למזלנו, כפי שאני מדגיש כאן שוב ושוב, יש לנו הגז הטבעי - בשפע ובזול. לכן ההשפעה על עלות ייצור החשמל בישראל, כפי שרשות החשמל מדגישה, היא מוגבלת יחסית עקב העובדה שמרבית החשמל מיוצר בישראל על ידי גז מקומי, וזה מאופיין בחוזים ארוכי טווח עם מחירים נמוכים משמעותית מהעולם.
זה מצוין, אבל מה שרע הוא שחומר הגלם הנוסף שמייצרים איתו חשמל - הפחם - המריא דרמטית בעקבות משבר האנרגיה. לפחם יש עדיין נתח ייצור של כ־23%, ומכיוון שרוסיה היא אחת היצואניות הגדולות של פחם, המחירים נסקו בחודשים האחרונים בכ־140% ביחס למחיר שעליו התבסס העדכון של רשות החשמל בתחילת השנה.
זה הגורם העיקרי להתייקרות חשבון החשמל של הצרכנים - הפחם: מכ־50 דולר ופחות לטון פחם בתחילת 2020 המחירים המריאו ביולי לכ־380 דולר. זה זינוק מסחרר! תוסיפו את העלייה בשער החליפין בשיעור של כ־12% ואת מדד המחירים לצרכן שעלה ב־3% ותקבלו את סל הסיבות לעלייה בחשבון החשמל.
האם כשהמגמה תתהפך בפחם, גם מחירי החשמל יירדו? התשובה בעיקרון היא "כן", אבל בשביל זה קודם כל צריך שינוי מגמה. תזכורת: שום מגמה לא נמשכת לנצח נצחים.
ושוב, כל הג'יבריש של נתוני המאקרו האלה, ברובם חיוביים, לא יכול לחפות על הכשל הגדול ביותר מבחינת האזרחים: המצב הכלכלי של המשק נראה טוב, גם אם יושפע מההאטה בעולם, אבל המצב הכלכלי של כל אזרח ואזרח הורע מאוד. על זה לא תקראו בניתוחי האוצר ובנק ישראל, המלומדים על אינפלציה, גירעון, צמיחה ותחזיות לעתיד.
למרות הקיפאון בגידול מספר המשרות הוצאות השכר (עלות ההעסקה) של הגופים הציבוריים עלו בשנת 2020 בכ־2% "בלבד" לעומת עלייה ממוצעת של כ־4.5% בשנים 2015־2019. העלייה האוטומטית נובעת מהסכמי ההצמדות. מי יכול לחלום על בסקטור הפרטי על תוספות אוטומטיות של 4.5% לשנה בממוצע?
בחברות הממשלתיות מועסקים כ־55 אלף עובדים, ושכר הברוטו הממוצע עומד על כ־24.4 אלף שקל, כשסך עלות העסקה עומדת על כ־19 מיליארד שקל.
כמה נתונים מהדוח: הן הגיוסים והן שוק העבודה בשנת 2021 הגיעו לרתיחה. התוצאה הייתה גידול של 12% במספר העובדים בענף, המהווים כ־30 אלף עובדים שהתווספו למצבת העובדים. הצמיחה המשמעותית ביותר הייתה בחברות מקומיות שרשמו גידול של כ־14% במספר המועסקים, בעוד מרכזי המו"פ של חברות רב־לאומיות צמחו בכ־5% בלבד.
באפריל 2022 נאמדו כ־33 אלף משרות פתוחות בהייטק הישראלי - שיא של השנים האחרונות, כאשר כשני שלישים מהן משרות טכנולוגיות. הבדיקה של הנתון החשוב הזה נעשתה כבר לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה, משבר הסחורות בסין והתחלת הירידה בשווי חברות הטכנולוגיה בוול סטריט. מה שיפה בנתון הוא שהקפיצה המשמעותית הייתה במספר המשרות הפתוחות לתפקידים לא טכנולוגיים, שגדלו ביותר מפי שניים בהשוואה לשנים האחרונות.
הביקוש הגבוה מתבטא בניידות: הביקוש הגבוה לעובדים בא לידי ביטוי בשיעורים גבוהים של מתפטרים ובשיעורים נמוכים של פיטורים. במחצית השנייה של 2021 כ־10% מעובדי ההייטק בחרו לעזוב את החברה שבה עבדו, ובמקביל נמדדה ירידה חדה בשיעור הפיטורים ל־2.6%. שוב, ייתכן שהמגמה הזאת תשתנה השנה לאור ההאטה בגיוסים. החשש הוא שאם המיתון יחריף, אנו עלולים לראות בתקופה הקרובה גידול בשיעור הפיטורים בהייטק, בעיקר של עובדים חסרי ניסיון, עובדים במקצועות לא טכנולוגיים ועובדים עם הכשרה לא אקדמית. נקווה שזאת תהיה מכה קלה בכנף.
הכשרה: בפעם הראשונה נבחנו נתונים על הקשר בין סוגי ההכשרה לבין מקצועות ההייטק, ובפרט לתפקיד ראשון בתחום. הממצא הבולט הוא שהשכלה אקדמית היא עדיין שער הכניסה המרכזי להייטק. 80% מהעובדים בתפקיד טכנולוגי ראשון בתחום הם בעלי הכשרה אקדמית, כאשר שיעור זה גדל ככל שהחברה גדולה יותר. הקשר הזה חזק יותר ככל שמדובר במקצועות שנמצאים בפירמידה של המו"פ, כגון תפקידי החומרה והאלגוריתמיקה. עם זאת, הנתונים מראים כי בתפקידים מסוימים, כמו מקצועות ה־Data, ה־IT וה־QA יש אחוז ניכר של עובדים ללא תואר אקדמי במקצועות מדעי המחשב.
ההכשרה האקדמית: הדומיננטיות של האוניברסיטאות עודנה בולטת: יותר מ־60% מהעובדים הטכנולוגיים החדשים עם תואר אקדמי נכנסים להייטק עם השכלה אוניברסיטאית לעומת 36% בלבד המגיעים מהמכללות. יש לזכור כי בשנים האחרונות כמות הבוגרים של מקצועות ההייטק בשני סוגי המוסדות דומה. המסקנה: חברות מעדיפות בוגרי אוניברסיטאות.
נשים בהייטק: הדוח מגדיר את שילוב הנשים בהייטק כהחמצה. על פי סקר החברות, שיעור הנשים בחברות ההייטק עמד בשנת 2021 על 30% - בהחלט מספר נמוך.
התרעות פיקוד העורף