אין מה להתאבל על חיסולם אתמול (ראשון) של כמה מבכירי חיזבאללה, בעודם מקיימים "סיור שטח" מקדים בגולן הסורי. ככל שימהרו אלה לעלות בסערה השמיימה, כן ייטב. גם העובדה שחסן נסראללה, שעמל קשות על אמינותו בעשור האחרון, הושם ללעג וקלס והפך לשקרן מועד, לא צריכה להדיר שינה מעינינו. רק לפני יומיים, בראיון רהב נוסף שנתן, הסביר נסראללה שחיזבאללה לא מעורב בפעילות בגולן ובכיריו לא נמצאים שם. ובכן, פוף. הם שם, ועוד איך. זאת אומרת, כבר לא.
 
אירועים מסוג החיסול אתמול בגולן הסורי יכולים להישפט רק כעבור זמן. עוד לא ידוע מי בדיוק חוסל שם, ליד הכפר מזרעת אל עמל שליד קוניטרה. עוד לא ידוע בדיוק מה חשיבותם של המחוסלים בהיררכיית הפיקוד של חיזבאללה, עד כמה היו חיוניים בתהליך בניית הכוח של חיזבאללה, בתכנון מזימותיו לפלישה קרקעית לישראל, ובכלל. עוד לא ידוע איזה תהליכים יתניע החיסול, איך יגיב חיזבאללה והאם בסיכום הכללי תצא ישראל נשכרת או מופסדת. במזרח התיכון, כמו בפוקר, את הכסף סופרים רק במדרגות. ולכן נסכם רק אחרי שיתבררו כל הנתונים, השליליים והחיוביים. אנחנו רחוקים משם מרחק שנות אור.
 
על פי הפרסומים הזרים, בין המחוסלים ג'יהאד מורנייה, בנו הצעיר של עימאד מורנייה, בכיר חיזבאללה שחוסל בדמשק לפני כמה שנים בפעולה שנחשבת עד היום למכה הקשה ביותר שספג חיזבאללה ברמה המבצעית. ביניהם נמצאים כנראה שני מפקדים בכירים בהרבה ממנו: מוחמד עיסא, ואבו-עלי א-טבטבאי, שהיה אחראי כנראה לבניין הכוח שאמור לפלוש לישראל בסבב הלחימה הבא. כאמור, כל השמות והנתונים הללו לא סופיים עדיין. ישראל הרשמית מתנערת מהאירוע ולא מתייחסת אליו. פורסם באתרים זרים? אז פורסם.
 

השאלה הנשאלת כרגע היא, האם יכול להיות שידה של ישראל קלה על ההדק בגלל הסמיכות לבחירות? "ישראל" היא, כמובן, מקבלי ההחלטות, ובעיקר ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יעלון. יכול להיות שבראותם שהשלטון נשמט מידיהם לטובת קמפיין חברתי-כלכלי, הם מנסים להיאחז באלמנט החזק שלהם ולהזכיר לציבור מי כאן הגבר? להחזיר את סדר היום הביטחוני לכותרות הראשיות, המגרש בו נתניהו גובר, לכאורה, על מתחריו הפוליטיים?
התשובה מורכבת: קשה להניח שהמניע העיקרי לתקיפה אתמול בגולן הסורי הוא פוליטי. המערכות בישראל שקופות יחסית. צמרת צה"ל אינה חותמת גומי של הדרג המדיני. ראש הממשלה לא הצליח לעשות לצמרת הביטחונית מה שעשה לצמרת התקשורתית ולא הכפיף אותה לרצונו, עדיין. הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, נמצא שלושה שבועות מחוף מבטחים. בסיטואציה הזו, גנץ הוא האחרון שאפשר להכתיב לו מבצע צבאי לצרכי בחירות.
 
לא רק גנץ. סביבו יש מערכות רבות נוספות שיש להן אינטגריטי מקצועי ואמות מידה שיפוטיות מוצקות. מעל גנץ, ישנו שר הביטחון יעלון. אפשר להגיד על בוגי הרבה, אבל מדובר ביהודי הגון, עם ידיים יציבות על ההגה, חף ממניירות ומתרחק מהרפתקאות (לפעמים יותר מדי, כפי שנוכחנו לדעת ב"צוק איתן"). כל הנתונים האלה מובילים למסקנה המתבקשת (אם כי לא בדוקה עד הסוף) שלא יכול להיות שהמניע לחיסול בגולן אתמול היה פוליטי. 
 
אבל, וכאן הגענו לשני "אבלים". הראשון, קשור לכך שבנימין נתניהו לא קנה לעצמו שם של מאשר פעולות סדרתי. נהפוך הוא. בתקופתו, מבצעות היחידות המיוחדות של צה"ל הרבה פחות פעולות מעבר לקווי האויב מאשר בתקופת קודמו. ביבי חסכן באישורי פעולה, לא לוקח סיכונים, לרוב מאשר ומתחרט, מתחרט ומאשר ושוב מתחרט, פוחד מהסתבכויות.
 
"עוד לא ידוע מי חוסל שם". גבול ישראל-סוריה, רמת הגולן. צילום: רויטרס

ולכן, ה"אבל" הראשון קשור לעובדה שלעולם לא נדע עד כמה השפיעה על נתניהו הקירבה לבחירות ומצבו המסתבך בסקרים. העסק הזה יישאר, לנצח, בין ראש הממשלה לבין מצפונו. יכול להיות שבתת התודעה שלו הוא מרגיש שאם לא ישנה את סדר היום בקרוב, יאבד את השלטון, וזה מאפשר לו לקחת סיכונים? יכול להיות. האם אפשר להוכיח את זה? לא. צריך לקוות לטוב.
 
ה"אבל" השני פשוט יותר. הוא קשור דווקא בשר הביטחון יעלון. מכיוון שישראל הרשמית לא לקחה קרדיט על הפעולה אתמול, ומסתגרת בשתיקה רועמת, טוב היה עושה יעלון אם היה נמנע מלהתראיין יומיים-שלושה. תזכורת: אחרי חיסול הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור ב-2007, נמנעו כל בכירי הממשל והצבא הישראלים להתראיין בתקשורת במשך זמן רב, והשתדלו לא להיראות בציבור כדי לא למשוך תשומת לב ולא למעוד בלשונם. המאמץ היה לאפשר לבשאר אסד להתעלם מהאירוע בנונשלנטיות, לתת לו סולם לרדת מעץ התגובה, שיכולה הייתה לדרדר את האזור כולו למלחמה.
 
והנה, אתמול אחר הצהריים העניק יעלון ראיון לתחנת "קול חי" החרדית. כשנשאל על האירוע, הגיב בשוויון נפש, סירב להתייחס והשאיר לא מעט מקום לדמיון. ואז, מיד, עבר להתקפה פוליטית קשה על הרצוג ולבני. "אם הם היו בשלטון כבר מזמן הייתה קמה כאן חמאסטן", אמר יעלון ,"הם לא יידעו להתמודד עם האיום האיראני", וכו' וכו'.
 
ובכן, גם אם המניעים לפעולה בגולן הסורי לא היו פוליטיים, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הפך את הפעולה הזו לפוליטית לגמרי בדיעבד. למה היה צריך למהר ולהתנפל על המתחרים הפוליטיים שלו על רקע חוסר ניסיונם הפוליטי? המעשה של יעלון חשף את ערוותו וערוות נתניהו באבחה מדויקת אחת. אם זה היה אירוע ענייני, מקצועי נטו ומחויב המציאות, מן הראוי היה שיורו לכל הדוברים הישראלים הרשמיים לשתוק כדי "לעזור" לחיזבאללה להבליג. הראיון הפוליטי הבוטה שיעלון נתן מיד לאחר התקיפה, "לכלך" אותה בדיעבד בגוון פוליטי ברור והוא בבחינת שער עצמי מפליל לחובת הליכוד. ליעלון רקורד ארוך ומפואר של מעידות ורבליות שונות ומשונות, המעידה הנוכחית קשה במיוחד, נעשתה בעיתוי רגיש מאוד והייתה מיותרת לחלוטין.