בחלוף הזמן, כשמערכת הבחירות של שנת 2021 תהפוך להיסטוריה והערך שלה בוויקיפדיה יושלם סופית, מעטים יזכרו את הרשימה הארוכה של "הפתעות הבחירות" שהתנפצו במהלך שלושה חודשי הקמפיין. אותן הפתעות בפוטנציה לא התממשו, ואחרי הדיבורים, הטורים המלומדים, החצוצרות והרעש - סיימו את המערכה במספר מנדטים חד־ספרתי. בחלוף הזמן, כשלא יישאר זכר לחלק נכבד של כוכבי הבחירות 21', מי שבטוח ייצרבו בזיכרון הפוליטי הלאומי הם שני מרכיבי הפארסה (כי אין שם אחר לארבע מערכות בחירות ברצף ללא הכרעה) שהם: אבו יאיר ומגיפת הקורונה.

נתחיל מהסוף. מהיום הראשון של מערכת הבחירות האחרונה (לפי שעה) היה ברור כי הנגיף ינהל את המערכה. הוא, ולא הפוליטיקאים, יקבע את כללי המשחק. הוא שיפתיע וימשח את המלך הבא. הנגיף היה הפקטור שבתחילת הקמפיין הכניס לפאניקה את כל הליכוד. "איך נעבור את החורף? הרופאים אומרים שעד מרץ נגיע ליותר מעשרת אלפים נפטרים! המצב יהיה בכי רע. צריך לזרז את הבחירות שלא ייפלו על תחילת הקיץ, כי אז גם ייגמר הכסף לכל מובטלי הקורונה שחיים על הקצבה. הקורונה ולא כל אלה מהמחנה 'רק לא ביבי' – זה מה שיגמור אותנו". אלה הם הדברים ששמעתי שוב ושוב בשיחות עם אנשי ליכוד מודאגים. באותם ימים, לקראת מערכת הבחירות, הלך הרוח בליכוד נע בין חרדה לדיכאון.

נפתלי בנט במטה ימינה (צילום: אהוד אמיתון/TPS)
נפתלי בנט במטה ימינה (צילום: אהוד אמיתון/TPS)

הרבה תקוות פוליטיות נתלו בכתר של הקורונה, רובן נפלו ברעש גדול בליל המדגמים. החרדים ספגו בשנת הקורונה מהלומות עוצמתיות כשהפכו בן רגע ל"מפיצי המגיפות ומרעילי הבארות", גם בריאותית עם מספר מחריד של נפטרים וחולים קשים, גם כלכלית וכן – גם פוליטית. "אפקט הקורונה" הוליד תחושות של תסכול, ייאוש וכעס בקרב הציבור החרדי, שהחליט כי דווקא נציגיו בכנסת ובממשלה הם־הם האשמים בסגרים, בתקרית ראש השנה באומן, בכתבות המגמתיות בתקשורת הכללית ובשאר צרות הקורונה.

בסופו של דבר החרדים יצאו ממערכת הבחירות הזו כמעט ללא פגע, אך קברניטי המפלגות, בדגש על יהדות התורה, יודעים היטב כי המחיר היה עלול להיות גבוה בהרבה אלמלא שתי סיבות. הראשונה היא אחוזי הצבעה נמוכים יחסית המשרתים את האוכלוסייה החרדית, שם מסורתית שיעור ההצבעה גבוה במיוחד. הסיבה השנייה היא אביגדור ליברמן.

לעת כתיבת שורות אלה, טרם נשלח זר ורדים מבני ברק לביתו של יו"ר ישראל ביתנו שביישוב נוקדים. אך על הפוליטיקאים החרדים להודות בעובדה כי זה המינימום שמגיע לליברמן על הצלת מצבם, בדגש מובהק על יהדות התורה. אלמלא אירוע "ליברמן והמזבלה", היה הציבור נשאר אדיש וכעוס עד עצם יום הבחירות. לא מעט חרדים, רבים מהם מהזרם החסידי, תכננו להצביע לסמוטריץ' לאות מחאה.

ומה מסוגל להעיר את המצביע הממוצע טוב יותר מהתקפה חזיתית טובה וברגע הנכון? לאורך כל הדרך נמנעו הפוליטיקאים החרדים מלהתייחס לקמפיין האנטי־חרדי של ישראל ביתנו. במשך שלושת חודשי הקמפיין, במטות של ש"ס ושל יהדות התורה יצאו מנקודת הנחה כי התגובות תמיד ישחקו לידיו של ליברמן ולטובת חבר מרעיו שונאי החרדים. "נתעלם ונגמד אותו", אמרו. ואז הגיע הבום הגדול של "מזבלה", והאסימון נפל.

הישורת האחרונה של מערכת הבחירות הזכירה את ימי העימותים העליזים בין דרעי לליברמן בסגנון תשדיר הבחירות הבלתי נשכח "כוכבית גיור" מקמפיין 2013. הרשת הופצצה בסרטונים בכיכובו של יו"ר ישראל ביתנו והטריק – השחוק יש להודות - התגלה פתאום כגלגל ההצלה. הציבור זנח לרגע את תסכולי הקורונה והתמסר למשימת הצלת הבית מפני האויב הישן.

ליברמן (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)
ליברמן (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)

עם כל הכבוד לקרעי

בשונה מהחרדים, שרק סבלו מהקורונה, יו"ר ימינה נפתלי בנט עלה כבר בהתחלה על הגל והכריז כי בעוד אחרים יטבעו בים המגיפה, הוא שיידע לגלוש ולתמרן את הגלים לטובתו. הוא הימר וצדק בהימורו. לשעתו. חיבר ספר, הכריז "לא פרנסה - לא מעניין", בילה שעות בשידורי הפייסבוק בתפקיד המרגיע הלאומי בעוד עוקביו יושבים בבתים תחת סגר.

החיסונים שהגיעו והחלו לחולל שינויים דרמטיים בכללי המשחק, החלישו את ימינה, הורידו אותה מהפסגות של קידומת "2", וכל זאת מבלי שבנימין נתניהו נקף אצבע כדי לשתות לבנט את הקולות. אומנם גם השלב הזה הגיע, כמובן, אך לא הקורונה ולא המשתה של נתניהו הצליחו להוריד את בנט סופית מהפודיום של "הפתעת הבחירות".

עד רביעי לפנות בוקר - בשעות הבודדות שלאחר סגירת הקלפיות ופרסום המדגמים – היה בנט ממליך מלכים. חי את התסריט שעליו דיברו בכל פינה פוליטית אפשרית במהלך מערכת הבחירות. התסריט שלפיו בבנט, ורק בבנט, יהיה תלוי עתידו הפוליטי של נתניהו. וכן, גם עתידו של גוש השינוי, למעשה.

בנימין נתניהו ביום הבחירות (צילום: מרק ישראל סלם)
בנימין נתניהו ביום הבחירות (צילום: מרק ישראל סלם)

לפי התסריט השכיח ביותר עד לאותה נקודת זמן, נתניהו רואה את התוצאות ומגלה כי רק עם בנט הוא מגיע ליעד הנכסף של 61 מנדטים, מקים ממשלה ומביס "את הגדעונים ואת הלפידים". יהיה קשה, כמובן. בנט יעשה קונצים, ידרוש מחיר, ויקבל, איך לא? אבל כאשר מה שעומד על הפרק זה לא פחות מהאפשרות להקים ממשלה, מי סופר שטרות ותיקים? מצד שני, לפי אותו התסריט, יכול בנט לגשת לחברי הגוש הנגדי ולדרוש את הדבר היחיד שלא היה מקבל אצל נתניהו - ראשות הממשלה. בשני המקרים בנט היה יוצא ענק.

אבל אז, כשהשחר החל להאפיר, עודכנו התוצאות – ובטמרה ובלא מעט כפרים החלו קולות ירי באוויר. מנסור עבאס, הפוליטיקאי שבקולו ובמראהו מזכיר יותר דמות מסדרות ילדים, עבר בשעה טובה ובעזרת אללה את אחוז החסימה והפך להפתעת הבחירות האמיתית. הוא, ולא בנט. עבאס, שבמציאות רחוק מאוד מלהיות דמות מסרטי ילדים, פוליטיקאי חכם ומחושב, נכנס לתמונה ושינה אותה כמעט לחלוטין. האסטרטגיה שלו עבדה. רע"ם, גלתיאה פוליטית של פיגמליון "אבו יאיר" נתניהו, תפסה את תפקיד לשון המאזניים. לפיכך גם אם בנט היה מחליף דיסקט ומכריז בו ברגע כי יצטרף ללא תנאים לממשלת הליכוד, זה כבר לא היה מספיק. כעת זקוק נתניהו לרשימה נוספת אחת לפחות כדי שהסרט "לקום אתמול בבוקר" לא יחזור על עצמו שוב, והממשלה קום תקום.

עצם העובדה שרע"ם נכנסה לכנסת, מצביעה על עוד הצלחה שנתניהו יכול לרשום לעצמו. זה הוא, מנהיג המחנה הלאומי, יו"ר מפלגת הליכוד הימנית, שחולל מהלך שעד כה לא נעשה בפוליטיקה הישראלית. "אבו יאיר" נכנס למגרש הערבי, שעד היום נחשב לעוין כלפי כל מה שרק דומה לימין הישראלי. ולא רק נכנס. תוך חודשים ספורים הצליח נתניהו, אומן הפירוקים, לבקע לשניים את הרשימה המשותפת, והדבר הגדול בהרבה – לפלג את החברה הערבית סביב השאלה "כן לאבו יאיר או לא לנתניהו?".

רע"ם, שבגוש הימין מנסים כעת לשווקה לציבור הרחב תחת הכותרת "הש"ס של הערבים", מייצגת בפועל את התנועה האסלאמית, אחותה הישראלית של האחים המוסלמים. אותה תנועה אסלאמית שחרטה על דגלה בין היתר את עידודה של הלאומיות הפלסטינית בקרב ערביי ישראל.

איך בדיוק זה מסתדר עם הטענות שהשמיע נתניהו לאורך כל הדרך שלפיהן "הפעם יש אפשרות להקים ממשלה ימנית מלא־מלא, בלי ויתורים"?

תלוי את מי שואלים. מפלגת ש"ס, למשל, החלה בתמיכה בשיתוף פעולה עם רע"ם כבר למחרת הבחירות. בליכוד אף ידעו לספר כי מדובר לא רק בעמדתו האישית של אריה דרעי ואנשי מפלגתו, אלא בהחלטה אסטרטגית להכשיר את מפלגת רע"ם בדעת הקהל. ולא רק ש"ס, ממש לא רק. כמה מבכירי הליכוד כבר דיברו בעד שיתוף פעולה עם עבאס. איך בדיוק ועד כמה בדיוק – אלה כבר הפרטים הקטנים. כאשר יש מטרה, היא בהחלט מקדשת את האמצעים. גם אם בשלב זה ח"כים מהספסלים האחוריים כמו שלמה קרעי מעיזים לשבור שורה ולערער בשידור חי בטלוויזיה על הלגיטימיות של רע"ם.

אריה דרעי הגיע להצביע בקלפי בירושלים לבחירות לכנסת ה-24 (צילום: יעקב כהן)
אריה דרעי הגיע להצביע בקלפי בירושלים לבחירות לכנסת ה-24 (צילום: יעקב כהן)

עם כל הכבוד, לא הם אלה שיערימו קשיים. הציונות הדתית, המפלגה שאף היא טופחה על ידי נתניהו, שמהווה אף היא הפתעת בחירות - היא החוליה החלשה ברומן הפוליטי האפשרי בין אבו יאיר לעבאס. יש להניח כי הח"כ הטרי איתמר בן גביר מוכן להקריב דבר מה כדי להתקדם בקריירה החדשה שלו בכנסת, אך לא יסכים לישיבה בקואליציה עם נציג התנועה האסלאמית.

חלקי הפאזל, שהורכב וטופח במשך חודשים על ידי אבו יאיר בן בנציון, החלו להתפזר ולשגע את יוצרו. ערך הוויקיפדיה השלם שייכנס להיסטוריה תחת השם "בחירות 2021" עומד להיות מעניין ובלתי צפוי במיוחד.