התגובה הרוסית החריפה, הממשיכה להאשים את ישראל באחריותם למותם של 15 חיילים וקצינים רוסים, ובעיקר סגנונה הבוטה במילים "ישראל כפוית טובה", נועדו לאותת לישראל כי כללי המשחק בסוריה משתנים. הודעת משרד ההגנה הרוסי נשמעת כמו תגובה מהבטן של כעס, אך יש לה בעיקר תכלית שמטרתה להכתיב הבנות חדשות בין שתי המדינות, בכל הקשור לפעילות של ישראל בסוריה.

במילים אחרות, כפי שכבר נכתב כאן, ישראל תאלץ להגדיל את זמן ההתרעה שהיא מעבירה בקו החם עם רוסיה לפני כל תקיפה. לפי הרוסים, זמן ההתרעה לפני התקיפה המיועדת בלטקיה הייתה דקה מראש. כמו כן, מן הטענה הרוסית כי ישראל הטעתה אותה כשדיווחה כי התקיפה תהיה בצפון סוריה, למרות שהתרחשה בסופו של דבר במערב, עולה המסקנה כי רוסיה תובעת מישראל שההתרעות לגבי אזור התקיפה יהיו מעתה יהיו יותר ממוקדות.

למעשה, ההודעה הרוסית, שדוחה מכל וכל את הגרסה שהציגו מפקד חיל האוויר אלוף עמיקם נורקין ומשלחתו במוסקבה בשבוע שעבר קובעת כי ישראל משקרת. האמת היא שמה שקרה לפני התקיפה, במהלכה ולאחריה, לא חשוב כלל. הפער בין הגרסאות של שני הצדדים הוא עצום. לכל צד יש את הנרטיב שלו והא דבק בו.

ישראל טוענת כי כאשר הטיל הסורי פגע במטוס הביון הרוסי מדגם אליושין, שהיה בדרכו לנחיתה בבסיסו ליד לטקיה, מטוסי חיל האוויר כבר סיימו את משימתם והיו במרחב האוויר של ישראל. הרוסים, לעומת זאת, אומרים כי זה לא נכון. לטענתם, המטוסים המשיכו לשהות באזור התקיפה עוד כעשר דקות לאחר שהמטוס הרוסי נפגע, ואחד מהם אף התקרב למטוס הפגוע שניסה לבצע נחיתת אונס.

נתניהו ופוטין. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מנתניהו ופוטין. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ


מבחינה זו, הדבר מזכיר את מה שקרה בפרשת ספינת הביון האמריקנית ליברטי, שהותקפה במלחמת ששת הימים בידי מטוסי חיל האוויר. ישראל טענה  שהתקיפה שבה נהרגו עשרות מלחים ואנשי מודיעין אמריקנים הייתה טעות בשל זיהוי שגוי של ספינה מצרית. ממשלים אמריקאים לא האמינו להסברי ישראל והפרשה הייתה במשך עשרות שנים כצלקת ביחסים בין שתי המדינות, שסירבה להירפא. עד היום יש לא מעט בממסד הביטחוני האמריקאי שממשיכים לא להאמין לגרסת ישראל, שגם נאלצה לשלם פיצויים למשפחות הנפגעים ולפצועים. לא מן הנמנע שכמו אז, גם עכשיו ישראל תאלץ לשלם פיצויים, כמחווה של רצון טוב,בלי להודות באחריותה.

אבל כמו שהקשרים האסטרטגיים עם ארצות הברית, בסופו של דבר, התגברו על תקרית הליברטי ואף השתבחו עם השנים, וזאת בעיקר בגלל האינטרסים של שני הצדדים, כך גם ביחסים עם רוסיה, אף שהתיאום הוא רק טקטי ולא אסטרטגי, הזמן והאינטרסים הם שיכתיבו את המציאות בשטח.

והאינטרסים לא השתנו. רוסיה רוצה להגן על ביטחונם של חייליה וגם משטר ריכוזי כמו של פוטין אינו אוהב להחזיר את חייליו משדה הקרב בארונות מתים,ולהאשים את בת בריתו הסורית במותם. הוא אינו יכול להרשות זאת לעצמו. אינטרס רוסי נוסף וחשוב ביותר הוא להמשיך ולחתור לייצוב משטרו של בשאר אסד.

אך רוסיה גם אינה רוצה שאיראן תתבסס צבאית בסוריה והיא גם יודעת שישראל, ביכולתה הצבאית, יכולה לגרום לערעור מחדש של משטר אסד. ולכן, לא צפוי שסוללות ההגנה האווירית של רוסיה ינעלו מעתה על מטוסי חיל האוויר, אך צה"ל והדרג המדיני יצטרכו לחשוב פעמים רבות לפני שיחליטו על תקיפה נוספת בסוריה, ויצטרכו לבחור יעדים כאלה שלא יעוררו ולו סיכוי קלוש לעימות נוסף עם רוסיה. ולכן, במתחם הזה של האינטרסים יתנהלו מעתה כללי המשחק בין שני הצדדים. חופש הפעולה של חיל האוויר בסוריה יצטמצם, אך לא נסגר לחלוטין.