עד רביעי לפנות בוקר - בשעות הבודדות שלאחר סגירת הקלפיות ופרסום המדגמים – היה בנט ממליך מלכים. חי את התסריט שעליו דיברו בכל פינה פוליטית אפשרית במהלך מערכת הבחירות. התסריט שלפיו בבנט, ורק בבנט, יהיה תלוי עתידו הפוליטי של נתניהו. וכן, גם עתידו של גוש השינוי, למעשה.
לפי התסריט השכיח ביותר עד לאותה נקודת זמן, נתניהו רואה את התוצאות ומגלה כי רק עם בנט הוא מגיע ליעד הנכסף של 61 מנדטים, מקים ממשלה ומביס "את הגדעונים ואת הלפידים". יהיה קשה, כמובן. בנט יעשה קונצים, ידרוש מחיר, ויקבל, איך לא? אבל כאשר מה שעומד על הפרק זה לא פחות מהאפשרות להקים ממשלה, מי סופר שטרות ותיקים? מצד שני, לפי אותו התסריט, יכול בנט לגשת לחברי הגוש הנגדי ולדרוש את הדבר היחיד שלא היה מקבל אצל נתניהו - ראשות הממשלה. בשני המקרים בנט היה יוצא ענק.
רע"ם, שבגוש הימין מנסים כעת לשווקה לציבור הרחב תחת הכותרת "הש"ס של הערבים", מייצגת בפועל את התנועה האסלאמית, אחותה הישראלית של האחים המוסלמים. אותה תנועה אסלאמית שחרטה על דגלה בין היתר את עידודה של הלאומיות הפלסטינית בקרב ערביי ישראל.
תלוי את מי שואלים. מפלגת ש"ס, למשל, החלה בתמיכה בשיתוף פעולה עם רע"ם כבר למחרת הבחירות. בליכוד אף ידעו לספר כי מדובר לא רק בעמדתו האישית של אריה דרעי ואנשי מפלגתו, אלא בהחלטה אסטרטגית להכשיר את מפלגת רע"ם בדעת הקהל. ולא רק ש"ס, ממש לא רק. כמה מבכירי הליכוד כבר דיברו בעד שיתוף פעולה עם עבאס. איך בדיוק ועד כמה בדיוק – אלה כבר הפרטים הקטנים. כאשר יש מטרה, היא בהחלט מקדשת את האמצעים. גם אם בשלב זה ח"כים מהספסלים האחוריים כמו שלמה קרעי מעיזים לשבור שורה ולערער בשידור חי בטלוויזיה על הלגיטימיות של רע"ם.
עם כל הכבוד, לא הם אלה שיערימו קשיים. הציונות הדתית, המפלגה שאף היא טופחה על ידי נתניהו, שמהווה אף היא הפתעת בחירות - היא החוליה החלשה ברומן הפוליטי האפשרי בין אבו יאיר לעבאס. יש להניח כי הח"כ הטרי איתמר בן גביר מוכן להקריב דבר מה כדי להתקדם בקריירה החדשה שלו בכנסת, אך לא יסכים לישיבה בקואליציה עם נציג התנועה האסלאמית.
חלקי הפאזל, שהורכב וטופח במשך חודשים על ידי אבו יאיר בן בנציון, החלו להתפזר ולשגע את יוצרו. ערך הוויקיפדיה השלם שייכנס להיסטוריה תחת השם "בחירות 2021" עומד להיות מעניין ובלתי צפוי במיוחד.
התרעות פיקוד העורף