתכונה חשוכת מרפא זו לוקים בדרך כלל בעלים דומיננטיים כמו בינו צדיק בבנק הבינלאומי, שלמה אליהו במגדל או יאיר המבורגר בקבוצת הראל. נהוג לספר כי הם מתערבים גם כשמדובר בהחלטה על רכש עפרונות או מהדקים בסניף אופיס דיפו המקומי.

למועדון הבוסים האקטיביסטים הצטרף בשנים האחרונות אדוארדו אלשטיין, הבעלים של אי.די.בי. הוא נכנס לנעליו של נוחי דנקנר לקול מחיאות הכפיים שקיבל משונאי דנקנר. לדידם אלשטיין היה המשיח הדוהר לשולחן הדירקטוריון על גבי סוס לבן. בהדרגה התברר שאלשטיין אינו משיח ושהממשל התאגידי בקבוצת אי.די.בי לא משהו. האגדה מספרת שבאחד מטיולי הבוקר שלו בתל אביב בשבת, אלשטיין פגש אדם דובר ספרדית (שפת האם של אלשטיין). הבחור כל כך מצא חן בעיניו, עד שלמחרת הציע לו להצטרף לקבוצה.

ואכן, זה לא כל כך פשוט לעמוד בפני הדורסנות או הגחמות של בוס כלשהו. אחרי הכל, תנאי ההעסקה המפנקים, הבונוסים, האגו והשררה אמורים לפצות על עוגמת הנפש התקופתית. מנהלים בעלי עמוד שדרה חזק מחזיקים מעמד בקושי עד שהם נשברים. כך היה בעבר עם אבי ביגר, שנאלץ לפרוש מקבוצת פז בגלל הדומיננטיות של בינו צדיק. כך היה גם עם מנכ"ל סלקום לשעבר, עמוס שפירא, שהתמודד עם הדומיננטיות של נוחי דנקנר. ישראל ברמן, יו"ר שופרסל שמונה מטעם אלשטיין, הוא הקורבן התורן.

אבל יש כאלה שמתכופפים כמו הערבה הבוכייה ברוח. עמי אראל, יו"ר סלקום, הוא אחד מהם. הוא הפנים היטב את מעמדו בהיררכיה החדשה והסתגל במהירות מדהימה לבוס מארגנטינה וידע להעניק לו את הכבוד הראוי.

אדוארדו אלשטיין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90אדוארדו אלשטיין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

נכון להיום אלשטיין מעורב עד מעל הראש בקבוצת אי.די.בי. הוא לא מסתפק בתפקיד המושך בחוטים שמאחורי הקלעים כמו אריסון בבנק הפועלים או תשובה בדלק. המעורבות שלו נעשית מכל הלב ועם כל התשוקה הלטינית. קחו לדוגמה את הסיפור של כלל ביטוח. הוראות האוצר מנעו כבר לפני כמה שנים את המשך השליטה של אי.די.בי בחברה. בהמשך הדרך אילצו אותה להיפרד בהדרגה גם מהמניות. למרות זאת אלשטיין המשיך להתערב מאחורי הקלעים ודרש מהמנכ"ל איזי כהן לחלק דיבידנד במזומן. כהן, הידוע כעקשן כמו פרד, לא ספר את אלשטיין וסירב להיכנע ללחצים. חייו בכלל ביטוח הפכו לבלתי נסבלים, וכשהדירקטוריון איבד את האמון בו הוא הסיק את המסקנות והתפטר.

תופעה דומה חוזרת על עצמה בשופרסל של אלשטיין. החברה תפרסם בעוד כשבועיים את דוחותיה הכספיים, שיהיו מצוינים. את עיקר הקרדיט לתוצאות יש לזקוף לזכותו של המנכ"ל איציק אברכהן. לא נפרט כאן את הסיבות להצלחה, אבל אדגיש ששופרסל, שעלולה הייתה להתדרדר בעקבות המחאה החברתית למעמד של חנות מכולת שכונתית, הפכה בהדרגה למעצמה שיווקית. המותג הפרטי הוא אחת הסיבות לכך.

במהלך יוני החליט אלשטיין שהגיע הזמן לממש מניות שופרסל, גם במחיר אובדן השליטה. הוא מכר נתח של 16% מהמניות ב־854 מיליון שקל ואחזקותיו בחברה ירדו ל־33.5%. בעקבות אובדן השליטה לא ניתן היה יותר לאחד את דוחות שופרסל במאזני דיסקונט השקעות (חברת האם לשעבר). הבונוס הוא שניתן היה להציף ערך, לרשום רווחי הון של 1.3 מיליארד שקל ולשפר את תזרים המזומנים. לאחר שאלשטיין איבד את השליטה, עובדי שופרסל דרשו לקבל מענק מכירה, אף על פי שכרגע אין בעל שליטה אחר.

אלא שאיש העסקים מסרב להכיר במציאות החדשה, או כפי שמקובל לומר, מנסה ללכת עם ולהרגיש בלי. בעל הבית לשעבר מנסה להמשיך כהרגלו להתערב בשופרסל. בעבר (עוד לפני אובדן השליטה) אילץ את ההנהלה להוציא את מועדון לקוחות שופרסל מלאומי קארד ולהעבירו לכאל של דיסקונט. גם החלטת הרשת להיות ספונסרית ראשית במשחק הכדורגל ישראל־ארגנטינה (שבגלל התערבות מירי רגב לא יצא לפועל) התקבלה ביוזמת אלשטיין.

לאחר מכירת השליטה מנסה אלשטיין להמשיך להתערב ולקבל מידע. אבל הוא משחק באש. הוא מחזיק עדיין במה שמכונה "סממן שליטה". אובדן השליטה מחייב את חברי הדירקטוריון שמונו מטעמו להתפטר, אבל זה לא קורה. רשות ני"ע מתחילה לרחרח. לא אופתע אם תורה לדיסקונט השקעות לחדול מכל התערבות בשופרסל, או לחלופין לקבוע שדסק"ש ממשיכה לשלוט בשופרסל עם כל המשתמע מכך. המנכ"ל אברכהן מבין את המצב העדין ומסרב לשתף פעולה.

יו"ר הדירקטוריון ישראל ברמן נאלץ להרים ידיים ואתמול הגיש את התפטרותו, בלחצו של אלשטיין. לא אפול מהכיסא אם בנובמבר הקרוב, מועד סיום החוזה, יחליט גם אברכהן להסיק את המסקנות ולפרוש מניהול שופרסל.

4. האבטחה של שויד

"הייתי חותם על תוצאות הרבעון השני של 2018 בכל רבעון מחדש. אני בהחלט מרוצה מהתוצאות", אמר שלשום מנכ"ל צ'קפוינט גיל שויד בעקבות פרסום הדוחות הכספיים של הרבעון השני.

במהלך אירוע הצגת הדוחות הפניתי אליו מספר שאלות, והמשכנו את השיחה לאחר מכן. צ'קפוינט היא ספינת הדגל של התוכנה הישראלית ומהגדולות בעולם בתחומה. צפי מכירותיה ל־2018 נאמד ב־1.9 מיליארד דולר. שיעור הרווחיות הגבוה ממחזור המכירות נחשב ליוצא דופן בתחום. החברה, העוסקת בתחומי אבטחת רשת האינטרנט ולוחמת הסייבר, אמורה לעניין כל אדם הגולש במחשב הביתי, המשתמש בסמארטפון, מבצע עסקת תשלומים בסלולר או אפילו נוהג ברכב. כל אלה חשופים לתוכנות זדוניות, עניין שעלול להסתיים במקרה הטוב בסחטנות ובדרישה לתשלום כופר, ובמקרה הגרוע עלול להגיע לכדי סיכון ביטחוני, פגיעה בחיי אדם וסיכון של ממש, עד כדי שיתוק מערכות אסטרטגיות חיוניות כמו מערכת החשמל או התעופה.

שויד מתוסכל מכך שאין עדיין מספיק מודעות לסיכונים אלה: "העולם מכיר את הסיכונים, אבל הם עדיין לא נמצאים במקום שבו הם צריכים להיות. הסיכונים עצומים ומתעלמים מהם. זה יכול להיות ניסיונות פיתוי של חיילי צה"ל המשרתים בגבול הרצועה באמצעות נערות פיתוי. זו גם יכולה להיות הפעלת תוכנה זדונית במהלך משחקי המונדיאל. להערכתי 20% מהסמארטפונים סובלים מאיזו תוכנה זדונית. מזעזע אותי שלמרות כל האיומים חברות אינן קונות את חבילת האינפיניטי שלנו אלא הולכות למוצרים של מתחרים, הקורסים תחת העומס בהזדמנות הראשונה".


איך נחשף הניסיון לפתות חיילי צה"ל ברצועה דרך תמונה של דוגמנית אוסטרלית שנלקחה מהאינסטגרם?

"החיילים עצמם עלו על הסיפור, ואנחנו גילינו את זה במקביל. בעקבות כך משרד הביטחון פתח בקמפיין למניעת התופעה, אבל החלטנו לא למנף מטעמנו את האירוע. ההתקפות על המובייל הפסיקו להיות תיאורטיות. מדאיג אותי שחמאס יודע לרגל, אבל יש לנו פתרונות לבעיה. לשמחתי הרבה, אנשי המחקר המצוינים שלנו נמצאים כמה צעדים לפני הגורמים הפליליים והם בצד הנכון של המפה. עזרנו גם לטלוויזיה להדגים כיצד מנסים גורמים פליליים לנצל לרעה את נקודות המכירות של הכסף (הכספומטים) באמצעות תוכנות המשכפלות את כרטיסי האשראי. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהרשת נמצאת כל הזמן תחת התקפה, אבל לצערנו לא כולם מבינים את זה".

מה המצב מבחינתכם בתחום התוכנות המפעילות את הבלוקצ'יין ואת תחום הקריפטו?
"בתחומים אלה ובנושא כריית המידע קיימת פעילות רבה. ניסיונות הפריצה נעשים דרך גניבת מערכת ההפעלה המרכזית המכונה CPU. יש מי שמצליח לבצע חדירה חד־פעמית, אבל יש מי שמצליח להשתלט ולממש את האיום. הכי מפחיד זו הסחיטה שנעשית על ידי מי שהצליח. מי שמשתלט מרחוק על המחשב יכול לעשות בעצם ככל העולה על רוחו. אנחנו יודעים ומסוגלים למנוע את ההתקפות הללו ולזהות מיד את מוקדי ההשתלטות. לעתים הניסיונות נעשים באמצעות 'בוטים'".

מי האנשים שאתם מעסיקים במחלקת המחקר?
"לא מדובר בהאקרים אלא באנשים בעלי רמת אתיקה גבוהה. נכון שיש גם חברות העוסקות בסייבר התקפי, אבל אני שמח שהאנשים שלנו לא עובדים אצלם. מגיעים אלינו גם עובדים מהמגזר החרדי והם משתתפים מטעמנו בקורסים של סייבר סקיוריטי אקדמי. זה תחום שונה מלהיות מפתח מוכשר, מה שמצריך הכשרה ארוכה. מגיעים אלינו חרדים שלא התמחו בהייטק אבל משתלבים יפה. הבוגר הראשון שלנו חשף פרצת אבטחה בתוכנת האופיס של מיקרוסופט, שדרכה עלולה להיות מוחדרת תוכנה זדונית בקובץ וורד, גם אם לא מקליקים ופותחים אותו".

חברות הייטק רבות השתתפו באירועי ההזדהות השבוע ללהט"בים. מדוע צ'קפוינט לא הייתה שם?

"אני מכבד את הזכות של כל עובד להפגין, וצ'קפוינט חרתה על דגלה את השוויון. אבל אני משתדל שלא להיכנס לשום מעורבות בסוגיות שנויות במחלוקת שלא נוגעות לעסקים, אף שאני דוגל בערך השוויון. אני רוצה להבדיל בין דעותי האישיות, ויש לי כאלה, לבין תפקידי כמנכ"ל. בחברה מועסקים עובדים מכל הקשת הפוליטית, ואני לא רוצה להביע את עמדתי. אני מאוד דעתני ובהחלט יש לי מה להגיד אבל לא כמנכ"ל צ'קפוינט. אני מעריך אנשים שעושים זאת ולפעמים גם מצטער שאני לא יכול להתבטא כמותם".

גיל שוויד. צילום: יח"צגיל שוויד. צילום: יח"צ

ביקרו אותך על תוכנית חלוקת האופציות שאתה מקבל, שסכומה נאמד ב־40 מיליון דולר. זה לא מוגזם?
"לפי תוכנית האופציות אני מקבל כל שנה כמיליון אופציות שהערך המיידי שלהן חסר משמעות. אני מאוד שלם אידיאולוגית עם מה שאני מקבל. כמנכ"ל ביקשתי שלא לקבל שכר, אבל הוסבר לי שהדבר אינו אפשרי מבחינה משפטית, אז הסתפקתי בשכר המינימום. כשיש אפשרות להמיר את האופציות למניות ויש צורך בתוספת מימוש כספית, אני מוכר אותן, וזה הרווח היחיד שיש לי. מאז שהקמתי את צ'קפוינט לפני כ־20 שנה לא מכרתי מניות למעט מספר מועט בתחילת הדרך. אני מחזיק כיום ב־20% ממניות החברה ובעל המניות העיקרי".

אז בעצם כמה אתה שווה?
"לפי שווי מניות צ'קפוינט בבורסה ועוד לפני מימוש האופציות מדובר בשווי של כ־3 מיליארד דולר. אבל אני לא מסתכל על זה, והדרייב העיקרי שלי בחברה הוא לגרום לה להמשיך לנצח ולהצליח. אני מחויב כל כולי לחברה. התגמול הכספי הוא לא הדרייב שלי".

ידוע לי שבכירי הבורסה לדורותיהם חיזרו אחריך כדי שתפעל לכך שמניות צ'קפוינט יירשמו למסחר גם בבורסת תל אביב. מדוע זה עדיין לא קורה, ומה צריך לקרות כדי שזה יקרה?

"הנושא כרגע אינו עומד על הפרק. אכן שמעתי שהנהלת הבורסה עושה מאמצים להקלות רגולטוריות כדי לעודד חברות להירשם למסחר גם אצלם, אבל אנחנו עדיין לא שם. רישום בתל אביב יגדיל עוד יותר את כמות הרגולציה, וזה כאב ראש לא קטן. בסופו של דבר, בארץ אין מחזורי מסחר משמעותיים, ונוח לי המצב הנוכחי".

yehudasharoni10@gmail.com