את ההסבר הכי מרשים לאיכות ההסכם בין ישראל ללבנון סיפקה השבוע לבנונית שיעית בשם חנין גאדהר (Hanin Ghaddar), עמיתת מחקר במכון וושינגטון. כך צייצה: "ראוי לתמוך בהסכם משתי סיבות: לא חשוב מאיפה תסתכלו על זה, מדובר בהסכם בין לבנון לישראל. הכרה דה פאקטו של חיזבאללה בישראל. הרטוריקה של 'ישראל לא קיימת' הופכת ללא רלוונטית.

ביידן בירך את לפיד על ההסכם עם לבנון על הקו הימי: "אתה עושה היסטוריה"
נתניהו בביקורת על הסכם הגבול הימי: "כניעה היסטורית - מכירת חיסול של לפיד"

חיזבאללה לא יכולים יותר להצהיר שלעולם לא יישאו וייתנו עם הכובש הציוני, כי זה עתה נשאו ונתנו איתו. סיבה שנייה: הסכם שמתמקד באינטרסים הכלכליים של שני הצדדים יקדם יציבות. הרטוריקה המלחמתית של חיזבאללה בסופו של דבר תתאייד. לטווח הארוך, הנרטיב של ההתנגדות יאבד את הרלוונטיות שלו. הרי חיזבאללה עצמו העדיף את היתרונות הכלכליים על ההתנגדות.

לא חשוב כמה חזק מנסה חיזבאללה להפיץ את הספין שזה ניצחון, זה לא יעבוד לו. דעת הקהל החופשית בלבנון שמחה על ההסכם ומבקרת את דרך התנהלות חיזבאללה. בבסיס, חיזבאללה לא יכול לתרגם את זה לניצחון פוליטי בבחירות לנשיאות או בהקמת הממשלה הבאה. הוא לא יוכל להשתמש בהסכם כדי להלבין את מעשיו האיומים בעבר הקרוב, מאז 2019. לגבי הטענה שישראל הציגה ויתורים רבים, זה לא נכון וזה לא מה שאומרים במעגלים הפנימיים של הפוליטיקה הלבנונית והמדיה. ההישגים של לבנון במו"מ ספורים".

גאדהר מספקת פרטים, עובדות והסברים רבים. למחרת הציוץ הזה התפרסמו בלבנון קולות ביקורת רבים נגד ההסכם, בטענה שישראל הציגה הישגים רבים בעוד לבנון קיבלה, לפחות על הנייר, מי ים. יש בזה משהו. אסור לשכוח: את הגז של מאגר קאנא עוד לא מצאו. את ההישגים של ישראל, כבר קיבלנו.

איך זה נראה מהכיוון של לפיד? במקור, הוא היה מעדיף לאשר את ההסכם אחרי הבחירות. אפילו בכנסת. הכנסת הבאה, הוא אומר בשיחות סגורות, עדיפה על הנוכחית. יש בכנסת הנוכחית חברי כנסת שרוצים רק לנקום. כרבע עד שליש מהח"כים המכהנים לא יחזרו לכנסת. הם לא יישאו באחריות. חוץ מזה שהנסיבות לחצו. היו כאן, אמר לפיד השבוע למי שאמר, צירוף מקרים והתכנסות נדירה של נסיבות שלא אפשרו לישראל לגרור זמן: נשיא לבנון מישל עאון מסיים תפקיד בסוף החודש. ב־1 בנובמבר אין ממשלה בלבנון. הצירוף של נשיא נוצרי, ראש ממשלה סוני וראש פרלמנט שיעי שמוכנים לחתום על הסכם עם ישראל הוא נדיר, חד־פעמי וכנראה בלתי חוזר.

כל זה, פלוס משבר אנרגיה גלובלי, כלכלה לבנונית קורסת, הפיצוץ האדיר בנמל, הלחץ שבו נתון נסראללה, הביא לנו את הסופה המושלמת. אם לא נחתום עכשיו, אמרו ללפיד כל ראשי המערכות, לא נחתום אף פעם. ולכן, אומר לפיד, הוא פשוט לא ראה בעיניים. הלך על זה בכל הכוח.
לא, הוא אומר (בתגובה לביקורת של איילת שקד), הוא לא נתן לנסראללה לקחת את "כריש" כבן ערובה.

להפך. הוא הבהיר, בתוך החדר וגם פומבית, שברגע ש"כריש" יהיה כשיר להפקה, הגז יופק. אם נסראללה ירצה, יפתח במלחמה. ישראל תתנפל עליו בכל הכוח. אגב, ביום רביעי החל תהליך "ההזרמה ההפוכה" ב"כריש". סוג של בדיקת צנרת בטרם הפקה ממש. זו הייתה הצהרת כוונות ברורה. לפיד שונא שמאיימים עליו וכך הוא גם התנהג הפעם.

ההערכה היא שלפיד לא היה מוכן לעבור בשתיקה על שיגור נוסף של כטב"מים לעבר "כריש", בידי חיזבאללה. הוא אמר את זה בתוך הקבינט. הוא לא היה מסתפק בהפלת הכטב"מים, כפי שקרה עד עכשיו. ההערכה היא כי תגובה צבאית ישראלית הייתה גוררת את נסראללה לשיגורים, והעסק היה מתדרדר לשלושה־ארבעה ימי קרב הרי אסון, או מלחמה. אגב, כל יום קרב כזה היה עולה לישראל יותר ממה שהיא הפסידה בערכו המוערך של מאגר קאנא, שלא נמצא עדיין.

לפיד אומר שמי שמאמין במשהו ולא הולך עליו, לא ראוי לתפקידו. אם היה מהסס, מגמגם או ממצמץ ולא מנצל את ההזדמנות שנקרתה בפני ישראל, היה מועל בתפקידו. הוא מודע לזה שהוא מאתגר את ראשי סיעות הקואליציה, אולי גם חלק מתומכיו, אבל הוא חדור תחושת שליחות. לא, הוא אומר, זה לא קמפיין. זו מנהיגות.

ומה עם הקמפיין? יהיה בסדר, הוא משוכנע. המערך שלו מתוקתק, הוא קובע סדר יום, הוא מנהל קמפיין ראש ממשלה והוא אופטימי. הסקרים תקועים? הוא מתעלם מהסקרים. מה שיקבע, אומר לפיד, זה יום הבחירות. ואת זה אנחנו יודעים לעשות. מה יהיה עם הערבים? ככל שנתקרב למועד הבחירות, כך יתקרב לפיד לציבור הערבי. הוא מתכוון, כנראה, לפנות אליהם. אם נתניהו עושה את זה, אין סיבה שהוא לא יעשה את זה, בתקווה כמוסה שלפחות לו, הם גם יאמינו.