כדי להבין את איום החות'ים על ישראל מאז פרוץ המלחמה נגד חמאס בעזה, וההשלכות האזוריות שלו, צריך לעמוד על אופיו הייחודי של הארגון ועמדות הממשלים האמריקאים ובעלי בריתם באזור.
מבוכה לאייתוללות: המסר שעומד מאחורי מתקפת הסייבר באיראן
ניתן להגדיר את החות'ים כחיזבאללה ב', חברים מלאים ב"ציר ההתנגדות" בהנהגת איראן. הגנרל במשמרות המהפכה האיראניות, חוסיין סלמי, אמר כי "אנסארולה (אנסאר אללה – תנועת החות'ים) הוא עותק של חיזבאללה (הלבנוני) באזור אסטרטגי".
מנהיגם הדתי הוא המופתי הזאידי שאמס אל-דין שראף אל-דין, שהתחנך באיראן ומהווה קשר חשוב להנהגה השיעית הדתית בטהראן. הסיסמא על דיגלם, "מוות לארצות הברית, מוות לישראל, קללת אללה על היהודים", נלקחה מאייתולה ח'מנאי, המנהיג העליון של איראן.
מנהיגם הפוליטי, עבד אל-מלכ אל-חות'י, מעריץ את חסן נסראללה ומנסה לחקות את סגנונו ואף דיבורו. בהביט הצבאי, החות'ים אומנו ע"י חיזבאללה בתימן ובלבנון. כוחם הצבאי ובמיוחד הנשק הטילי והכטב"מים סופקו ע"י איראן.
לממשלים האמריקאיים הייתה עמדה אמביוולנטית כלפי הארגון. הנשיא טראמפ תמך אמנם במלחמה שסעודיה ניהלה נגד החות'ים מאז 2015 כדי להחזיר לשלטון את הנשיא הסוני מנסור האדי, אך כאשר החות'ים ירו טילים שפגעו קשות במתקני הנפט הסעודיים בספטמבר 2019 ממשל טראמפ לא הגיב כלל. טראמפ החליט להכניס את החות'ים לרשימת ארגוני הטרור רק ב-19 ינואר 2020, יום לפני שהנשיא ביידן החליף אותו. הנשיא ביידן מיהר להוציא את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור. בכך, לדעתי, הממשלים האמריקאים זלזלו בהפיכתה של תנועת החות'ים לחברה פעילה בציר ההתנגדות של איראן.
ארה"ב הסתפקה בסיוע לישראל להתגונן מפני איום הטילים והכטב"מים ארוכי התווך ששיגרו החות'ים לכוון אילת ודרום ישראל בכך שהפילה אותם בירי מאוניות המלחמה שלה ששטו בים האדום או מבסיסים בסעודיה, אך הדבר, כמו האיומים הישראלים הרטוריים, לא הרתיעו את ההנהגה החות'ית.
החות'ים אמנם הכריזו תחילה על רצונם לפעול נגד "ספינות ישראליות" בלבד. אך מעשית תקפו "כל ספינה שעשתה דרכה לישראל", גם אם מדובר בספינות שלא קשורות לישראל. כאשר יותר ויותר אוניות סוחר נפגעו מירי טילים, המצב הפך לאיום ישיר על התעבורה הימית והפעילות הכלכלית העולמית.
ייתכן שההנהגה החות'ית נדחפה לאסטרטגיה אגרסיבית זו על ידי טהראן כדי להחליף או להשלים את איום חיזבאללה על ישראל, שלא מומש במלואו. אך ייתכן גם שהמנהיג, עבד אל-מלכ אל-חות'י, קבל ביטחון עצמי, התאהב בעמדת הכוח שגילה שיש לו ורואה את עצמו כמי שיכול להשפיע על מהלכים אזוריים נגד ישראל הנלחמת בעזה, וגם נגד בעלי בריתה.
המצב המסוכן שנוצר חייב את ארצות הברית, שניסתה עד לאחרונה לצמצם את הסכנה ממלחמה אזורית, לרכז מאמץ מדיני וצבאי ולתאם עם בריטניה, צרפת, יפן ואחרים הקמת כוח ימי בינלאומי שיבטיח שייט חופשי במייצרים ובים האדום. ארצות הברית והקואליציה צריכות להחליט כעת האם להמשיך במדיניות של הכלה והגנה או בתקיפה אגרסיבית נגד מטרות אסטרטגיות בטריטוריה החות'ית.
בינתיים ישנן עמדות מנוגדות לשתיים מבעלות הברית החשובות המאוימות ישירות ע"י החות'ים. סעודיה, שחוששת מפגיעה באינטרסים הכלכליים שלה, קרי שדות ומתקני הנפט, והאמירויות, שלה נוכחות בשטח תימן בקואליציה עם גורמים בדלניים בדרום המדינה, שגורסת מדיניות אגרסיבית. גם עמדתה של מצרים לא ברורה עדיין, שלה אינטרסים חיוניים באזור וגם צי צבאי גדול.
ישראל מעדיפה אמנם שקואליציה בינלאומית בהנהגת האמריקאיים תטפל באיום הימי החות'י, אך לדעת כותב שורות אלה אסור לישראל להישאר פאסיבית ולוותר על תפקידה כמגן על חופש השייט בים האדום והמעבר במייצרים לאחר שמצב דומה חייב אותה בעבר לפתוח בשתי מלחמות, מלחמת סיני ב- 1956 ומלחמת ששת הימים ב-1967.
הרתעת החות'ים במהלכים כוחניים יכולה לחזק גם את ההרתעה מול חיזבאללה, מול הארגונים השיעים הפרו-איראניים בסוריה ובעיראק, וגם מול איראן, שהפכה את הפרוקסי לכלי המרכזי באסטרטגיה האזורית שלה. זו גם הזדמנות של ישראל לחזק את היחסים האסטרטגיים והצבאיים עם סעודיה, מצרים והאמירויות.
הכותב הוא חוקר בכיר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן, הרצליה.