השר איתמר בן גביר בסחרור. אנשים שמכירים אותו סבורים שהוא קורס או שסתם "איבד את זה". נדמה לי שמוקדם מדי להעריך. הסנטימנט שהעלה את בן גביר לגדולה והפך אותו למנצח הגדול של הבחירות האחרונות היה מוצדק. תחושת אובדן הביטחון האישי של הישראלים אותנטית ונזקקה למענה.

דיווח: האזהרה החריגה של ראש השב"כ לאיתמר בן גביר - "אתה מבעיר את השטח"
"האיום מאוד רציני": חבר עוצמה יהודית במסר תקיף לקואליציה

בן גביר, חיית תעמולה ותקשורת משוכללת, סיפק את המענה הזה, בעוד בצד השני מתמקדים בעבודה שקטה (יואב סגלוביץ׳ ועמר בר־לב). הבעיה היא שעכשיו הגיע זמן פירעון הצ׳קים שחולקו בשנה וחצי האחרונות. אלא שבמקום פירעון, אנחנו מקבלים פרעות. בן גביר עצמו יהיה בקרוב חדל פירעון.

ספי עובדיה דיווח שלשום שראש השב"כ, רונן בר, הרים לבן גביר טלפון ובו אזהרה שהמשך המדיניות הנוכחית עלול להבעיר את מזרח ירושלים ובעקבותיה את הזירה כולה. בתגובה, שוגר הנשק הלא קונבנציונלי המכונה גם ח"כ אלמוג כהן לטפל בבר ואף הגדיל לעשות וכינה אותו "פקיד".
בר הלבלר היה קצין ולוחם בסיירת מטכ"ל. הוא סידר קלסרים מעבר לקווי האויב ונטל חלק במבצעים עלומים רבים שלא נדע עליהם לעולם.

אחר כך, בשב"כ, המשיך בר בכל התפקידים המבצעיים הקשים והמסוכנים ביותר, היה לוחם ביחידה המבצעית ובסופו של דבר גם פיקד עליה. הוא, למשל, פיקד על מבצע הריגתם של האחים עוודאללה, הארכי־מחבלים הגדולים בחברון. אחר כך היה ראש אגף המבצעים בשב"כ, הוביל את המבצע להריגתו של רמטכ"ל חמאס אחמד ג׳עברי והספיק גם לבצע כמה משימות בשירות המוסד. בשלב הזה, כשכולם הבינו שכבר אין לו לאן להתקדם בתחומי הפקידות השונים, מונה לראש השב"כ.

תפקידים של "פקידים" מהסוג של בר, חוץ מלשמור על חייו של אלמוג כהן כדי שיוכל להמשיך להכפיש אותם, הוא לספק לדרג המדיני מודיעין, לתת לו את תמונת המצב והשטח ולהנפיק התרעות אסטרטגיות מבעוד מועד. זוהי בדיוק ההתרעה שרונן בר העביר לאיתמר בן גביר השבוע. מהיכרותי את הדרך שבה עובד שירות הביטחון הכללי, אני מהמר בוודאות שלא השב"כ הדליף את הסיפור הזה לעובדיה החרוץ. סביר להניח שזה הגיע מכיוונו של נתניהו, שכרגיל מחפש לעצמו אליבי בטרם פורענות. מי יודע, אולי אפילו מכיוונו של גורם פוליטי אחר שמנסה להטריל את בן גביר, כאילו הוא לא מוטרל מספיק לאחרונה.

רונן בר (צילום: אבשלום ששוני)
רונן בר (צילום: אבשלום ששוני)

בר אינו היחיד. בשבועות האחרונים הפך בן גביר, שלא בטובתו (וגם לא בטובתנו), למוקד שיחות חירום כמעט בכל ארגוני הביטחון השייכים למשרד לביטחון הפנים, וגם אלה שלא. הנה, למשל, מה שאומר בכיר בשירות בתי הסוהר למקורביו לאחרונה: "אנחנו במצב חירום. זמן פציעות. אלה הרגעים האחרונים שעוד אפשר להתעשת. אני רואה את המדינה דוהרת לכיוון תאונה קטלנית קשה, ואני לא יכול לשתוק. זה יכול להתדרדר עד כדי מלחמה כוללת, וזה קורה לפני הרמדאן, באחת השנים היותר מתוחות אי־פעם".

"מה שהשר בן גביר עושה, לא נעשה כאן אף פעם", הוא הוסיף, "לא היו דברים כאלה. אין דברים כאלה. הוא לא מקיים הליך קבלת החלטות. הכל נשלף, הכל מאולתר, לא מאזינים לגורמי המקצוע, לא מקיימים דיונים מסודרים, מתעלמים מאזהרות, מעובדות, ממציאות בשטח. לא רואים אף אחד ולא סופרים כלום. לפעמים אני אומר לעצמי: יאללה, שחרר, זו האחריות שלו, זו הבעיה שלו, אבל אז אני נזכר שזו המדינה שלנו ואנשים עלולים לאבד את חייהם בגלל החלטות מטורללות".

הבכיר מדבר, בעיקר, על השליפות מהמותן בכל הקשור לאסירים הביטחוניים. מאז ומעולם נחשב הנושא הזה לאחד הנפיצים ביותר בזירה, שני רק להר הבית (לפעמים גם לפניו). בן גביר הסתער על הנושא הזה בחדווה, בלי להבין שכל החלטה יכולה לפתוח את שערי הגיהינום. "כל מה שהוא עושה מוכוון תקשורת", אומר הבכיר, "השיקול היחיד זה איך זה ייתפס בתקשורת, מה יגידו בבייס. אין בדיקה לעומק של ההשלכה, של הסיכונים, של ההשפעות. סוגרים מאפיית פיתות, ואז מתברר שזה גורם יותר נזק מתועלת, מקצרים זמן מקלחות בלי לבדוק ולהבין מה קורה. בינתיים, המתח עולה, כבר רואים את הלהבות מתקרבות, אם לפחות היה מדובר בפעולות שיתרמו משהו לביטחון הלאומי או יעניקו משמעות כלשהי".

הבכיר, בשיחה ארוכה וכואבת שקיים השבוע עם אחד ממקורביו, הבהיר: "זה לא פוליטיקה. אין לנו עמדה פוליטית. זה עניין מקצועי. זה חיי אדם. זה סיכונים מול הזדמנויות. סיפור הביטחוניים יכול להפוך כאן את כל התמונה. מעולם לא היה כאן שר בט"פ שקיבל החלטות כאלה בלי להיוועץ בגורמי המקצוע תוך שבירת כל הכללים. אני רואה את התאונה הזו מתרחשת מול העיניים שלי בשידור חי וזו תחושה נוראית, כי אפשר למנוע אותה".

במשטרה המצב לא טוב בהרבה. הזובור שבן גביר עשה בחמישי שעבר לממ"ז מחוז ירושלים, בגלל הפגנת מחאה מול בית ראש הממשלה, זעזע רבים במשטרה. "על מה?", שאל השבוע אחד הבכירים בארגון (שאינו המפכ"ל), "על מה? ועוד נגד דורון, גולנצ׳יק עם סכין בין השיניים, בעל עיטור המופת. איך אתה מרשה לעצמך להתנהג ככה לקצין שנמצא באמצע אירוע ועוד לרוץ מיד לתדרך את התקשורת? מה קורה כאן? בעל הבית השתגע".

פינוי כרם בבנימין  (צילום: ללא קרדיט)
פינוי כרם בבנימין (צילום: ללא קרדיט)

השיא הגיע באירוע פינוי הכרם בשילה. בן גביר, שכמעט התפוצץ, נפל ב־200 קמ"ש על לוחמי מג"ב שביצעו שם את תפקידם והגדיר את תפקודם באירוע כ"התנהגות אלימה וקיצונית של שוטרי מג"ב בהנחיית שר הביטחון יואב גלנט". גם כאן, הוכיח בן גביר שהתאמתו לתפקיד הרגיש שבו הוא נושא אינה אידיאלית, בלשון המעטה. לחסל חשבונות פוליטיים עם שר הביטחון זה בסדר. לעשות את זה על גבם של הלוחמים הכי נועזים שיש לנו בשטחים הכי פרועים ומסוכנים שיש כאן, זו הפקרות.

מפקד מג"ב, ניצב אמיר כהן, נאלץ להגיב מול דבריו הבוטים של השר הממונה: "לא אאפשר לנהל שיח פוגעני שעלול לפגוע במענה המבצעי והמקצועי שלוחמי החיל נדרשים לו", אמר, "לא אאפשר לאף אחד להפוך את לוחמי משמר הגבול לשק החבטות ולנהל שיח פוגעני העלול לפגוע במענה המבצעי והמקצועי שלוחמי החיל נדרשים לו כבר שבעה עשורים".

אז בטרם יוכתר גם ניצב אמיר כהן לפקיד, או אפילו פקידון, כדאי לאלמוג כהן לדעת שמדובר בלוחם עז נפש משיכון ד׳ בטבריה, שעבר את התפקידים הכי קשים במג"ב, רובם ביהודה ושומרון, רוב הזמן תחת אש. הוא והאנשים שלו מאפשרים לנו ולמשפחות שלנו לישון כאן בשקט.
מישהו בצמרת ארגוני הביטחון הגדיר השבוע את מהומות בן גביר כמחלה אוטואימונית, כזו שבה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את עצמה.

"הוא עוד לא הבין שהוא כבר לא נער הגבעות שמנסה לטרטר את המג"בניקים או עורך הדין של נערי הגבעות שמנסה להתיש את המשטרה", נאמר בצמרת ארגוני הביטחון, "עכשיו הוא המשטרה. הוא מג"ב. הוא זה שצריך לתת ללוחמים האלה גיבוי. שנים הוא חפר לנו על כמה הוא אוהב את לוחמי צה"ל וכמה הוא רוצה שיהיה להם גיבוי. והנה, דקה אחרי שהוא מגיע לתפקיד הכי בכיר במערכת, הוא מתהפך עליהם".

השבוע נדהמו במערכת לגלות שבן גביר החליט למנוע משב"ס את מאות החיילים שצה"ל העביר לו מדי מחזור. "למשטרה הוא משאיר את החיילים, לשב"ס הוא לקח אותם ככה בבת אחת, בהחלטה נמהרת אחת, בלי לבדוק ובלי לברר ובלי לוודא את התוצאות", אמר גורם בכיר במערכת, "יכול להיות שצריך להגיע למסקנה שזו פעולה בלתי נמנעת", הוסיף הגורם, "אבל צריך במקביל לדאוג לחלופה. עכשיו חסרים בשב"ס 600 תקנים של סוהרים, אין שום אפשרות למלא את התקנים האלה בזמן הקצר שנותר, זה חור ענק באמצע המערכת שאין לו מענה ואף אחד לא יודע מה לעשות איתו. אבל העיקר שיצאה הודעה לתקשורת".

"אנחנו לפני רמדאן", מסכם בכיר אחר במערכת, "זה החודש הכי רגיש ואנחנו באחת השנים הכי רגישות. אי אפשר להאמין שמתקבלת כאן החלטה בעניין האסירים הביטחוניים בלי כינוס קבינט. פשוט אי אפשר להאמין. שהשרים ישמעו לפחות את האזהרות והניתוחים של אנשי המקצוע, שעוסקים בזה עשרות שנים. התחושה היא שאף אחד לא באמת רוצה לדעת מה ההשלכות ומה יכול לקרות. כולם רצים כאחוזי אמוק למטרות לא ברורות, מתדרכים את התקשורת אחד נגד השני ומתעלמים מהכתובות המצטברות על הקיר. זה משחק באש".

איתמר בן גביר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
איתמר בן גביר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בן גביר מסר בתגובה: "יש לגורמי המקצוע ביקורת עליי, כי אני מגיע עם קונספציה אחרת. משהו אחר. הם לא רגילים לזה. הזיזו להם את הגבינה. יש דיונים מקצועיים של שעות. בכל נושא ובכל החלטה. היום, מ־9:30 בבוקר ל־14:00 ישבנו בבאר שבע, אתמול מ־20:00 עד חצות. אנחנו מנהלים דיונים מקצועיים סביב השעון. מאז כניסתי למשרד ערכתי בסביבות 60 דיונים. אבל אני מודה שאני באמת בא עם ראש אחר וקונספציה אחרת.

"התפיסה שלי היא שמה שנעשה עד היום לא היה טוב. אני לא מעליב אותם ולא סונט בהם, אבל אומר את האמת. עושים כל השנים את אותו דבר ואותן תגובות, הכל בנאלי ושגרתי וחייבים לחשוב מחוץ לקופסה. אני שומע מהם בשיחות האלה את מילת הקסם המשותפת לכל ארגוני הביטחון: הכלה. הכלה והכלה. בוא נכיל, בוא נחכה, בוא נעשה את הדברים אחר כך.

"גורמים בשב"ס מציעים לי כל הזמן להקים ועדות. לא היו מספיק ועדות? בוא נעבור את הרמדאן. ואני שואל אותם, תגידו לי, נכון שאמרתם את זה גם ברמדאן הקודם? וגם בזה שלפניו? אז למה הדברים לא משתפרים? המבצע שהמשטרה יצאה אליו ביום ראשון הוא מבצע נרחב. צחקו עליי, אבל יש מספרים. מבחינת הארגונים, זה היה מפתיע.

"מה פתאום להיכנס למזרח העיר ולעשות מבצע? הם רגילים להכיל. אני אומר להם, נגמר זמן ההכלה. הנתונים של המבצע מצוינים, אבל הדרג המקצועי נרתע מהם. הם לא רוצים להכנס לעיסאוויה, לא רוצים להיכנס לצור באהר. אני שואל אותם, מה אתם רוצים? הם אומרים מיגוניות. להתמגן. שחררתי לטובת זה כסף, אבל במיגון לא מנצחים. טרור לא מנצחים במגננה, רק במתקפה. כמו כדורגל".

בן גביר מדגיש כי מדובר במחלוקת עקרונית על תפיסת עולם. הוא נבחר. זו תפיסת העולם שלו. זכותו לנסות אותה. זכותם של גורמי המקצוע להתריע. כמה חבל שנצטרך לחכות לתוצאות כדי לדעת מי צודק.

הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופהשבוע"