בשלושים השנים האחרונות ובאופן מואץ מאוד מאז עליית בנימין נתניהו לשלטון ישראל הלכה והוחלשה בתחומים רבים. כעת, היא עומדת על פרשת דרכים קריטית. אם ישראל חפצת חיים ולא רק בהפסקה זמנית שאחריה סיבוב נוסף, קשה ומדמם עוד יותר, עליה לאמץ תוכנית אסטרטגית כוללת בדמות קווים אלו:
השרים תקפו בצעקות את הרמטכ״ל, הדיון התפוצץ | כל הפרטים ישיבת הקבינט הלילית
ממשלת המופרעים המיטה על עצמה את המהפכה החוקתית השנייה | כספית
תוכנית חמש הנקודות
1. חיסול מוחלט של החמאס בכל מחיר, לרבות סיכון של פגיעה בחטופים: ישראל חייבת לחסל את ארגון החמאס. את מנהיגיו ואת ארגונו הצבאי והאזרחי. אם החמאס יצא מהעימות הזה כארגון מתפקד הוא ייתפס כמנצח בעולם הערבי בכלל, והפלסטיני בפרט. במיוחד לאחר שישוחררו כל האסירים הביטחוניים לרבות הברגותים. מיצוב שכזה יבטיח לא רק שיהודה ושומרון יפלו בסופו של דבר בידי החמאס על כל המשתמע לעתיד, אלא גם הותרת הנגב המערבי נטוש בחלקו, חשוף לסבבים חוזרים ונשנים לאחר שהחמאס יעבור תקופת שיקום והתארגנות.
לשם שינוי יש לומר את האמת, חיסול החמאס והצלת החטופים הם מטרות המצויות בסתירה מובנית. כך למשל, ורק כדוגמא להמחשה, ישראל תתקשה לנצל את העובדה שמנהיגי החמאס ורבים מלוחמיו "לכודים" במלכודות תת קרקעיות אותם ניתן להציף במיני חומרים רעילים או נפיצים, שעה שהחטופים מוחזקים שם כבני ערובה. וזאת עוד לפני דרישות החמאס להפסקת אש מוחלטת ונסיגה כתנאי לכל דיבור על שחרורם.
לישראל יש בינתיים שעת רצון נדירה, כמוה לא הייתה באף אחת ממלחמות העבר, הן מצד הבית הלבן והן מחלק בעלי הברית העיקריים באירופה. שעת רצון זו נקנתה בדם ובייסורים של קורבנות אוקטובר, אין שום ודאות כי כזו תחזור אי פעם בעתיד, ואל לישראל לבזבז אותה.
2. היום שאחרי - ולא רק בעזה: אחרי ימי האש והדם יתברר להפתעת רוב הישראלים כי מיליוני הפלסטינים לא נעלמו. על ישראל לנצל את הטרגדיה לנסות ולקדם מציאות אחרת, טובה יותר מזו של היום. לטווח הארוך בפני ישראל, באופן חד מתמיד, שלוש אופציות.
מדינת אפרטהייד מתנחלת מהים ועד הנהר. מדינה כזו תהא שקועה במעגל דמים, שעה שהיא מוקעת יותר ויותר בעולם ומאבדת כל תמיכה, לא רק של הדור הצעיר באמריקה ובאירופה, אלא גם של רבים מהדור הצעיר בישראל. לאורך זמן אין למדינה כזו עתיד בר קיימא וספק אם יכולת הישרדות.
אופציה שנייה היא מדינת כל תושביה. בכזו תהיה לתושבי עזה והגדה נציגות גדולה, אם לא רוב, בכנסת ישראל. מי שמתלבט מוזמן לבדוק את תוצאות ניסוי דומה שנערך בלבנון.
האופציה השלישית היא הסדר שיפריד לשלום בין העמים. כל שאר המחשבות והדיבורים הם חלומות מן הסוג שהביאו על עם ישראל את חורבן מרד בר כוזיבא. לפיכך, ישראל צריכה להכריז בקול ברור על דבקותה בתוכנית שתי המדינות, ולגבות הכרזה זו במעשים. באופן מעשי היא צריכה להכריז מיד ובאופן חד משמעי כי היא שואפת לשלום במסגרת הסדר הדומה ל"מתווה קלינטון" ובתנאי שהשכנה החדשה לא תוכל להיות בשום דרך בסיס לסיכון שלומה ובטחונה.
עד שיגובשו פרטי ההסכם, שיכלול גם גיבוי וערבות בינלאומיים להקמת מדינה פלסטינית משגשגת ושוחרת שלום, על ישראל להצהיר (ולבצע) כי תפסיק כל התנחלות, מאחז או תוקפנות אזרחית,ותוכיח כי אין המיועדים למדינה הפלסטינאית. צעד שכזה ידגים עוד "נאום בר אילן".
.3 שידוד מערכות פוליטי: ישראל צריכה להיפרד לשלום ממשפחת נתניהו. בתוך שבועות בודדים לא חודשים. אם לשם כך צריך לערוך עימו עסקת טיעון על התיקים הפליליים, שכך יהיה. במצחו טבוע אות קלון וקיין לדורות ואולי עד לקץ ההיסטוריה היהודית. שאלת קלון על שוחד והפרת אמונים ביחסיו עם מיליארדרים הינם בנסיבות היום, חסרי חשיבות. אך לא רק מנתניהו יש להיפרד, אלא גם מהביביזם המאכל כל חלקה טובה.
לשם כך, יש לערוך בחירות בזק בתוך 60 יום ולאחר הבחירות להקים ממשלת אחדות שתכלול את כל הסיעות שיסכימו לעקרונותיה אלו, ובמיוחד יש לכלול את רע"מ של מנצור עבאס. כמו גם ביטול מיידי של "חוק הלאום" ותוכנית מקפת לשילוב אזרחי ישראל שאינם יהודים; בלעדיות בתקצוב החינוך רק לרשתות הלימודים הממלכתיות (ממלכתי, ממ"ד, וחרדי) המלמדות לימודי ליבה מורחבים; תיעדוף מוחלט בתקציבים לפריפריה (כולל הערבית) ולבנייה מחדש של השירות הציבורי. בין היתר, נדרשת גם רפורמה משטרית מקיפה ועמוקה. זו צריכה לכלול בין השאר: כהונות קצובות בזמן בכל זרועות השלטון, לרבות ברשויות המקומיות, הפיכת הכנסת מזנב של הממשלה לרשות שלטונית עצמאית, רפורמה דרמטית במפלגות הפוליטיות והתקדמות להשלמת חוקה לישראל, כזו שתבטיח בין השאר את עצמאותם של שומרי הסף (כולל מבקר המדינה, היועמ"ש לממשלה, נציב שרות המדינה ואחרים) ואת מעמדם של בתי המשפט.
עוד תצטרך המדינה לצמצם דרמטית את מעורבות הדת בחיי הפרט וזכויותיו, להחזיר את שלטון החוק, לרבות מאבק בפשיעה המאורגנת ועקירה של השחיתות, במיוחד בשלטון המקומי ובארגונים הסמי-ממשלתיים ולמצוא דרך לייצוג יהודי התפוצות בתהליכים החברתיים והפוליטיים בישראל. אירועי אוקטובר הוכיחו שוב כי גורלנו שלובים זה בזה. ליהודי ארה"ב יש הרבה מה לתרום למדינת ישראל מלבד מיליארדי דולרים. יש למצוא דרכים מעשיות למעורבות עמוקה הרבה יותר שלהם בנעשה בישראל מעבר לטיולי תגלית ותרומות כספים.
4. שיקום היחסים עם ארה"ב ובמיוחד המפלגה הדמוקרטית, צעיריה והקהילה היהודית: ההתגרות המיותרת של נתניהו בנשיא אובמה עלתה לישראל בהסכם גרעין בינוני עם איראן. הצעד הנמהר של טראמפ, בעידוד נתניהו, לצאת מההסכם, הביאה את אירן אל סף הגרעין. רק בנס יישב באוקטובר בבית הלבן נשיא ציוני שהציל את ישראל. ללא שלושת ה don't שגובו בנושאות מטוסים וצוללות גרעיניות ניתן בקלות לדמיין סיוט בו חיזבאללה מצטרף למתקפה באותו השבוע שחור.
בתסריט אימים שכזה זוועות העוטף היו מתרחשים עד פאתי הקריות, ומטחי הטילים על שדרות היה מוכפלים ומדויקים בעשרות מונים על תל אביב ובסיסי חיל האוויר. חרף דברי הרהב והבלע של הוגי ערוץ 14 טרום המלחמה, כעת ברור לרוב הישראלים כי אין לישראל חיים של ממש ללא ארה"ב.
מוטב אפוא לנטוש מהר את האשליות הסיניות והרוסיות שמכר נתניהו, ואת השנים הקרובות, בטרם מתחלף הדור, יש להשקיע במאמץ על לתקן את היחסים עם יהודי ארה"ב (רובם רפורמים) עם המפלגה הדמוקרטית ובעיקר צעיריה, ועם ממסדה. האמור בסעיפים 2 ו-3 לעיל יתרמו משמעותית גם לכיוון זה.
במסגרת זו, על ישראל לשאוף למסד הסכמי הגנה פורמליים עם ארה"ב וגרמניה. הסכמים שישמשו להרתעה בפני אויביה. יש להעריך כי אצל חלקם תשמט הקרקע האידיאולוגית או לפחות הנימוקים הרשמיים, עם התקדמות להסדרים עם הפלסטינים.
5. האתגר הכלכלי: כל מי שעיניו בראשו מבין כי השנים הבאות יהיו אתגריות ביותר לישראל גם מבחינה כלכלית. לא רק שהיא תצטרך לממן את עלות המלחמה שסופה אינו נראה באופק ואת שיקום העוטף והגליל, אלא שהיא גם תצטרך להשקיע עשרות מיליארדים בשנה לשיקום הצבא והגדלתו.
אם לא די באלו, גם שיקום השירות הציבורי שהושחת והונבל בעשורים האחרונים, למשל מערכת הבריאות, יעלו הון. הניהול המופקר וחסר האחריות של שר האוצר וראש הממשלה בתקציב 2023 והתשלומים הקואליציוניים רק יחריפו ויקשו על התמודדות זו. הממשלה החדשה תצטרך לומר לציבור את האמת הקשה, ולקרוא לו להקרבה כלכלית יוצאת דופן. הקרבה כזו תכלול קיצוצים דרסטיים בכל התקציבים הממשלתיים והעירוניים המיותרים והמושחתים, כולל משרדי הממשלה חסרי הצורך ועימם הבזבוזים הקואליציוניים. כן ידרשו הגדלה ממשית של המיסים ובעיקר מס רווחי הון. כן תידרש הטלת מלווה מלחמה חובה, בדומה למה שהוטל לאחר מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון ב-1982
עוד צעדים אפשריים יכללו חזרה לאגרות חוב "ייעודיות" ארוכות טווח לקרנות הגמל והפנסיה, ואולי גם סוג של מס ירושה. האוניה של כלכלת ישראל התנתקה מהחוף ומוטב שתחלחל העובדה כי פניה לים סוער. ישראל אינה חוזרת בשום זמן קרוב לנמל המבטחים, אם לא הבועתי, של שנות טרום המלחמה. וככל שהיא תקדים להבין, להפנים ולהיערך, ייטב.
הנצחת והרחבת מעגל הדמים והמוות לא יחזירו את הקורבנות. להיפך, הם רק ירבו אותם, עד כדי סיכון עצם קיומה של ישראל. בועת "הכל כלול" של נתניהו הבטיחה ביטחון ללא מחיר, שלום ללא פלסטינים, ושפע כלכלי המבוסס על חוב וריבית אפס, והיא התפוצצה ללא שוב. ב 13 למאי 1940 לאחר התבוסה הנוראה באירופה, שעה שהפינוי מדנקרק טרם הושלם וגורל המדינה והאומה תלויים בחוט השערה, פנה ווינסטון צ'רצ'יל, אשר זה עתה מונה לעמוד בראש ממשלת אחדות שנועדה להציל את בריטניה, לפרלמנט.
הוא הציג את בפניו את האמת המרה, וסיכם: "אין לי דבר להציע מלבד דם, עבודת פרך ודמעות." צ'רצ'יל לא עסק הבטחות שווא, מסכי עשן או בחיפוש אשמים. הוא נתן לעמו דבר חשוב בהרבה. תקווה. ישראל אינה מצויה בימים שחורים כמו אלו שהיו בבריטניה במאי ,1940 אך היא זקוקה בדחיפות למנהיגות אשר תאמר לה את האמת ותיטע בה תקווה. מנהיגות שתאמר "אחרי," ותקרא, כלשון שירה של נעמי שמר, "מתוך החשכה אנחנו מבקשים לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית".