"קמפיין הפח" של דונלד טראמפ, שקרא לעצור כניסת מוסלמים לארצות הברית, כמו גם הצלחתה של מארין לה פן השבוע בבחירות האזוריות בצרפת, די מפחידים. עם זאת, אולי ראוי שהם יהוו קריאת השכמה.
הרמת הראש של הימין הקיצוני היא תמונת ראי של תופעה אחרת שהלכה רחוק מדי: התקינות הפוליטית. היא התחילה מחינוך לנימוס ולקבלת האחר שיאפשר לחיות בסביבה נעימה יותר. רק שמתישהו לאורך הדרך התקינות הפוליטית שכחה מאיפה התחילה ומה מטרתה, ונושאי הדגל שלה התחילו להאמין שלא בנימוס מדובר, כי אם באמת לאמיתה.
אבל האמת היא לא פוליטקלי קורקט, לפעמים היא מכוערת מאוד. יש גבול כמה אפשר למכור לציבור ססמאות שמתנגשות עם המציאות. האסלאם הקיצוני הוא איום עולמי, זאת עובדה. האם זה אומר שכל המוסלמים רעים, או שצריך לחסום את חופש תנועתם? בוודאי שלא. אבל האם זה אומר שצריך להכחיש את העובדה שהטרור צומח מהאסלאם הקיצוני? הרי אין כל טעם בשקר הזה. זה מכוער, אבל זו האמת, וכדי לפתור בעיה רצוי קודם כל להסכים לראות אותה.
אנחנו צוחקים על הנאיביות בארצות הברית ובאירופה, ובצדק. מה הם מבינים במנטליות של עשבי הפרא המוסלמים? אצלנו הם גדלים בחצר, אז בעל כורחנו אנחנו מבינים. אבל מתברר שגם אצלנו יש לא מעט בעיות הבנה לגבי תקינות פוליטית. אחת מהן היא נורמת ההתבטאות של נבחרינו כלפי מנהיגי העולם. חשבתם שרק בקואליציה איבדו את כישורי הדיפלומטיה הבסיסיים? אז מסתבר שגם באופוזיציה חושבים שכל מי שנכנס בפוליטיקאי אמריקאי הוא נורא גיבור וחכם.
כאילו אין לנו מספיק בעיות ביחסי החוץ, חברי הכנסת שלנו החליטו להביע את השקפתם הכה חשובה גם על הפוליטיקה הפנימית בארצות הברית. ובאמת, איך יסתדרו האמריקאים בלי חוות דעתם? דיוויד קמרון הוציא תגובה מדודה לגבי טראמפ, ורק אמר שמדובר באמירה פלגנית. אבל הוא בסך הכל ראש ממשלת בריטניה ולכן הוא צריך לשקול מילים. הרי הוא לא ברמתם החשובה של חברי הפרלמנט הישראלי.
מילא אחמד טיבי, שממנו כבר התרגלנו לפרובוקציות חסרות מחשבה רק כדי שהוא יוכל להתמרמר עוד קצת על גזענות ואפליה. אבל עומר בר־לב? הוא לא אמור להיות במפלגה שמתיימרת להוות אלטרנטיבה שלטונית? מה בדיוק הניע אותו להודיע שהוא לא רוצה את טראמפ בכנסת? ומה יעשה כבודו אם פתאום בעוד שנה טראמפ יהיה נשיא ארצות הברית? כרגע האפשרות הזאת לא נראית לגמרי דמיונית.
נראה שמישהו צריך להזכיר לכל הפוליטיקאים הישראלים, לא רק אלה שהשתכרו מהשלטון אלא גם אלה שהתבשמו בספסלי האופוזיציה, שהשמש לא זורחת להם מאיפה שהם חושבים.
זה שלטראמפ יש אמירות אידיוטיות לא אומר שהם צריכים מיד ליישר איתו קו באמירות אידיוטיות משלהם. תקינות פוליטית היא גם לדעת שלפעמים עדיף לסתום את הפה. האופוזיציה מצטיירת כחבורה של אנשים שיאמרו כל דבר למען הכותרת וההתנצחות הרגעית. אומנם הם לא בשלטון, אבל בכל זאת יש להם אחריות, וכדאי שיהיו עקביים. במיוחד אם הם רוצים שאי פעם ייקחו אותם ברצינות כאלטרנטיבה שלטונית.