קואליציית בנט־לפיד מעולם לא הייתה הדבר הרצוי לעם ישראל בעת זו

מה נשתנה הפסח הזה מכל הפסחים? שבכל הפסחים הייתה לעם ישראל ממשלה לגיטימית ששיקפה את רצון העם, ובפסח הזה יש לו ממשלה המתקראת ממשלת אחדות, אך בפועל היא קמה על בסיס שנאת חינם ומדירה לפחות מחצית מן העם, ואף שטכנית היא עדיין מתפקדת, סיכוייה להפוך ללגיטימית קלושים וימיה ספורים.

התפרקותה של הקואליציה מתרחשת דווקא כאשר ישראל זקוקה יותר מאי־פעם לממשלה הניצבת על יסודות איתנים, מושרשת בעם ונהנית מאמון רחב.

כשווינסטון צ'רצ'יל ביקר בארץ ישראל לפני כמאה שנה הוא הגיע למקווה ישראל, שהיה בחיתוליו. כדי לשוות לכניסה חזות של יישוב מבוסס ולהרשים את האורח, הביאו הפרנסים הלהוטים עצים בוגרים שעקרו מאי־שם ותקעו אותם באדמה. אלא שמעשה שטן, בדיוק ברגע ששורת מקבלי הפנים קידמו את צ'רצ'יל ופמלייתו, הפיל משב רוח פתאומי את העצים. התבונן צ'רצ'יל במארחיו במבט מבין ואמר: "אם אין שורשים זה לא מחזיק".

דור הולך ודור בא, אך אופי לאומי לא משתנה. העם העתיק ביותר בעולם מגלה כמיהה בלתי מרוסנת לפסאדות דוגמת הכפרים שגנרל גריגורי פוטיומקין הקים בחצי האי קרים כדי להאדיר את כיבושיו בעיני הצארית יקטרינה. תפאורות ראווה הנראות אמיתיות מרחוק, אבל מאחורי החזית המרשימה אין דבר. בישראל הסבו את הפטנט של פוטיומקין לתחום הפוליטי. במקום חזית בלי בית מאחוריה - ראש מפלגה בלי גוף המחובר אליו.

ממשלה המבוססת על מפלגות פוטיומקין היא ממשלה נכה. כמו לעץ, גם למפלגה בלי שורשים אין קיום לאורך זמן ואין בכוחה ליצור בסיס קואליציוני יציב. שורשיה של מפלגה הם מפקד חברים, מוסדות פנימיים, בחירת מנהיג על ידי החברים והתמודדות ברשויות מקומיות, היוצרים מסורת, תחושת שייכות וגרעין קשה של בוחרים הנאמנים למפלגה בגאות ובשפל. מפלגה בלי כל אלה היא תופעה קיקיונית.

הקואליציה הנוכחית, למעט אגפה השמאלי, העבודה מרצ ורע"ם, היא אוסף תפאורות שכל רוח מצויה יכולה להפיל, עוד לפני הודעת הפרישה של עידית סילמן. לאחריה הקואליציה יודעת שמכת החסד תגיע, אך לא יודעת מתי ומאיזה כיוון.

ראש הממשלה נלחם נגד הבלתי נמנע עד הכדור האחרון. השבוע הגן נפתלי בנט באותות ובמופתים בערוצי הטלוויזיה 11 עד 13 על תפקודו ותפקודה של ממשלתו. הוא לא מבין שגם מלאכת סנגוריה מוצלחת לא תועיל. כי הבעיה של ממשלת בנט־לפיד אינה תפקוד, אלא לגיטימיות. בחירת ערוצי השידור של ראש הממשלה משקפת את התמונה בצורה מיטבית. ערוץ 14, שעליו בחר לוותר, הוא הערוץ שבו חתם, ביוזמתו שלו, ערב הבחירות, על נייר התחייבות לא ללכת בשום תנאי לקואליציה שבראשה הוא עומד היום. ערוץ 14 שב ומזכיר לו שעצם בחירתו לתפקיד לידתה בחטא.


נגד רצון העם

כל ממשלות ישראל, עד לזו הנוכחית, שיקפו את הכרעת העם ביום הבחירות. בין אם עמד בראשן נציג המפלגה הגדולה או נציג הגוש הגדול. כאשר ב"גוש הגדול" הכוונה לבוחרים, ולא לחברי כנסת נעדרי מכנה משותף שחוברו יחדיו באופן מלאכותי.

הממשלה הזו שונה. היא התבססה על קשר נגד רצון העם: הציבור היהודי בחר ברוב גדול בממשלה לאומית ימנית, ולראשונה גם מפלגה אסלאמית שנבחרה לכנסת לאחר שהודיעה לבוחריה מראש כי בכוונתה לשתף פעולה עם ממשלת ימין לצורך התמודדות עם בעיות המגזר וניהלה מגעים לתמיכה בממשלה בראשות בנימין נתניהו.

לכן המצג שעליו חוזרים כמנטרה כי רוב הציבור הצביע נגד נתניהו הוא שקרי. הליכוד בחרה ברוב גדול בנתניהו כמועמדה לראשות הממשלה. בוחרי סיעות הגוש הצהירו מראש על תמיכתם בו, ועבאס חזר והביע את העדפתו להשתתף בממשלת נתניהו. בנט שמר במהלך הקמפיין על כל האופציות, עד שערב הבחירות התחייב לא ללכת לרוטציה עם לפיד. מפלגות הגוש יחד עם רע"ם וימינה קיבלו 63 מנדטים. קרי 63 מנדטים למפלגות שהצהירו על נטיתן לתמוך בנתניהו חרף כתבי האישום, שביום הקלפי קיומם ותוכנם היו ידועים לציבור.

בשלב הזה מתבקש לבדוק תרחישים צפויים: בחירות עם לפיד כראש ממשלת מעבר בלי תאריך תפוגה, בנט כראש ממשלה (אם ימצא תומך נוסף בהקדמת הבחירות שאינו מימינה או תקווה חדשה), וממשלה אחרת בכנסת הזו (נותרו לה עוד שלוש וחצי שנים לכהן) - המחייבת התגברות חישובי תועלת פוליטית על שנאות ויצרי נקמה על פגיעות עבר, בדרך לקואליציית ימין אף על פי כן ולמרות הכל.

אבל מה שנחוץ לעם ישראל באמת בימים אלה, שבהם אנו נערכים לחגוג את יציאתנו מעבדות לחירות, היא אחדות לאומית ציונית רחבה של המחנה הלאומי, יחד עם, לפחות, יש עתיד וכחול לבן, ובלי ויתור על שיתופה של רע"ם בקואליציה, שיש לה חשיבות מעבר לפוליטיקה.

הדהרה של איראן לנשק גרעיני, שתימשך עם או בלי נייר חסר משמעות שייחתם או לא ייחתם בווינה; הניסיונות המתגברים של אויבינו לגייס את שונאינו לגזור גזירה שווה בין התנהלותה של רוסיה באוקראינה להתנהלות ישראל ביהודה, שומרון ועזה, עם כל ההשלכות המתבקשות; מצוקת הדיור שלא רק מקשה על קליטת גל עלייה מבורך מרוסיה ואוקראינה, אלא אף עלולה להביא לירידת צעירים מישראל; הטיפול בכל העניינים האלה בעייתי כשהממשלה מקרטעת ללא תמיכה ציבורית.

גם מערכת בחירות משתקת ומפלגת אינה המתכון האידיאלי להתמודדות עם משברים קיומיים. מה שרצוי לעם ישראל בעת הזו הוא ממשלת אחדות אמיתית, שמעייניה יהיו נתונים למאבק הקיומי של העם, ולא למאבקיהם זה בזה של האישים האמורים להנהיג אותו לחוף מבטחים.
נשארת שאלת העומד בראש. אבל זו הרי לא באמת שאלת מי, אלא בעיקר שאלת האם. כי כשם שרצון הציבור הכתיב, בניגוד לדעת צמרת מפא"י, את העדפתו של משה דיין על יגאל אלון כשר הביטחון ערב מלחמת ששת הימים, כך מה שאמור להכתיב מי יעמוד בראש ממשלת אחדות אם תקום הוא רצון הציבור.

והסקרים אינם האינדיקציה היחידה. בודקים גם מי עומד בראש המפלגה הגדולה, מי נבחר על ידי מפלגה שהייתה קיימת לפניו ותתקיים אחריו, ומי עומדים בראש מפלגות לשימוש חד־פעמי שקמו עבורם ובלעדיהם אין להן קיום.

וישנם כתבי האישום: מעבר לחוק היבש כפי שפורש פה אחד על ידי 11 שופטים, לא בהערת אגב זו או אחרת, אלא בפס"ד מחייב, לא צריך להיות ביביסט כדי לקחת את התיקים נגד נתניהו בעירבון מוגבל. בגלל עדותו הבעייתית של עד המדינה שלמה פילבר, שבלעדיה אין תיק שוחד, בגלל תקדימיות הסיקור האוהד כמתת וחוסר הפרופורציה בין סיקור באתר אינטרנט לבין התמורה שלה טוענים. צריך לקוות שיאיר לפיד יצליח בהקשר זה לא ליפול שבי בתעמולת האופוזיציה הלגיטימית שלו בעבר.