במהלך מבצע צוק איתן, חזרה והופיעה תמונה על מסכי הטלוויזיה: ראש הממשלה נתניהו בסיור בשטח, לימינו שר הביטחון יעלון ולשמאלו הרמטכ”ל גנץ. מסתודדים, מתייעצים, מחשבים מהלכים. השלישייה ניהלה את המערכה במהלך 50 יום, בהרמוניה, בחלוקת סמכויות ברורה. מי היה מעלה אז על דעתו שכעבור פחות מחמש שנים ימצא עצמו ראש הממשלה במערכה מסוג אחר, מול אותם גנץ ויעלון.

נכון, זוהי מערכה פוליטית לקראת הבחירות הקרבות, אבל מערכה מלוכלכת במיוחד - הקרב על הבית בבלפור. שותפיו לשעבר של נתניהו, שהפכו ליריביו המרים, מנסים להסתער על חומותיו, להפילו מהשלטון ולרשת את מקומו. עד כדי כך רבה יוהרתם, שהם מכריזים שוב ושוב: “לא נשב עם נתניהו בממשלה”.

שניהם היו רמטכ”לים, אבל רק יעלון הספיק מאז שפשט את מדיו לרכוש ניסיון פוליטי, פרלמנטרי וממשלתי. אף על פי כן, הוא התכופף והסכים להיות שלישי ברשימת גנץ היומרנית. בכך הוכיח מיומנות פוליטית, אחרת היה נעלם מהזירה הפוליטית. האיש, שנדמה היה כי הוא פוליטיקאי מזן אחר, הצליח לשריין לעצמו ולעוד שני “ימנים” מקומות בטוחים בכחול לבן, ועם זאת הסיר את הכפפות מידיו.

אפשר אולי לסלוח לבוגי כאשר הוא מתייג את ביבי כמושחת, על סמך החשדות שעליהם עשוי ראש הממשלה לתת את הדין בבוא העת. בוגי, איש ישר, אינו מחכה לפסיקה המשפטית ולא לפסיקת הבוחרים. הוא את גזר דינו של נתניהו כבר חרץ. אבל הוא כל כך בטוח בדבריו על הצוללות ועל חלקו של נתניהו כביכול בפרשה, שפלט את האמירה הקשה: “זה יכול להגיע אפילו עד כדי בגידה”.

הנה כי כן, איש פוליטי רב־יומרות, ששתק כל עוד שירת בממשלת נתניהו, שנעלב וסירב לקבל את תפקיד שר חוץ במקום שר הביטחון, יוצא למסע נקם והתחשבנות, תחת דגל המאבק בשחיתות, כביכול.

המילה “בגידה” מופיעה בימים האחרונים שוב ושוב כאשר מדובר בנתניהו, בעיקר על ידי אנשי שמאל בפייסבוק או בטוויטר. גם עיתונאים מסוימים אינם בוחלים בגידופים כשמדובר בראש הממשלה. בכיר ב־ynet כתב את המילים האלה: “נתניהו רוצה מלחמת אזרחים בישראל. לשם הוא מוביל, יחד עם פחי האשפה שעובדים איתו ומסביבו”. זה הסגנון המלוכלך. אחרים מציירים את נתניהו כגזען, כנאצי, כפיהרר.

הקו נחצה כאשר משתמשים במילה “בגידה”. במיוחד כאשר איש נכבד, שהפך את עורו, מטיח אותה בראש ממשלת ישראל. “על פי מערכת הביטחון - נתניהו פגע בביטחון המדינה”, הוסיף יעלון בלא ששמץ מזה נכון, ואז זרק לעברו בגסות: “חלאס, ביבי”. החרה־החזיק אחריו ביטחוניסט אחר ברשימה, מי שהיה המשנה לראש המוסד, רם בן ברק, שאמר את המשפט הירוד: “ראש הממשלה בגד בשלוש נשותיו”.

בעבר, כשאנשי ימין קיצוניים השתמשו בפועל “לבגוד” נגד יריבים פוליטיים, מיד קמו – בצדק - קולות זעקה ונעשה עליהום - שלא בצדק - על מחנה שלם. אף ייתכן שבן העוולה שנטל את חייו של ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל פעל בהשפעת טענת הבגידה. אבל לשמוע מילה זאת מתוך המיינסטרים, בפי מי ששימש שר ביטחון ורמטכ”ל, לכך אין תקדים בפוליטיקה הישראלית.

מדובר בעלילה שאולי תצריך את היחידה לאבטחת אישים להגביר את הערנות סביב ראש הממשלה. נתניהו מכחיש כמובן את האמירות נגדו בפרשת הצוללות, שמועלות ללא ריסון וללא בקרה עצמית במסגרת הקמפיין הנואש של “רביעיית המועדון”. בצדק הוא מגיש על העלילה נגדו, כבוגד אפשרי, תביעת דיבה נגד ראשי כחול לבן. זו אינה פגיעה רק בו אישית, כראש ממשלה, אלא גם באמון אזרחי המדינה במנהיגות המדינה.

אני עוד מקווה שיעלון יחזור בו ויתנצל. אני מקווה כי האשמה החמורה תהיה קו פרשת המים לכולנו, פוליטיקאים כטוקבקיסטים, וכי מעכשיו ועד תום מערכת הבחירות היריבים יתעשתו והטונים יונמכו.

ואחרי שאמרתי את כל זאת, לא אתפלא אם בפוליטיקה ההפכפכה, שבה נפרצו כל הסכרים והושמעו עלילות וכזבים, הכל ישתנה לאחר הבחירות. האווירה תטוהר, ושוב נראה את תמונת השלושה יחדיו: נתניהו בראש, כאשר בממשלתו שני שרים, סרים למרותו, גנץ ויעלון.