לא יכול עוד להיות, לדעתי, כל ספק בעניין הזה: המדינה היהודית, ביתו הלאומי של העם היהודי, כאמור במפורש במגילת העצמאות, זאת שתהא פתוחה רק ל”עלייה יהודית ולקיבוץ גלויות”, נעה על פי השעון הביולוגי של אדם אחד. אסתר חיות לא מסתירה עוד את כוונותיה. היא רוצה להספיק לחרוץ חריץ עמוק - שיהיה, לדעת יודעי משפט, מדמם וייצור שסע חברתי, שיהיה קשה לאחותו, אם בכלל - בלב־לבה של הדמוקרטיה הישראלית.
קול העם: האם בג"ץ צריך לפסול את ביטול עילת הסבירות? | משאל רחוב מיוחד
מתקפה פוליטית מכוונת? 15 ח"כים מיש עתיד חוו תקלה חריגה בוואטסאפ; שב"כ מעורב בחקירה
לשם כך היא מיהרה לקבוע את הדיונים בעתירות שהוגשו נגד תיקונים בחוקי יסוד למועדים שקודמים למועד פרישתה ודחתה, כלאחר יד, לטעמי, בקשות לדחיית מועדי הדיונים למרות הטעמים המוצדקים שהיו ביסודן. היא גם דחתה את הבקשה לפסילתה כהרף עין, תוך שעות מעת שהבקשה הוגשה, על אף שברור לכל מבין ובקי ברזי המשפט, למיטב הבנתי, שמתקיימות בה נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
בעולם המיתולוגיה ידוע הביטוי שהחיפזון הוא מהשטן. חיות לא מכירה, כנראה, את המיתוס הזה, מה שמסביר, אולי, את השמועות שדעתה כבר מגובשת. אינני יודע אם זה נכון, אולם אני בטוח שהיא תחפש כל עץ כדי להיתלות בו על מנת לבסס את התזה המופרכת, בעיניי, שיש לבית המשפט העליון סמכות לפגוע בחוקי יסוד שהתקינה הכנסת בלבושה כאסיפה המכוננת.
יש גם מי שטוען שחיות תבנה את פסיקתה על אמירות שמופיעות במגילת העצמאות. יכול להיות, אבל אם מדברים על העקרונות שבהכרזה על הקמת המדינה היהודית צריך לזכור, בראש ובראשונה, שהמסמך הזה הוא דקלרטיבי בלבד. מנסחיו לא התכוונו ליותר מזה. חדורי אמונה באתוס הציוני, הם גם השתמשו בביטויים כמו “מתוך ביטחון בצור ישראל” ו”לאור חזונם של נביאי ישראל”, כשכוונתם היא להודיע לאומות העולם שהעם היהודי שב לארצו ושבדעתו להקים בה, על כל שטחה, כמשתמע מהדברים שבמסמך, את ביתו הלאומי.
דוד בן־גוריון לא הזכיר, אפילו ברמז, שבהחלטה של עצרת האומות המאוחדות דובר גם על הקמת מדינה ערבית. הוא גם לא טרח לציין שהמדינה היהודית תהיה גם דמוקרטית. אין במסמך המכונן דבר על כך. אבות הציונות הקימו מדינה יהודית שמיועדת ליהודים בלבד - ורק בפניהם ייפתחו שעריה.
אינני יודע כיצד ניתן, מתוך כל הנאמר עד כאן, להסיק שיש לבית המשפט העליון רשות להתערב בחקיקת יסוד. אפשר, מן הסתם, להתפתל כפי שעשתה היועמ”שית בכתב תשובתה השערורייתי, לתפיסתי, אבל זה לא העניין. מי שקורא את כתב ההכרזה על הקמת המדינה היהודית, מוצא בו רק אהבה אין קץ לארץ ישראל ושאיפה עזה, בלתי מתפשרת, להעניק לעם היהודי מולדת משלו במקום שממנו הוא גלה. זה היה ה“אני מאמין” של העם היהודי באותה העת. מנהיגיו ביקשו להפוך חלום של דורות למציאות.
בית המשפט העליון שהוקם באותם ימים היה רחוק ת”ק פרסה מזה של היום; ולשם ראוי שנחזור.