שבתי שביט הלך לעולמו שלשום, ואלה שהכירו והוקירו אותו התחילו לשאול את עצמם עם מה נותרנו ממנו – כאדם וכמפקד. החותם שאדם משאיר אחריו אינו יכול להיות חד־ממדי: האדם אינו רק "תבנית נוף מולדתו" אלא גם מצבור החוויות, התפקידים, המלחמות שעבר, האנשים שעמם הצטלבו דרכיו והערכים שגיבש. לכן גם אי אפשר לספר על שבתי רק כראש מוסד.
אוחנה: "מציב תמרור להתערבות בג"ץ בחוק יסוד - עלולים להידרדר לתהום"
הרמטכ"ל בביקורת על חוק הגיוס: "עמדתנו ברורה - גיוס לכולם זה כוחו של צה"ל"
הוא הרי מילא תפקידים רבים כאיש מודיעין לפני שהגיע לתפקיד הרם. גם אי אפשר להתייחס למורשת שלו בלי להידרש לערכיו החברתיים והלאומיים. אי אפשר גם להתייחס אליו כאל מי שמילא תפקיד בכיר ביותר, בלי לשים לב שגם אז הוא נשאר civil servant בכל רמ"ח אבריו, שטובת המדינה תמיד תועדפה על פני כל שיקול אחר.
שבתי היה איש מבצעים מובהק, שבחן כל תוכנית בפרטנות לא רק מבחינת היתכנותה אל מול המטרה המיידית, אלא גם מבחינת צידוקה אל מול המטרה הרחבה יותר והשלכותיה. הוא הותיר אחריו מורשת של עשייה ודוגמה אישית במוסד, שפקודיו יזכרו לעוד שנים רבות, כמו באירועים שבהם הפתיע את המתכננים בתהיות לגבי תוצאות לוואי בעייתיות מבחינה מוסרית או השלכות משנה שחרגו מהתכנון המבצעי. למרות הדייקנות והפדנטיות שלו כאיש מודיעין, הוא נהג להתעלות ולראות את ההיבטים שמעל המבצע עצמו.
כאיש מודיעין, שבתי האמין בידיעות גולמיות שיש לתת להן את כבודן לפני שמסננים אותן בהתאם לקונספציה. כך, לפני מלחמת יום הכיפורים הוא ערך רשימה של ידיעות התרעתיות ממקורות שונים של המוסד – לאו דווקא ממקור הצמרת ״המלאך״, שלימים ראש אמ״ן אלי זעירא הכפיש כ"סוכן כפול". הוא הגיע למסקנה אז שאכן הידיעות מצביעות על מלחמה. למרות גישתו שלפיה המוסד הוא בראש ובראשונה סוכנות של humint, הוא הבין את החשיבות של ה־sigint ושל איסוף ממקורות גלויים באינטרנט בראשית ימי הרשת ודחף לשימוש במקורות אלה.
גישה זו גם אפיינה את דרכו בקביעת העדיפויות המודיעיניות של המוסד. שבתי היה בין הראשונים (אם לא הראשון) שהציב את הגרעין העיראקי בראש הצי״ח של המוסד ולא המתין לגורמי ההערכה באמ״ן. כך גם הקדים לזהות את האיום של תוכנית הגרעין האיראנית ופעל לגייס שירותי מודיעין בעולם לבלימתה, תוך שיתופם במידע מודיעיני משכנע.
חלק מכפופיו אפילו מציינים את מה שראו אז כדחיפה "האובססיבית" והמוקדמת שלו לצי"ח האיראני, בשעה שכולם רצו לעסוק בצי״חים הקלאסיים שנשענו על בקיאות בעולם הערבי ולא הפרסי. באופן דומה, זיהה בשלב מוקדם (1987) את האיום הטמון ברשת אל־קאעידה של אוסמה בן לאדן והתריע על כך בפני ידידותיה של ישראל במערב הרבה לפני שרשרת הפיגועים שהגיעו לשיאם ב־11 בספטמבר 2001.
בשעה שהעולם חדל להתעניין באפגניסטן, הוא הבין שמשם תצא הרעה. למרות רקעו ה״איסופי״, הוא כיבד את מקצוע המחקר המודיעיני ואף הקים ״צוות אסטרטגי״ על בסיס אנשי מדע בכירים שבאו מבחוץ להעשיר את החשיבה המודיעינית ולהצביע על Black Swans, עוד לפני שהמונח נוצר.
דמותו של שבתי שיקפה סתירה מסוימת בין סבר פניו החמור (ובעיני אנשים מסוימים, לפעמים מטיל אימה) בדרך כלל, לבין גישתו האנושית לפקודיו. היו מקרים שבהם הוא לא היסס לקרוא תיגר על החלטות הבירוקרטיה כאשר אלה פגעו ללא הצדקה בעובד ואף להפוך אותן ולנזוף בדרגים בכירים שהיו אחראים לפגיעה.
עובד מבצעי הכפוף לו, שבן משפחתו נקלע למשבר אישי, זכה לטיפול אישי של שבתי, שדאג לסייע תוך שמירה קפדנית על פרטיות המשפחה. תכונה זו של אנושיות באה לידי ביטוי גם בגישתו לגבי ״לויאליות״ לאנשים שהלכו איתו כברת דרך.
בשנותיו האחרונות שבתי חש כמו רבים מאתנו מועקה ודאגה עמוקה מהדרך שאליה המדינה מובלת. מי שניהל שיחות ארוכות איתו על המצב יודע שהצביע לפני שנים על כך שראש הממשלה נתניהו אינו עוצר באדום. הוא יצא נגדו בחריפות הרבה לפני המחאה ואף שבכך חשף את עצמו לחרצובות המקלדת של משרתיו של נתניהו. כשנשאל אם לא חבל לו לפגוע במעמדו כ-“elder statesman” – הוא השיב שכאשר הוא רואה סכנה למדינת ישראל, הוא חש שעדיין מחובתו להתריע.
הכותב הוא בכיר לשעבר במוסד שהכיר את שביט היטב והיה חברו הטוב, חבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל"