אהוד ברק. החייל הכי מעוטר, גיבור מלחמה, ראש ממשלה כושל וחתרן פוליטי, מנסה ללבות מלחמת אחים. זה הסיכוי האחרון שלו, כנראה, להשפיע, ובאחד מנאומי ההסתה שלו הציב לנשיא המדינה את הברירה: אתה עם ה־9D או עם מגילת העצמאות?
אחדים מוותיקי מלחמות ישראל ניסו לנכס את הזיכרון הלאומי של מלחמותינו, ומול מה שהם תופסים כדחפור הענק המאיים להחריב את מערכת המשפט והדמוקרטיה הישראלית בכלל – הביאו רכב משוריין משלהם. טנק שגנבו משדות הקרב בגולן. איום כוחני, סמלי בינתיים, על הממשלה הנבחרת באורח דמוקרטי.
את הטנק שגנבו כיסו ביריעה גדולה שעליה מודפסת מגילת העצמאות. הם טוענים שהרפורמה המשפטית סותרת את המגילה. יריעות דומות נתלו על מבני ציבור ושימשו גם בהפגנות.
וכיוון שחזרו על השקר הרבה פעמים, הם מניחים כי הציבור, המאמץ בלב שלם את מגילת העצמאות - יתנגד לרפורמה. קוראי המאמר מוזמנים לעצור כאן, ולעיין בנוסח המלא של מגילת העצמאות ולבדוק מה במגילת היסוד שלנו מנוגד לעקרונות הרפורמה המשפטית. אני מצאתי בה שני סעיפים היכולים במבט שטחי להיות בסיס לטיעון הזה.
"אָנוּ קוֹבְעִים שֶׁהַחֵל מֵרֶגַע סִיּוּם הַמַּנְדָּט, הַלַּיְלָה, אוֹר לְיוֹם שַׁבָּת ו' אִיָּר תש"ח, 15 בְּמַאי 1948, וְעַד לַהֲקָמַת הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַנִּבְחָרִים וְהַסְּדִירִים שֶׁל הַמְּדִינָה בְּהֶתְאֵם לַחֻקָּה שֶׁתִּקָּבַע עַל־יְדֵי הָאֲסֵפָה הַמְּכוֹנֶנֶת הַנִּבְחֶרֶת לֹא יְאֻחַר מֵ־1 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 1948 – תִּפְעַל מוֹעֶצֶת הָעָם כְּמוֹעֶצֶת מְדִינָה זְמַנִּית וּמוֹסַד הַבִּצּוּעַ שֶׁלָּהּ, מִנְהֶלֶת־הָעָם, יְהַוֶּה אֶת הַמֶּמְשָׁלָה הַזְּמַנִּית שֶׁל הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית, אֲשֶׁר תִּקָּרֵא בַּשֵּׁם יִשְׂרָאֵל".
מכאן אנו למדים שהשלטונות במדינת ישראל צריכים להיות "נבחרים". ואף שהמילה "דמוקרטיה" אינה נזכרת במגילה – זו משמעות הסעיף. רק בחירות יקבעו את השלטון במדינה. וזה הנבחר - יפעל על פי החוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת "הנבחרת". אבל "האספה המכוננת" הראשונה לא הצליחה לקבוע חוקה, וגם לא 24 "האספות המכוננות" שנבחרו אחריה עד ימינו, ימי הכנסת ה־25.
מקובל על כל חכמי המדינה, המשפטנים, המחוקקים וראשי המדינה, כי עד לכינון חוקה כזו, מתנהלת המדינה על פי חוקיה. חוקים שירשה משלטונות קודמים ואימצה אל ספר החוקים שלה, וכאלו שכנסת ישראל חוקקה, ובהם "חוקי יסוד" שמשקלם רב יותר מחוקים "רגילים".
אין במגילת העצמאות מילה וחצי מילה על יחסי הגומלין בין שלוש הרשויות: המבצעת, המחוקקת והשופטת. זו האחרונה אפילו לא מוזכרת במגילה. ולפיכך אין אפילו רמז לאפשרות שבית המשפט יוכל לבטל חוקים שחוקקה הכנסת.
לעניין הזה התייחס באותם ימים האיש שהכריז על הקמת המדינה, דוד בן־גוריון, שניסח בעצמו או אישר כל תג במגילת העצמאות שלנו. בהופעתו בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ב־13 ביולי 1949 אמר: "אך בארץ כמו שלנו, תארו לעצמכם שהעם רוצה משהו - ובאים שבעה אנשים המוכתרים בתואר של שופטים – וכל הכבוד לשופטים (באותה עת מנה בית המשפט העליון רק שבעה שופטים - א"א) – ויפסלו חוק אשר העם רוצה בו. אצלנו תהיה מהפכה! אני חושב שמתן סמכות כזאת לשופטים הוא דבר ריאקציוני. הציבור לא ישלים עם זה".
עד כאן – אין שום סתירה בין המגילה לרפורמה.
# # #
הסעיף השני במגילת העצמאות היכול לבסס לכאורה את הטיעון של מתנגדי הרפורמה, הוא הסעיף העוסק בדמותה של המדינה: "מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת".
מתנגדי הרפורמה טוענים בלהט, חלקם מתוך שכנוע פנימי עמוק, חלקם בציניות פופוליסטית ופוליטית מושחזת, כי אם יתקבלו חוקי הרפורמה - תהפוך ישראל לדיקטטורה. לא יהיו בה צדק, שלום, שוויון זכויות, ושאר החירויות המנויות במגילה. אכן טענות נכבדות הראויות לבחינה. גם במבט לאחור וגם לעתיד.
רבים ממבקרי המשטר בישראל טוענים כבר שנים רבות כי המדינה אינה דמוקרטיה אמיתית ושבית המשפט הפר את עקרונות מגילת העצמאות. החרדים אומרים שבית המשפט העליון לא הגן ואינו מגן על זכויותיהם.
המתנחלים זוכרים איך רמס בית המשפט העליון את זכויותיהם והתעלם מחוקי היסוד של המדינה בהתנתקות. הערבים אומרים כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית: דמוקרטית ליהודים ויהודית לערבים, וכי "חוק הלאום" הוא גזעני ומפלה. השמאל טוען שבית המשפט העליון הנציח והכשיר את "הכיבוש".
כל אלו ועניינים רבים אחרים – אם אכן אפילו מקצת הטענות הללו צודקות - סותרים לכאורה את עקרונות מגילת העצמאות שנמנו לעיל. לא מהיום, לא בגלל "הרפורמה", אלא מקום המדינה. ולכן, גיוסה וניכוסה של מגילת העצמאות למאבק הנוכחי הוא, למצער, צבוע. רק לפעמים הגן העליון על מיעוטים, ובעיקר אלו שהיו חביבים עליו.
# # #
אבל מה באשר לעתיד? מתנגדי הרפורמה מהלכים אימים על הציבור. הם מאיימים כי אם ייחלש במשהו מעמדה של הרשות השופטת – לא יהיה מי שיגן על זכויות המיעוטים ועל חירויות היסוד.
כל אחד מהם, בשטחי עיסוקו, מסביר כי הרפורמה תפגע (על פי סדר הא"ב) באוויר הנקי ובאוויר המזוהם, באספקת המים ובמערכות הביוב, בביטחון, בבריאות הציבור, בג'ינג'ים, בהייטק, בכלכלה, בלהט"ב, במדע, במטפלים בקריסטלים חמים, בעיתונות וברפורמים. החששות – אמיתיים או פופוליסטיים ומאולצים – נשענים על הנחת היסוד שבית המשפט הגן עד היום על המיעוטים, ואם יפחת כוחו – אלו ייוותרו חסרי מגן.
כבר התייחסתי להגנה הסלקטיבית שהעניק בית המשפט. לא הכל נהנו מההגנה, מהאקטיביזם השיפוטי ומהדיקטטורה של בית המשפט העליון. כנראה שאלו שזכו – מודאגים היום מאוד. ואלו שלא זכו – פחות.
אבל מתוך הנחה ששופט בית המשפט העליון, למשל, מי שהיה חבר פעיל מאוד במפלגת העבודה, ומי שהתמודד על מקום בכנסת מטעמה, והיה גם יו"ר ועדת החוקה של המפלגה – תמיד יגן על המיעוטים. ולעומת זאת, אם ישתנה הרכב הוועדה לבחירת שופטים וייבחר, חלילה, חבר מרכז הליכוד – הוא לא יגן על המיעוטים.
ההנחה המובלעת היא שהנבחרים מהאסכולה של אהרן ברק שנבחרו על פי השקפת עולמם הם "הטובים" ו"הצודקים". ואילו האחרים, ש"יש להם אג'נדה", ודאי יתנכלו לאלו שהיו פריבילגים עד היום ויגנו דווקא על האחרים. זה אולי מזעזע – אבל אין לזה קשר עם מגילת העצמאות.
הרי זו הבטיחה צדק לכל. שוויון וחירות לכל, ואין ברפורמה עצמה שום הטיה לטובת יהודים, דתיים, מתנחלים, סטרייטים או שמרנים - ולפיכך הרפורמה אינה סותרת אפילו תג ממגילת העצמאות.
ואולי הרפורמה סותרת את עקרונות מגילת האו"ם, שמגילת העצמאות שלנו מבטיחה להיות נאמנה להן? האם זו מדברת על בחירת שופטים? או על ביטול חוקים בידי בית משפט? חיפשתי ולא מצאתי. יש בה הרבה צביעות ושלום בינלאומי. כשגם אויבינו החברים באו"ם ינהגו כך – גם ישראל תוכל להניח את נשקה.
הרפורמה, ככל שעיינתי בסעיפיה, אינה עוסקת בשלום או ב"כיבוש". ולכן הנאבקים ברפורמה מוזמנים לפשוט מעליהם את אצטלת מגילת העצמאות, ולהוריד אותה מהטנקים. חפשו שקר אחר, או שאולי תדבקו באמת הפשוטה: הרצון להחלפת השלטון.