בלילה של ה־28 בינואר תקף ארגון עלום בשם “ההתנגדות האסלאמית של עיראק” בכטב”מים את בסיס המודיעין האמריקאי “טאואר 22” בצפון־מזרח ירדן. הבסיס “מכסה” את סוריה ועיראק וכנראה גם את צפון־מערב איראן. מאז ה־7 באוקטובר הסלימו מיליציות עיראקיות שיעיות פרו־איראניות את התקפותיהן על מתקנים אמריקאיים באזור.
האם נתניהו טרק את הדלת בפני השאיפה בארה"ב להישג אדיר במזה"ת? | אנה ברסקי
אלא שזו הייתה הפעם הראשונה שבסיס אמריקאי הותקף בירדן, ולכן ההתקפה סימנה הסלמה משמעותית, שנבעה גם מכך ששלושה חיילים אמריקאים נהרגו ולפחות 40 נפצעו. בעקבות ההתקפה הגיע לבגדד אסמאעיל קאאני, מפקד גיס אל־קודס של משמרות המהפכה, ונפגש עם ראשי המיליציות.
מניסיון העבר אפשר לשער שהדיון התמקד באופציות העומדות בפני המיליציות בהתחשב בתגובה האמריקאית. אם התגובה תהיה “חלבית”, זו תהיה סיבה טובה להמשיך בהתקפות, אולי גם בהסלמה.
ב־2 בפברואר תקפו האמריקאים 85 מטרות בשבעה בסיסי טרור שיעי, ארבעה בסוריה ושלושה בעיראק, השייכים לשתי מיליציות חזקות, כתאיב חיזבאללה וחיזבאללה־נוג’באא. שתיהן שייכות לקואליציה רחבה של מיליציות, כמעט כולן שיעיות ופרו־איראניות, הקרויה אל־חשד אל־שעבי (“הגיוס העממי”).
המיליציות מונות לפחות 40 ארגונים שונים ויותר מ־150 אלף חמושים, שזהו בערך גם גודלו של צבא עיראק. יש להן ייצוג בפרלמנט, והן מקבלות את המשכורות, הזכויות הסוציאליות, והציוד הצבאי המלא מקופת המדינה.
את הרקטות, הטילים לטווח מאות קילומטרים והכטב”מים הן מקבלות מאיראן, יחד עם אימונים תואמים. המיליציות גם שולטות במעברי גבול רבים ומרוויחות מהברחות ומסחיטת דמי חסות מעסקים פרטיים בבגדד.
כשהסתבר שארצות הברית מגיבה בנחרצות ואף מבטיחה פעולות נוספות, אימצו המיליציות טקטיקה שנועדה להבהיר שכל אחת מהן פועלת על דעת עצמה ובוודאי שאין איראן מעורבת. כתאיב חיזבאללה הודיעו שהם מפסיקים כל פעולה התקפית נגד מטרות אמריקאיות.
לעומת זאת, חיזבאללה־נוג’באא הכריזו שימשיכו עד שחיילי ארצות הברית יצאו מעיראק, סוריה וכל האזור. ואכן, כבר ב־3 בפברואר הם תקפו מתקן אמריקאי בתוך עיראק. אליהם הצטרפו מיליציות נוספות. התגובה האמריקאית באה ב־8 בפברואר, כשכטב”ם חיסל את מפקד חיל הכטב”מים של המיליציות העיראקיות וכמה מעוזריו.
כעת יש אתנחתה בהתכתשות הצבאית, אך בתוך שבועות היא עתידה להתחדש. בינתיים מתחדש המאבק על עצם השהות של חיילי ארצות הברית בעיראק, כשהאיראנים לוחצים על ממשלת עיראק בכל דרך לגרש את הכוח האמריקאי. הפרלמנט העיראקי כבר קיבל ב־2020 המלצה בלתי מחייבת להוצאת כל 2,500 החיילים האמריקאים מעיראק.
הממשלה העיראקית ברובה, וגם הסונים והכורדים, מתנגדים כולם לסילוק הכוח האמריקאי, אבל בלי לחץ של וושינגטון על בגדד, הרוב שיש לתומכי איראן בפרלמנט יכול לדרוש מארצות הברית לפנות את כוחותיה. המשא ומתן בעניין זה בין שתי המדינות יתחיל בקרוב.
כדי להשאיר את כוחותיה בעיראק ולמנוע התקפות נוספות עליהם, ארצות הברית יכולה להפעיל לחץ כלכלי כבד, בין היתר על ידי סגירת ברז הדולרים לבנקים העיראקיים. הדבר כבר קורה, אך בממדים קטנים.
משרד האוצר האמריקאי מסביר שבנקים אלה מזרימים דולרים לאיראן ולסוריה ובכך מפירים את האמברגו על שתי מדינות הטרור. כתוצאה מהצעד הזה איבד הדינר העיראקי כרבע מערכו. אפשרות נוספת היא להסלים את התגובה הצבאית נגד המיליציות, אך אין לצפות לתגובה צבאית נגד איראן עצמה בשלב זה.
ובאשר לישראל, עד כה, למרות שמספר מיליציות שיעיות הודיעו שתקפו את אילת וחיפה, אין לכך אישור ישראלי.