מה פתאום קופץ שר הביטחון בני גנץ ומציע ללבנון סיוע הומניטרי? מדובר במדינת אסון אנושי בממדים תנ"כיים. לבנון כיום היא מדינת אויב ומדינת איוב, וזה קורה כאן, ממש בשכונה שלנו. אומנם האסון הזה לא מתדפק על השערים במטולה והאוכלוסייה בכפרים ובעיירות דרום לבנון מוציאה לחם ישירות מן האדמה. אסון מכה בערים ובביירות, שהיא הלב, הקיבה והמוח של לבנון, ושם קורסים השירותים הבסיסיים ברמה של מים בברז, דלק למכונית ולחם. אנשים מיואשים מתגודדים ברחובות, ואכן הלב נחמץ. גם של גנץ.
"הלב כואב נוכח מראות האזרחים הרעבים ברחובות לבנון", כך לשון ההודעה מלשכתו. בנוסף, ההצעה אומרת שהסיוע ניתן "על רקע ניסיונות חיזבאללה להכניס ללבנון השקעות איראניות". רק להזכירנו שלבנון היא לא רק יורה רותחת שעשויה לגלוש (מהגרי עבודה, מבריחים וטרוריסטים שמנסים לטפטף פנימה דרך גדר הביטחון) אלא בעיקר 100 אלף טילים ורקטות שמחפשים קואורדינטות של מטרות ישראליות.
את הלקח היינו אמורים ללמוד ב־1982, כאשר אסטרטגים באמ"ן ובמוסד, בעידודו הבלתי מתפשר של אריאל שרון, אז שר ביטחון, ראו בנוצרים בלבנון בעלי ברית "טבעיים". ההמשך במספרים הוא כ־700 הרוגים שלנו וכ־18 אלף סורים, לבנונים ופלסטינים הרוגים, ארגון אחד שהוקם כתוצאה מאותה מלחמה, חיזבאללה, ומדינה אחת שהכניסה רגל גסה ללבנון וסוריה, איראן.
זה שנים אני מיואש מחוסר יכולתי להבין את הרכב ותהפוכות המרקם הלבנוני לאשורו (ונתלה באילנות חקרניים ממני). הפעם הראשונה שנתקלתי בשמו של נשיא לבנון הנוכחי מישל עאון הייתה אי־שם בקדנציה הראשונה של יצחק רבין. מדבריו של פואד בן אליעזר, קצין הקשר של רבין לנוצרים, הבנתי שעאון הוא הסייען הפרטי שלו. על כל המשתמע מהגדרה זו, כולל תפקידו במאבק נגד סוריה, שהייתה בתהליך של השתלטות על לבנון. ב־1990 שיתפה ארה"ב פעולה עם סוריה כדי לסלק את סדאם חוסיין מכווית. כבונוס איימו הסורים על עאון, שנמלט לפריז. ולא היה איש מופתע ממני כאשר כעבור כמה שנים הסתבר שחזר ללבנון. כנשיא.
דווקא גנץ, מכל המעורבים כיום בענייני ביטחון ולבנון, אמור ללמוד את לקחי "העזרה ההומניטרית" שישראל מגישה לשכנותיה. בעיקר אם אתה לא ממלצר בידיים נקיות. במאי 2000 פיקד תא"ל גנץ על נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון, שהייתה תזכורת עוון מדממת של אותה מלחמת רמייה ב־82'. ב־2011, רא"ל גנץ - כרמטכ"ל - העביר לסוריה "סיוע הומניטרי" לטובת המורדים באסד.
הסיוע כלל ערכות חבישה, טיפול בפצועים וקמפיין יחצנות שופוני רחמונס יהודים. ועל הדרך סיוע צבאי ומודיעיני שנפחו לא פורסם. במידה מסוימת היינו שכירי החרב של הסעודים, וכל העזרה ההומניטרית הזו קרתה משום שמישהו פמפם את נתניהו שאם אסד הולך אזי רמת הגולן שלנו לנצח נצחים.
אגב, מצבם של הפליטים הסורים בגבול טורקיה כיום הוא לא פחות קשה מזה של אזרחי לבנון, אולי יותר. החוב שלנו כלפיהם עקב מעורבותנו המיותרת במרד הסורי הוא לא פחות מהחוב לנפגעי לבנון, שכזכור גם שם היינו מעורבים במלחמה מיותרת.
ג'ונגל בווילה
ובכל זאת, אם הסיוע המוצע ללבנון כיום אמור לעזור לכל אזרחי לבנון, כולל השיעים, מדובר במחווה אצילית. אם הסיוע הזה אמור להעניק לממשלה המושחתת בלבנון תמיכה במלחמה נגד חיזבאללה דינו כמבצעי ה"סיוע" שהסתיימו בעבר במרחצאות דמים. אין צורך להיות איסטניס שמאלני כדי להבין שאף בן אדם סביר לא רוצה לעשות הנחות לחיזבאללה. כדי לסייע לעם שכן במצוקה רצוי להיות סתם בן אדם או ממשלה אנושית.
סביר להניח שממשלת המעבר בלבנון תדחה את הצעת הסיוע, כפי שדחתה הצעה דומה אחרי הפיצוץ בנמל ביירות (שעדיין לא פוענח באופן מהימן). זה לא פוטר אותנו מלעשות מאמץ לטובת העם הלבנוני כולו, ואופרציה נכונה עשויה לקדם בעתיד מהלכי רגיעה. העיקרון הוא ראשית מעשה במעשה תחילה ולא בהצהרה. יש לנו מגוון דרכים להעביר את הסיוע ההומניטרי (ללא מירכאות, כן?) באורח שבו ברור שאין כאן הבחנה בין העם השיעי לבין הנוצרים וכל השאר.
לא ניתן להתעלם מההשלכות האזוריות של המשבר, ומומחים מדברים על קריסה סופנית של הממשל, כולל כוחות הביטחון. יש צורך אמיתי שהצרפתים והאמריקאים יספקו להם אמצעי לחימה. חיזבאללה והעם השיעי לא יושבים על הגדרות שלהם, ולא הייתי רוצה לראות את צבא לבנון מסתובב עם תחמושת מייד אין איזראל.
אנחנו וילה בג'ונגל עם ג'ונגל בווילה. ההיגיון וההיסטוריה אומרים שאם נשקיע פחות בחיכוך האלים עם השכנים סביבנו כך נרוויח יותר ביטחון לעצמנו. וככל שיגדלו הרצון הטוב והמעשה כלפי האומללים שנטרפים שם בג'ונגל כך יקטן הסיכוי שהאלימות שלהם תזלוג אלינו ותתערבב בג'ונגל שבתוכנו. וכבר ראינו מה קורה בפרעות שומר חומות כאשר ג'ונגל בג'ונגל נוגע.
החדשות הטובות הן שיש כאן ממשלה חדשה. הרעות הן שהקיבעון הביטחוני הוא ישן. איראן היא יותר קיבעון מאיום ממשי, וכך גם חיזבאללה, חמאס ואש"ף (מאש"ף כאיום קיומי השתחררנו כבר, או שאני טועה?). כדי לדלל את משקע רעלי קמפיין נתניהו והבלוק (כל הערבים רוצים כל הזמן להרוג את כל היהודים) לא די בשני תאגידים שושלתיים שמתחפשים למדינה באבו דאבי ובחריין. חייבים לטפל בשורש הבעיה. כפי שהבהיר שר החוץ של עומאן ("א־שרק אל־אווסט"): "לא נהיה המדינה השלישית במפרץ שתנרמל יחסים עם ישראל. אנחנו מאמינים בפתרון שתי המדינות וביוזמת השלום הערבית". לפני כמה שבועות הוא נפגש עם יאיר לפיד. אני מניח שזה בדיוק מה שהוא אמר לו.
התנצלות: בטור שלי בשבוע שעבר החלפתי את שמה של דניאלה וייס בשמה של אמונה אלון. השגגה שנפלה תחת ידי נבעה מרשלנות אגבית שגובלת בטמטום - אני מקווה רגעי. למעשה, מאז מות בעלה, אמונה אלון לא מעורבת בפוליטיקה למעט אמונתה, וחוטאת (תרגיעו) בכתיבת רומנים. אני חושב שהייתה לנו שיחה טובה. על אמונה.