1. אלו לא רק ההחלטות על היקף הבנייה בהתנחלויות ועל הגדרת ארגונים פלסטיניים כתומכי טרור ללא תיאום מראש. אלו בעיקר הפרסומים הכמעט גלויים ורשמיים בימים האחרונים על הכנות ישראליות לתקיפה צבאית באיראן, שמוציאים את האמריקאים מדעתם ומביאים אותם להתנגשות חזיתית ומבוקרת עם ממשלת בנט־לפיד, שעדיין לא מבינה מספיק את "השפה האמריקאית" ואת הניואנסים הנחבאים בה.
ממשל ביידן מקרטע אל מול המשבר הכלכלי העמוק הפוקד את ארה"ב, מתמודד עם דעיכה בסקרים ומה שהוא צריך כעת הוא התמקדות באתגרים הפדרליים ולא להיגרר להרפתקאות במזרח התיכון. האמריקאים עוקבים בערנות אחר ההתבטאויות הישראליות, אחר הצילומים שמוציא צה"ל על הכנות צבאיות לתקיפה ואחר הדרך שבה מאתגר נתניהו את מחליפיו בנושא "הכלת האיום האיראני" לכאורה.
זה נכון שהאמריקאים רגישים לסוגיה הפלסטינית ולבנייה בשטחים, אבל תמיד ניתן לרתום אותם ולסכם איתם כפי שהיה עד עכשיו (גידול טבעי וכו'), בעיקר מאז אסון התאומים. ובאשר לשר הביטחון בני גנץ: כל שר ביטחון מכל מפלגה ובכל זמן חייב לשקול אך ורק את שיקולי הביטחון, להקשיב לחוות דעת המומחים ולהסתמך על חומרי המודיעין. כל דבר אחר הוא מעילה באמון הציבור. אני בטוח שכך נוהג גנץ, וכל היתר הוא עניין של הגשה ומלצרות נכונה. האמריקאים לא רוצים הפתעות בנושא איראן, הם חוששים שישראל תגרור אותם פנימה בעל כורחם, אבל ישראל צריכה להיות ממוקדת אך ורק באינטרס הביטחוני שלה, לקבל החלטות בהתאם, ולא תמיד בתיאום.
2. העברת תקציב המדינה בכנסת אמורה להיות "מלחמת העצמאות" של ממשלת בנט־לפיד־ליברמן, אבל ככל שהממשלה מתקרבת אל היעד, כך היא צריכה להיערך ל"הפתעת יום הכיפורים" של כל מה שעלול להסתתר מעבר לפינה. הממשלה, שעומדת לחצות את המשוכה המרכזית שאמורה להבטיח את יציבותה, פוסעת למעשה אל תוך שדה מוקשים פוליטי מבית ומחוץ, והכתובת על הקיר. זו לא רק איילת שקד, שהשבוע במופע מביך ומיזוגיני, כונתה על ידי נתניהו "איילת המיוסרת והמתמסרת" (משהו שנשמע לי כסוג של הטרדה מינית מילולית).
זו גם הלבה הרותחת בתוך הליכוד כנגד נתניהו. מדי יום ביומו התפר סביב נתניהו הולך ונפרם, אנשי הליכוד משמיעים רמזים ומצהירים על כוונות, וגם חלק מהחרדים מתחילים להתעצבן מכך שנתניהו כפה עליהם לא להשתתף בוועדות הכנסת ולרקוד סביבו את "ריקוד המלך".
כעת מדברים במערכת הפוליטית על האפשרות שנתניהו מתחיל להבין שהוא הדבק של הממשלה הזו ושהוא המכשול לממשלת ימין. מספרים כי הוא שוקל לפרוש מראשות הליכוד ולהסתפק בראשות ועדת החוץ והביטחון, באופן שיביא לפירוק הממשלה הנוכחית ולמינויו של גנץ לראש ממשלה, שנאמן להבטחותיו כי לא יישב בממשלה עם נתניהו. כראש הממשלה החליפי יכהן בכיר מהליכוד שיתחייב שלא להתמודד בפריימריז לראשות הליכוד, שיתקיימו שלושה חודשים מאוחר יותר.
זו, אומרים במערכת הפוליטית, תהיה ממשלת אחדות לאומית אמיתית ורחבה עם היגיון פוליטי ותמיכה ציבורית רחבה. העניין הוא שצריך לחכות ולראות אם הידיעות על כוונת נתניהו לפרוש הן נכונות, או שמא הן תימצאנה מוקדמות ומוגזמות. השבוע לפחות, הוא נראה מסתער, פגוע, מסית, לא בוחל במילים ובמשפטים ומבייש את המעמד הממלכתי של סמל שלטון שמקנה לו תפקיד יו"ר האופוזיציה.
ובינתיים, אי אפשר לשחרר את ״ממשלת השינוי״ שאומנם הזיזה את נתניהו אבל לא קיימה את שהבטיחה: יש בה ראש ממשלה חליפי, היא מנופחת בשרים וסגני שרים, מספר הח״כים שנכנסו לכנסת בעקבות החוק הנורווגי הוא הגדול אי־פעם והיא מביאה לשיאים חדשים את השימוש בכספים קואליציוניים. וזה מאכזב.
3. עם כל הכבוד שיש לרחוש לוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות (ועדת השופטת גילאור), הרי שהחלטתה לפסול את עמיר פרץ מלכהן כיו"ר התעשייה האווירית היא בעיניי לא פחות מהזויה. זה נכון שפרץ לא נמנה עם "נבחרת הדירקטורים", וזה נכון שהוא פוליטיקאי לשעבר, אבל הוא בכל זאת היה כאן שר הביטחון ושר כלכלה וסגן ראש ממשלה וראש ההסתדרות וראש עיריית שדרות וחבר בוועדות חשובות של הכנסת. אם זה לא נחשב לכישורים וניסיון, אז מהם בדיוק כישורים וניסיון? במיוחד הדברים נכונים כשמדובר במינוי של שר ביטחון לשעבר, שאתגר את התעשיות הביטחוניות כפי שלא עשו רבים לפניו והביא לנו את "כיפת ברזל", שבזכותה אנחנו לא בתוך עזה.
איש כזה עם רקורד כזה יכול לחזק את המכירות של התעשייה האווירית. גם העובדה שהיה שר כלכלה מחד ויו"ר הסתדרות מאידך - זה בדיוק מה שצריך כדי לקדם את ההפרטה, כמו העובדה החשובה שיש לו גיבוי משרי הביטחון והאוצר.
פרץ מעולם לא "עשה לביתו", אבל עשה הרבה לביתנו. כן, הוא עשה גם טעויות פוליטיות, אבל הרצון לפסול אותו מלכהן בתפקיד בגלל "חוסר ניסיון" הוא הזוי. אני מקווה מאוד שגנץ יערער על ההחלטה, שלא לגמרי סוגרת את הדלת על המינוי באמצעות ניסוחים מפותלים, ואם צריך, גם להביא את הסוגיה עד לבג"ץ. ובינתיים, יש להסיר את הכובע בפני יריב לוין, שהביע אף הוא הסתייגות מההחלטה המוזרה הזאת, למרות היותו יריב פוליטי של מחנה פרץ.
4. ניו יורק של אוקטובר 2021 היא עיר מתעתעת מאוד. מעל לפני השטח הטיימס סקוור בוהק בשלטי הענק, המסעדות מלאות ופה ושם נרשמים פקקים, אבל מבט עמוק יותר ילמד על כך שהתפוח הגדול רחוק מאוד מלהתאושש ממשבר הקורונה.
ניו יורקים ותיקים שאיתם שוחחתי השבוע, טוענים בתוקף שזוהי כעת ניו יורק של טרום רודי ג'וליאני. עיר שחזרה לאחור. שיטוט בעיר מלמד שחנויות רבות לא שרדו ומוצעות למכירה ולהשכרה, וההומלסים חזרו בהמוניהם אל הרחובות. מספרים כי רמת הפשיעה עלתה מאוד וכי מפחיד לנסוע ברכבות התחתיות אחרי תשע בערב.
ברחובות יש נוכחות פחותה של משטרה עקב קיצוץ בתקציב ובתקנים. נוכחות המוניות הצהובות, שהן סמלה של ניו יורק, פחתה דרמטית, כי הנהגים מעדיפים לשבת בבית ולקבל קצבה. ברחובות הסמוכים לברודוויי אין עדיין אוטובוסים שפולטים תיירים להצגות ולמחזמרים, ורוב התיאטראות עדיין לא פועלים. בסנטרל פארק הסנאים מרגישים יותר ויותר שהפארק שלהם - ואיש אינו יודע מתי וכיצד זה יסתיים.
האנשים מספרים על נהירת תושבים לפלורידה ולטקסס, שם ניתן למצוא שלושה דברים חשובים: עבודה, מסים נמוכים ומזג אוויר נוח. מדברים על כך שחלק ממגדלי המשרדים של מנהטן יהפכו בקרוב ללופטים למגורים, ואת החשבון מתכוונים להגיש בהזדמנות הקרובה לג'ו ביידן, שמצבו בסקרים מידרדר על רקע מה שנתפס כאן כתפקוד לקוי. המרוויח הגדול בינתיים בסקרים הוא דונלד טראמפ, ואם זה מזכיר לכם משהו אצלנו – אתם צודקים.
התפוח הגדול פצוע וכואב והולך לישון מדי ערב בתשע וחצי – שעת סגירת המסעדות. בינתיים, כששומעים שאתה מישראל ושקיבלת "בוסטר" של פייזר – אתה מעורר התפעלות מלווה בקנאה, עד כדי כך שהרחקתי לכת לשדרה השנייה פינת רחוב 42. שם, בפתח המטה המרכזי של פייזר, קדתי קידה של תודה בשמי וגם בשמכם.
מה שיש בניו יורק בשפע רב - עמדות לבדיקות קורונה. מה שחסר - הטלפונים הניידים החדשים של "אפל". אין להשיג בכל העיר "אפל 13" וגם לא "אפל 12 פרו". ואם לא שם, אז איפה כן? לציטוט יענו לך המוכרים שבכל העולם התנפלו על המכשירים, ואוף דה רקורד יסבירו קצת על מחסור בשבבים מהודו ועל שריר של הסינים שמייצרים את המכשירים.
5. שבוע ימים התהלכתי ברחובות ניו יורק והרחתי בעיקר מריחואנה שהופכת לגאלית. הבטחתי לכם לדחוף את הכלכלה האמריקאית, לעשות קניות ולחזק את המסעדות ובתי הקפה. הבטחתי וקיימתי. שבת שלום.