הגל החדש של מגיפת הקורונה, בדמותה החדשה בשם דלתא, עם מספר חולים מאומתים המזנק מיום ליום, הוא מקור לדאגה, גם בריאותית, גם כלכלית. זן טורדני זה הגיע במקביל לתחילת כהונתה של הממשלה החדשה, כאשר היינו בטוחים שהמגיפה מאחורינו. אכן ירושה נאה הותירה ממשלת נתניהו לזו שהחליפה אותה, כאשר הצליחה להוריד כמעט לגמרי את העקומה, להשיבנו לחיים נורמליים, בלי חולים, בלי מסיכות, בלי הגבלות. מצב מעודד זה לא החזיק מעמד לאורך זמן. עתה מנהל את המאבק בנגיף העלום קבינט קורונה חדש, בראשות ראש ממשלה חדש. נכון לעכשיו לא נראה שההתמודדות נוחלת הצלחה.
המגיפה, גם בגלגולה החדש, היא מכה עולמית, מחייבת ריכוז כל הכוחות המנהיגותיים והרפואיים למצוא מפניה מיגון לאוכלוסיית ישראל. הממשלה הקודמת בראשות בנימין נתניהו עשתה זאת. אחרי שנה של תהיות וניסויים, הביאה לבסוף את ספינת ישראל אל חוף מבטחים, בזכות מיליוני חיסונים שריסנו כמעט כליל את התחלואה. זה קרה, לדאבון הלב, לא לפני שנמנו למעלה מ־6,000 קורבנות, רובם קשישים ועם מחלות רקע. האם ממשלת בנט תצליח אף היא כקודמתה, להדביר את המגיפה בכסותה החדשה, עם תסמיניה החדשים? עד כה נראה שטרם נמצאו לה אמצעי המניעה הנדרשים.
המאמצים ראויים, אבל ההחלטות בלתי משכנעות, בלתי מבוססות, בלתי נחושות. שוב אנו נמצאים תחת מתקפת פרשנים, ששוטפים אותנו בשפעת מילים ובהערכות סותרות, אינם מדברים בשפה אחת. שוב מתרחשים לנגד עיני הציבור מופעים של ראש הממשלה ושר הבריאות, כאילו דבר לא השתנה.
העובדה שמדובר בזן שונה לא הייתה צריכה לבלבל את מקבלי ההחלטות. הרי בשנה שחלפה נרכש ניסיון רב, נלמד כמעט הכל על הנגיף ונעשה הרבה למנוע את המשך התפשטותו. על בסיס ניסיון העבר הלא רחוק, שנרכש בדמים תרתי משמע, היה על הממשלה הנוכחית להמשיך ביתר יעילות את המאבק בדלתא. אבל זו נוהגת כאילו זו פעם ראשונה שניחתה עלינו המגיפה. עד כה טרם מצאה מענה חד ומהיר לציבור המודאג החשוף לתחלואה הגוברת. עוד לפני הבחירות, ובעוד גל הקורונה הראשון היה בעיצומו, שחרר נפתלי בנט לחלל האוויר ספרון יומרני בשם "איך לנצח מגפה: כך נתגבר על המשבר ונוביל את ישראל לשגשוג כלכלי". למה אינו פועל לפי הספר? דומה שבעניין הקורונה, בנט ושריו מנסים להמציא את הגלגל. החלטותיהם, אמירותיהם, הופעותיהם - מבולבלות. חוסר האמון בציבור גובר, ומה שחמור – בינתיים העקומה מזנקת.
באופן פרדוקסלי, הקורונה באה לממשלה החדשה בעיתוי טוב. הנה לפנינו נושא קריטי, שעניינו בריאות הציבור, שבו אין כמעט חילוקי דעות בין אגפי הקואליציה הקוטבית־שברירית. הנה נושא שתופס כמעט את כל סדר היום, שבו הניגודים האידיאולוגיים בין ימינה למרצ, למשל, אינם רלוונטיים לעניין דוחק זה, וקורונה שמו. ככל שזה יהיה עיקר עיסוקה של הממשלה – וזאת עוד לפני תחילת הדיונים על תקציב המדינה הבא - כך אין סיכוי שחילוקי הדעות המובנים, בנושאים אחרים, יצוצו במלוא עוצמתם ויאיימו על שלמותה. אומנם מפעם לפעם צפים ועולים אותם נושאים “זניחים” כמו הר הבית, ח'אן אל־אחמר, תביעות רע”ם, חוק האזרחות, גזירות שר האוצר וכו’, אך לא בעוצמה שתסכן את הממשלה, שבה כל קול מרדני בכנסת יכול לפגוע בשלמותה.
הרצון לשמר את הקואליציה ולכהן כשרים לאורך זמן, הדבקות בשלטון – כל אלה מקהים את הניגודים ומקרבים בין הקצוות בגוף השלטוני המסורבל הזה שנקרא ממשלת בנט. הקורונה, כאקמול פוליטי, מחזקת אפוא את הבסיס ההיולי – “רק לא ביבי” - שעליו קמה ממשלה זאת. עדיין זהו החישוק העיקרי המבטיח בינתיים את שלמותה. ראינו זאת בראיון שהעניק שר המשפטים גדעון סער ל”ידיעות אחרונות”, ולמדתי זאת גם משיחה עם אחד מראשי המחנה, שהשמיע באוזניי גידופים חמורים בחריפותם נגד נתניהו, כאילו עודנו ראש הממשלה. וכאמור, זה קורה כאשר הנושאים השנויים במחלוקת אינם נמצאים בראש סדר היום הדחוף. תורם של אלה בוא יבוא, בין שתודבר הדלתא בהקדם ובין שלאו.
לנגד עינינו מקבץ של מפלגות, שלאף אחת מהן אין תמיכה ציבורית של ממש, שמטשטשות את עקרונותיהן, שמרבות להפריח ססמאות על האחווה השורה ביניהן, שנהנות מתקשורת אוהדת, ויודעות שאם יתפרק המבנה הרעוע שהקימו, לבטח אחת או שתיים מהן לא יעברו את אחוז החסימה בבחירות הבאות. שתי רגליים מבטיחות לעת עתה את עמידות ממשלת לפיד־בנט: לרגל האחת, שימור איבת המנהיג שאותו הצליחו להדיח, נוספה עתה הרגל השנייה בדמות המאבק בנגיף דלתא. לאופוזיציה לבטח יש אינטרס כפול להדבירו.