"קמפיין געוואלד". אין דרך אחרת לכנות את מה שמשדרת התקשורת המרכזית בישראל מאז היוודע תוצאות הבחירות. הכל פה הולך להתמוטט, הכל הולך לקרוס, שום דבר לא יישאר מהדמוקרטיה שלנו. האמריקאים יחרימו אותנו, יהודי העולם יעדיפו להתנצר ולא להמשיך להיות האחים שלנו, וצעירי ישראל שישתחררו מצה"ל יוציאו דרכון פולני ויברחו.
"צריכה להיות חרב על צווארו של בית המשפט": משפטן בכיר קורא ליישם את פסקת ההתגברות
הלחץ על נתניהו גובר: בימין קוראים לקדם את פסקת ההתגברות
אחת לתקופה מסדרת לנו המציאות הזדמנות להיזכר כמה עמוק ורחב הפער בין מה שמתרחש באולפנים, למה שקורה ברחוב. עד כדי כך יעילה התעמולה שמהדהדת מכל עבר, שלפעמים צריך להתאמץ כדי להיזכר שרוב הציבור הישראלי בחר מרצונו החופשי במפלגות הקואליציה ההולכת ומוקמת, שתוצאות הבחירות שימחו אותו ולא העציבו אותו, ושהרוב הזה לא חושב שבן גביר נורא, שסמוטריץ' מסוכן, שהחרדים יסיגו את מדינת ישראל לאחור ושבנימין נתניהו הולך לקלקל את ההישגים הנפלאים של ממשלת בנט־לפיד.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
כן, עם כל המשחקים המתמטיים שחבורת אנשי שמאל ניסו לשכנע באמצעותם שבעצם הבחירות הסתיימו בסוג של תיקו, 64 מנדטים הם רוב ברור, מה עוד שבין 56 המנדטים שממול יש כאלה שבינם לבין הציונות אין דבר, שאין להם כלום עם זהותה היהודית של המדינה, ושבמאבק בינינו לבין האויב הם לא בצד שלנו.
אני שומע קולגות שמספרים על הדאגה שקיימת בחברה הישראלית מאז הבחירות, ואני מבין שמדובר במי שמסתובבים בעיקר בבועה של עצמם. בועה של המיעוט שהפסיד. את המפסידים צריך כמובן לכבד, אבל לא לשכוח לרגע שהעם רצה משהו אחר ממה שהם הציעו.
אז על רקע כל זה, וכדי שהניצחון הגדול של המחנה הלאומי לא יתגלה כריק מתוכן, חשוב להזכיר את הדברים הבאים: הממשלה שנרקמת בימים אלה היא ממשלה שכמותה לא ראינו הרבה מאוד שנים. ממשלה הומוגנית, שחבריה מסכימים על 90% מהנושאים שעל סדר היום. אין ביניהם ויכוח על עתיד יהודה ושומרון. אין ביניהם ויכוח על עניינים הקשורים בזהותה היהודית של המדינה. אין ביניהם ויכוח על הצורך לנער את מערכת המשפט.
בממשלה הקודמת, לו נפתלי בנט היה מבקש לבצע צעדים "ימניים", הייתה יכולה מרב מיכאלי להתנגד ולהסביר לו שהדבר מנוגד למה שהבטיחה לבוחרים שלה. בממשלה שלפניה יכול היה נתניהו להסביר שיש דברים שהוא רוצה מאוד לקדם, אבל בני גנץ לא מאפשר לו.
לפני זה, לתירוץ קראו משה כחלון, ועוד קודם לכן היו לנו ציפי לבני ואהוד ברק ואחרים. אלה הפריעו למחנה הלאומי לקדם תיקונים במערכת המשפט, ההוא הפריע לאשר מהלכים לקידום ההתיישבות. כל ממשלה והתירוצים שלה.
הפעם, אחרי הרבה מאוד שנים, אין כלום מכל זה. הפעם, המפלגות שירכיבו את הממשלה רואות עין בעין אחוז גבוה מאוד מהסוגיות שעל סדר היום בתחום המשפטי, בתחום הביטחוני ובתחום זהותה היהודית של המדינה. כל מי שהצביע למפלגות הללו שמע את ההבטחות שלהן טרום הבחירות, ומצפה עכשיו למימושן. אגב, לא רק תומכי הליכוד והציונות הדתית ויהדות התורה וש"ס ידעו מה צפויות המפלגות הללו לעשות. גם המפלגות שהולכות עכשיו לאופוזיציה ידעו.
תעברו על תעמולת הבחירות של המחנה הממלכתי ושל יש עתיד ושל מפלגת העבודה, תראו מפני מה הן הזהירו, תראו מה הן צפו שיתרחש כאן אם החרדים וסמוטריץ' ובן גביר ונתניהו ירכיבו את הקואליציה הבאה, תיזכרו מה הם ניבאו שתעשה ממשלת הימין הזו מול בית המשפט העליון ומול הפלסטינים, ומה יתרחש אם בן גביר יהיה השר לביטחון הפנים ואם החרדים יקבעו מה יהיה פתוח בשבת ומה לא, ותבינו שהכל היה על השולחן. שאין אף אחד שיכול לטעון נגד משהו שתעשה הממשלה הזו, שהוא מנוגד למה שהבטיחה לעשות.
במובנים האלה, הממשלה הבאה יכולה להרגיש חופשית לעשות הכל. לא לתקן, לא לשפץ, לא לעסוק בקוסמטיקה, אלא לבצע מהפכה של ממש בכל התחומים שחשובים לה ולבוחריה.
לקיים את ההבטחות
קחו את מערכת המשפט. הרי ברור שכל מי שהצביע למפלגות הקואליציה המסתמנת לא רצה תיקון קל בתחום הזה. הוא רצה מהפכה. הוא רצה שינוי של הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הוא רצה נבחרת מאוזנת יותר פוליטית בבית המשפט העליון. הוא רצה להגביל את היכולת של השופטים להחליט איזה חוק מתאים להם ואיזה לא, בהתאם להשקפתם.
הוא הבין שיש משהו לא נורמלי בכך שהוא הולך לקלפי ובוחר חברי כנסת שיקדמו את תפיסת העולם שלו, ולמחרת בבוקר מגלה שחבורת שופטים שלא נבחרה על ידי הציבור, שבאה מתוך קבוצת המיעוט, ושמשוכנעת שהיא חכמה יותר, הגונה יותר ומוסרית יותר מהאנשים שהוא שלח לכנסת – מעצבת את החברה הישראלית כראות עיניה.
די לראות את השיח שמתנהל כאן סביב פסקת ההתגברות מצדו של מחנה שהתייאש מהאפשרות לשכנע את הציבור בצדקת דרכו, וכל מה שנותר לו זה לשמר את הכוח של גוף לא נבחר, שינטרל עבורו את עמדת הרוב – כדי להבין מה קורה פה. תראו אילו הפחדות מפזרים סביבנו.
עיתונאי אחד מסביר שפסקת ההתגברות כמוה כמקרה שבו שני זאבים מחליטים לטרוף כבשה מסכנה ואין לה בג"ץ שישמור עליה.
אחרים מזהירים שמהיום והלאה שום דבר לא יעצור את הממשלה כשתרצה להתעלל בערבים. וכולם יחד, במקהלה, חוזרים על השאלה הנצחית: בהיעדר בג"ץ חזק, ששומר על זכויות המיעוט, מי יעצור את חברי הכנסת אם יחליטו להרוג את כל הג'ינג'ים?
ובכן, זה המקום להזכיר שוב שהפגיעה הרחבה והקשה ביותר בזכויות המיעוט שהתרחשה כאן בעשורים האחרונים, אירעה בהתנתקות. הרוב קיבל אז החלטה להעלות שופל על בתיהם של 8,500 אנשים שלא חטאו ולא פשעו, ולהחריב אותם. לא רק את בתיהם של הג'ינג'ים הרסו בגוש קטיף. הרסו גם את בתיהם של הבלונדינים, והוציאו מקבריהם גם את המתים שחורי השיער. ובג"ץ, מגן זכויות האזרח ושומר המיעוטים, שנדרש לסוגיה, לא חשב שיש פה בעיה.
לפני כמה שנים הסביר השופט המנוח אליהו מצא, שבג"ץ לא העניק סעד לתושבים המסכנים של גוש קטיף, כי "היה מדובר באקט פוליטי שהיה מקובל על רוב חלקי הציבור". אז אפשר להתווכח איך בולמים את האלימות השיפוטית של בג"ץ, והאם זה צריך לקרות באמצעות פסקת התגברות או בדרך אחרת.
אבל אין שום ספק בכך שהציבור הישראלי שהלך לקלפי הצביע בעד מהפכה בתחום הזה. וכדי שהציבור הזה יבין שהוא לא טרח לשווא כשהלך להצביע, הוא צריך לקבל את מה שהובטח לו. את כל מה שהובטח לו. ובהינתן העובדה שהקואליציה מאוחדת לגמרי בנושא הזה, כל תוצאה שהיא פחות מ־100%, וכל מהלך שהוא פחות מאותה מהפכה שמפלגות הימין לא הפסיקו לדבר עליה - יתקבלו באכזבה ויהוו זלזול גס בבוחר.
לעלות עם די־9
קחו את הנעשה בתחום ההתיישבותי. במשך שנים נגררו מנהיגי הימין אחרי הנרטיב של השמאל, כשהבטיחו ערב בחירות שהם לא יפנו יישובים. חיפוש קל בגוגל מגלה הבטחות כאלה של נתניהו ב־2009 וב־2013 וב־2015 וב־2019. אבל רגע, למה להסתפק בלא לפנות? למה לא לבנות יישובים חדשים? כי העיתונות תגיד שזה נורא? כי בארה"ב יגנו?
אני מודה שכשאני קורא את הדיווח על כך שנתניהו הסביר השבוע לסמוטריץ' שיש צורך בריסון, אני לא יכול שלא להיזכר בימים שבהם הריסון הזה שלו הביא אותו להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון ובירושלים. אבל בהרכב של הממשלה הבאה, איזו סיבה יש שלא לחזור לציונות של פעם? אחרת, בשביל מה הלכנו לבחירות ובחרנו ממשלת ימין מלא־מלא?
השבוע דווחנו ש"גורם ביטחוני בכיר מביע חשש להידרדרות ביטחונית חמורה", אם בצלאל סמוטריץ' ימונה לתפקיד שר הביטחון. החשש של אותו בכיר, כך נמסר, נובע ממסרים שהוא קיבל מבכירים ברשות הפלסטינית, שעוקבים בדאגה אחר הבחירות בישראל. הפלסטינים, כך לפי אותו דיווח, גם הסבירו לאותו בכיר ממה הם חוששים: מהישיבה בחומש, מחידוש ההתיישבות באביתר, מפינוי ח'אן אל־אחמר, מהצבת נוכחות ישראלית בקבר יוסף וממתן אישורים למאחזים וחוות חקלאיות ביו"ש.
אני לא יודע איך לומר את זה בעדינות, אבל עם כל הכבוד לפלסטינים ולאותו גורם ביטחוני שהתנדב לדברר אותם, אנחנו הלכנו לקלפי בדיוק כדי לתקן את הדברים האלה. כדי להסדיר את הישיבה בחומש, כדי לחדש את ההתיישבות באביתר, כדי לקדם את ההתיישבות וכדי לפנות את ח'אן אל־אחמר.
אבל לא רק בשביל אלה. מפלגות הימין דיברו, בווליום כזה או אחר, על ההשתלטות הפלסטינית הבלתי חוקית על אזור C. השתלטות שמקדמת בפועל הקמת מדינה פלסטינית וחונקת את היישובים היהודיים ונאחזת סביב צירי התנועה החשובים.
אין שום סיבה שהממשלה החדשה שתקום לא תקבל בישיבתה הראשונה החלטה שלפיה היא עולה עוד היום עם די־9 על השטח והורסת את 5,385 המבנים הלא חוקיים שנבנו בשנה הראשונה של "ממשלת השינוי" תחת בני גנץ.
שעד שהבנייה המטורפת הזו לא נהרסת, אנחנו לא משגרים את כוחותינו כדי להתעסק עם שני מגורונים בגבעה ליד יצהר. שאם תחת ממשלת בנט־לפיד הפלסטינים השתלטו על 7,200 דונם בשנה, הרי שהחל ממחר המספר הזה יורד לאפס עגול. שממשלת ישראל מתכוונת לנהל מלחמת חורמה על הסנטימטר הבא שהפלסטינים יתפסו.
בית ליהודים
עזבו רגע את השאלה מה עושים בדיוק עם "סעיף הנכד" בחוק השבות, ובאיזה ניסוח בדיוק משנים אותו. אבל איזו סיבה יש לא לטפל בנושא הזה, שהוא אחד הקריטיים להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית? זה שנים – בגלל סיבות כאלה ואחרות – אנחנו מכניסים לפה המוני אנשים שהם קרובי משפחה רחוקים של יהודים. נכדים, בני זוג של נכדים, נינים, ילדים מנישואים קודמים ועוד.
מי שסבור שחוק השבות ראוי לביטול ושמדינת ישראל צריכה להפוך למדינת כל אזרחיה, כנראה הפסיד בבחירות. אבל מי שסבור שלחוק הזה יש חשיבות, וכאלה יש כמובן רבים מאוד גם בקרב המחנה השמאלי, שיסביר איזו סיבה יש, לדוגמה, להמשיך להעניק אזרחות ישראלית לגויה שהיא אלמנתו של גוי, שסבא שלו היה יהודי, ולאפשר לה להביא לפה את בן זוגה החדש, גוי גם הוא, שלא חי בארץ, ולאפשר לו להביא איתו את ילדיו הגויים מנישואיו הקודמים, ולתת לכל החבורה הזו אזרחות ישראלית?
אני שומע את החשש שזה ירחיק את יהדות התפוצות. להפך, את יהדות התפוצות צריך לקרב בכל דרך, אבל את גויי התפוצות? הרי כבר שנים ארוכות רוב העולים לישראל אינם יהודים כלל. קובי נחשוני פרסם ברביעי האחרון ב־YNET נתונים מדהימים שאסף מרכז המחקר והמידע של הכנסת בהקשר הזה, ושלפיהם 72% מעולי מדינות חבר העמים בשנת 2020 אינם יהודים. לפני 32 שנה השיעור השנתי של העולים הלא יהודים עמד על 7%. אתם מבינים באיזה מדרון אנחנו גולשים?
אז מי שכבר עלה לכאן וקיבל אזרחות – הוא כבר חלק מאיתנו, וצריך לעשות כל מאמץ כדי לקרב אותו, לדוגמה באמצעות גיור. אבל להמשיך לייבא לכאן עוד ועוד לא יהודים בהיקפים כאלה? למה? ולחשוב ששינוי של המדיניות יפגע בעם היהודי? מה להפסקת העלאת לא יהודים ולפגיעה בעם היהודי? ואיך בכלל אפשר להצדיק את זה במסגרת חוק השבות שנועד להעלות יהודים ארצה?
כמויות הדיס־אינפורמציה וההיסטריה שמפוזרות פה, בהקשר לסוגיה הזו, הן עניין מטורף. בשבוע שעבר כתב כאן חברי בן כספית, שהקריאה לשנות את סעיף הנכד בחוק השבות מדאיגה, וששינוי החוק הוא כמו "לשבור לרסיסים את הסטטוס קוו, את העקרונות המקודשים שעליהם נבנתה המדינה הזו. להמציא את הציונות מחדש".
"שינוי חוק השבות הוא 'קאזוס בלי' על סטרואידים", המשיך כספית. "קו פרשת מים שיהפוך את ישראל, בבת אחת, ממדינה יהודית נאורה, פתוחה, ליברלית, מכילה, מזמינה, מחבקת וידידותית לתפוצות היהודיות, למדינת הלכה סגורה, חשוכה, מתבדלת ומבודדת. זה לא פחות מפיגוע בעקרונות הציונות ובצוואתם של האבות המייסדים שלה".
מילים קשות מאוד. ומה ההסבר של כספית לכך שאסור לשנות את החוק? "אני שואל את עצמי מי ישרת בצה"ל במקום אלפי החיילים שעלו מכוח הסעיף הזה ארצה. מי ישרת במילואים. מי יחליף את עשרות או מאות הקברים המפוזרים בחלקות הצבאיות, של העולים האלה".
"אני מקווה שהם יספקו לצה"ל כוח אדם חליפי כלשהו ויספקו להייטק, לרפואה, למדע, לאקדמיה, לתרבות ולמוזיקה את ההון האנושי שהעליות הללו סיפקו", הוא מוסיף בהתייחס למי שמציעים לשנות את החוק. וזה די עצוב. כי אם כספית סבור שמדינת ישראל הפכה ממדינה יהודית לחברת כוח אדם שמייבאת לכאן מוזיקאים ורופאים, או למי שמייבאת לכאן גויים במטרה שאלה ישמשו בשר תותחים וימלאו במקומנו את בתי העלמין, אפשר לסגור פה את העסק.
אבל יש לכספית עוד נימוק. "אחד העקרונות שעמדו לנוכח מחוקקי החוק הזה, בשנותיה הראשונות של המדינה, היה תורת הגזע הנאצית. כל מי שהנאצים היו שולחים לתאי הגזים, ראוי לעלות למדינת ישראל". לטיעון הזה, חשוב לומר, אין ידיים ורגליים. חוק השבות, כמו סעיף הנכד, נחקק ללא קשר לנאצים. מדובר באגדת עם שרבים נוהגים לצטט, ומומלץ לקרוא את מאמרו המאלף של ד"ר נתנאל פישר, מומחה להגירה, בכתב העת "השילוח", כדי להבין כמה אין לה שום עיגון במציאות. נהפוך הוא.
אוסף הציטוטים שמביא ד"ר פישר מפיהם של מי שחוקקו את החוק הזה, נבחרי ציבור מכל הקשת הפוליטית, מלמד שהם דאגו דאגה עמוקה ליהדותה של המדינה וליהדותם של העולים, ולא העלו בדעתם מצב דומה לזה שמתרחש כאן היום. אז כן, גם את זה צריכה הקואליציה החדשה לתקן. ברגישות, בשיח, בהקשבה, אבל בהחלט לתקן.
שינוי כיוון
אני מאמין לחבריי משמאל שקשה להם עד מאוד המחשבה על איתמר בן גביר כשר בממשלה. אני רק רוצה לגלות להם משהו. יש פה רבים מאוד שהמחשבה על מרב מיכאלי ועל ניצן הורביץ שם, הייתה קשה להם לא פחות. אני יודע שזה פחות בא לידי ביטוי בעיתונים, אבל תוצאות הבחירות לימדו שזו המציאות.
ולכל מי שנבהל מהאזהרות וההפחדות שניבטות אלינו מכל פינה בעיתונים, וקורא על הניסיונות לגרום לממשלת הימין הבאה להסס מלבצע את מה שהבטיחה, נגיד בתגובה שאם השמאל היה מקבל כאן 64 מנדטים והיה מצליח לשכנע את הפלסטינים להיכנס למו"מ מדיני, אפשר להעריך שהוא לא היה עוצר ברגע האחרון רק מפני שב"מקור ראשון" כתבו שזה מסוכן.
ובכלל, די מצחיק להיזכר בכך שפעם, כדי לקבל צל"ש על היותך חבר כנסת מצטיין, העיתונות הייתה בודקת כמה מההבטחות שלך לבוחר הצלחת לקיים, ועכשיו, אותה עיתונות בדיוק, עמלה כדי לשכנע את הנבחרים שלנו שאם הם רוצים להיחשב אנשים רציניים ואחראיים, הם צריכים לזרוק את ההתחייבויות שלהם לפח.
הסיפור פשוט. 64 מנדטים תמכו בשורה ארוכה של התחייבויות והבטחות למדיניות אחרת. לשינוי כיוון. להסטה חדה של הספינה. אם הממשלה הבאה לא תהפוך על ראשה את מערכת המשפט, אם היא לא תעצור את ההשתלטות הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון, אם היא לא תייצר משילות בנגב, בגליל ובערים המעורבות, ואם היא לא תחזק את זהותה היהודית של המדינה – היא תירק בפרצופם של האנשים האלה. במשך שנים חשש המחנה הלאומי לקדם את תפיסת העולם שלו ושל הציבור שבחר בו. הגיע הזמן למהפך.
[email protected]