יש פעם אחת ומיוחדת בשנה שבה נראים הפוליטיקאים עושים פוליטיקה בחן. זה קורה בערב המימונה המשמח, שמייצר תמונות עסקנות צבעוניות למדי, שמצליחות לטשטש מעט את פריים העסקנות וממלאות אותו בחגיגיות, במתיקות ובשמן. השנה, במסגרת רדיפת חברי סיעת הליכוד על ידי המוחים על הרפורמה המשפטית, הם נרדפו עד לביס של המופלטה. דרך נוספת להפעיל עליהם לחץ. אולי ההמשך יהיה לרדוף אחריהם גם עד לתאי שירותים. בכל אופן, בהר הבית בתקופה זו לא ירדפו אחרי מי מהמוחים.
שעות לפני כניסת החג השני הודיעו על ההחלטה מלשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "ראש הממשלה והשרים הנחו להשקיע את כלל הכוחות המבצעיים הדרושים במטרה להגן על המתפללים שיגיעו לכותל, ובצירים המובילים אליו". עוד נכתב כי "בנוסף הוחלט לאסור עליית מבקרים יהודים ותיירים להר הבית עד סוף רמדאן בהמלצה פה אחד של שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ והמפכ"ל".
בהחלטה זו מתייצב שר הביטחון יואב גלנט כתף אל כתף לצדו של נתניהו, וההודעה שיצאה מטעם ראש הממשלה תפקידה לרכך את הביקורת כלפי נתניהו על ההחלטה - ועל כן מודגש שמדובר בהמלצה "פה אחד". אלא שמי שבאופן לא מפתיע התנגד נחרצות למהלך הוא השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שכהרגלו לא שמר בבטן ותקף את ראש הממשלה שבממשלתו הוא יושב, ואת המלצת המשטרה שעליה הוא אמון.
"ההחלטה של ראש הממשלה לסגור את הר הבית ליהודים בשל גל הטרור היא טעות חמורה שלא תביא שקט, אלא עלולה רק להסלים את המצב. אי־נוכחותם של יהודים בהר הבית תביא אוטומטית לדילול הכוח המשטרתי השוהה בהר, מה שייצור כר פורה למפגני הסתה ענקיים לרצח יהודים, ואף לתרחיש של יידוי אבנים לעבר מתפללים יהודים בכותל המערבי".
העימות הזה הוא רק אחד מתוך העימותים שצפויים בתוך ממשלת הימין על־מלא. בשאלה הזו נתניהו חשב על הביטחון, בן גביר על האידיאולוגיה, ומי שמקבל את ההחלטות בסופו של דבר הוא נתניהו, שמותיר את בן גביר להיראות כחסר כוח בתפקידו ובממשלה. כבר ראינו בפוליטיקה אנשים שמתקשים להכיל את הסיטואציה ויוצאים לאקטים מפתיעים, שמסתיימים לא פעם בניצחונות פירוס.
כנראה שהוויכוח הזה יחלוף עוד הרבה לפני המחאות על הרפורמה המשפטית. בינתיים בכיר חמאס סלאח אל־עארורי הגיב על ההחלטה של נתניהו בעוד תגובה שונאת ישראל והתייחס בדבריו לנאומו של נתניהו השבוע. "הוא דיבר על ענייני פנים במקום על ביטחון. המשבר הפנימי מאיים על ישראל, וההיסטוריה מוכיחה שזה ממוטט מדינות. ההתנגדות גוברת ועצרה את פלישות המתנחלים בחג הפסח, המועד הכי חשוב עבורם".
עוד הוסיף כי "הישות הציונית במצב חסר תקדים ומעולם לא הייתה במצב כזה של פילוג, היא לקראת התמוטטות פנימית". עוד שבוע שבו המחלוקות מפוררות אותנו מבפנים ומסיבות נחת וטעם של מופלטה לאויבינו.
בשבחי ההידברות
במדינה ששופעת יועצים אסטרטגיים מבריקים, אנשי פרסום מעולים ודוברים שינגישו כל דבר, נותר לו חוק החמץ יתום מהם. במשך חג פסח שלם, שבו אין נחת במדינה שלנו כמו תמיד, עם פיגועים, נרצחים, מצב ביטחוני רעוע ומערכת פוליטית שמסוכסכת עם עצמה, קיבלתי כמותכם דיווחים לווריד גם בנוגע לחוק החמץ. חוק שנותן הזדמנות לכל מיני אופורטוניסטים להוציא את החרדים רע ולהדהד שנאת חרדים, אנטי־ממשלה וכמובן דיקטטורה שממש בדרך. רבים מעם ישראל מקפידים על אי־אכילת חמץ בחג הפסח, והם אינם חרדים או תומכי הממשלה.
הכותרת המרכזית בנוגע לחוק שמסעיר בעיקר את התקשורת היה הפוסט של גל איפרגן, מנהל המחלקה הנוירולוגית ויו"ר החטיבה לרפואת המוח בבית החולים סורוקה בבאר שבע, שבו סיפר כי הכניס חמץ לבית החולים בכוונה. למען הפרובוקציה הצמיד לפוסט צילום שלו בכניסה לבית החולים אוחז בשקית לחמניות. כמה מקורי.
את הביקורת על הממשלה ובקשתו לעצור את "הטירוף" כלשונו החל בווידוי: "מעולם לא אכלתי חמץ בפסח. השנה, לראשונה בחיי קניתי חמץ בפסח והכנסתי אותו בפומבי לבית החולים. אף אחד לא עצר אותי, כי המדינה שפויה, רק הממשלה הזויה. אזרח חופשי, עם חופשי, חייבים לעצור את הטירוף".
הסתכלתי על הפוסט של הרופא הבכיר והמכובד ביחד עם פוסטים אחרים שמטרתם להוסיף עוד קצת פילוג בעם, כי הרי זה חסר לנו, ביניהם גאונה אחת שהתגאתה בכך שפיזרה פירורי לחם משניצלים בבית החולים ותיעדה. חשבתי לעצמי שחבל שהיא לא נשארה לתעד גם את השפחה התורנית, ולא זו מהמצעד שהיא אולי לוקחת בו חלק, אלא האמיתית – זו שהיא גרמה לה לאסוף הפירורים בעוד משמרת ניקיון מתישה.
והנה בין כל אלה המלינים שמוכרחים להכניס לחמנייה לבית החולים דווקא בפסח כי הפחידו אותם שממש פה מתחילה הדיקטטורה, הגיע אופיר פרץ, אחמ"ש במערך הביטחון של בית החולים איכילוב שהוקפץ לקריאה מהמאבטח שם בכניסה. "עומד פה אדם עם בגט בכל יד וצועק ומתחילה להיווצר מהומה", הסביר המאבטח המוטרד.
פרץ, בדרכו הנעימה, שוחח עם המנפנף בבגטים על הכלה, כבוד, יהדות ודמוקרטיה וכך הוא חדל לנפנף בהם. הוא סיים זאת בשיחה, בכוס מים, בלחיצת יד ואפילו באמירת תודה מהפרובוקטור שנרגע. הסיום החיובי לדרמה הזו ריגש גם את הסובבים ופירק את החסמים שנולדו מחוק שנשמע מבהיל, אך נוגע בהכלה, בכבוד, ביהדות וכן, גם בדמוקרטיה.
ירושה מבן־גוריון
"מה קורה, פאשיסטית? מדבר האנרכיסט. חג שמח! מתי נפגשים?". בהומור הזה נפתחות השיחות עם חברי היקר ד"ר יריב בן אליעזר, שהוא גם נכדו של ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן־גוריון. יריב היה מרצה שלי, נדלקתי עליו, התחלתי איתו ולא עניין אותי שהוא מבוגר ממני בקרוב ל־50 שנה. לשמחתי הוא נדלק בחזרה על הסטודנטית הווכחנית שהייתי וזכיתי בחברות בת 16 שנה.
ביחד בנינו פרלמנט, עם אריס מהפיליפינים, שכיאה לפרלמנט שמכבד את עצמו מנהל דיונים כאילו שאנחנו ראשי המדינה. יש לנו שיחות נפש על נישואים, ילדים, שאיפות, ספרים ואנחנו נקרעים מצחוק ביחד. הוא איש חד ומכיל, שנוכחותו מרימה ובינתו מרהיבה, והחלום שלי הוא להגיע לגיל 83 עם ברק בעיניים כמו שלו. שנמשיך להגשים חלומות. עד 120!