אנִי־שָׁ֭לוֹם וְכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר הֵ֝֗מָּה לַמִּלְחָמָֽה׃ (תהלים ק"כ). מזמור תהילים זה הוא אחד הביטויים לעֵרך השלום במורשת העם היהודי מאז ימי קדם. זהו ערך עליון בתרבותנו כל הדורות.

האישה הראשונה שנכנסה למנהרות של שיפא: "תוצר עבודה של שנים"
הטלת אחריות במשקל כבד: לנתניהו אבדו השרידים האחרונים של הבושה | בן כספית

עשיית שלום מחייבת ויתורים. שלום מחייב נסיגה מאי אלו סייגים שאדם קבע לעצמו, כדי שהצד היריב יתרצה. בסיום אמירת "קדיש" אנו קוראים: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל", ותוך כדי אמירת מילים אלו, אנו נסוגים שלוש פסיעות אחורה. ללמדך: השלום מחייב אותנו לפשרות עם הצד שאנו נדברים איתו לברר את המחלוקות בינינו.

גם יעקב אבינו, בבואו לפגוש את עשו אחיו, שנותר שומר לו טינה על "גזילת" הבכורה בעיניו, ניסה קודם כל לפייסו: הוא הביא עמו גם דורון (מנחה) וגם אנשי חיל. רוצה לומר: אם פניך לשלום הנה דורון, ואם לאו, יש אנשי מלחמה עמי, והעימות יימשך בדרכי מלחמה.

מה לא עשתה ישראל כדי לכרות שלום עם מדינות ערב שכנותיה? רק לאחר שהוכו קשות מידיה, החלה הידברות שהבשילה להסכם שלום. זאב ז'בוטינסקי הגדיר את חובת העם להקים "קיר ברזל" מול האויב: רק לאחר שהאויב ישתכנע שאין לו סיכוי להכריענו במלחמה, הוא יעשה צעדים לקראת שלום.

ז'בוטינסקי פרסם מאמרו בכתב עת ציוני ברוסיה (4 בנובמבר 1923). זה העיקרון שהדריך את ישראל מאז הקמתה. גם בהסכם השלום עם מצרים ראינו זאת. המצרים נוכחו לדעת שלא יוכלו לגבור בכוח על ישראל, ולאחר המשא ומתן בקמפ דייוויד (מרץ 1979) בתיווך הנשיא קרטר, הם עשו עמה שלום.

אנו מודעים לכך שהקוראן מציע "הודנה". "הודנה" היא הסכם שלום זמני לתקופת מה, ולכשירווח, הקוראן מתיר למאמיניו להפר את השלום ולתקוף שוב את האויב. לכן, אימצנו את דרכו של נחמיה בעת הקמת הבית השני. הוא הורה לאנשיו וגם ללוחמים לבנות את הארץ, אך גם להחזיק בשלח (כלי נשק) כדי להגן על הקיום: "בְּאַחַ֤ת יָדוֹ֙ עֹשֶׂ֣ה בַמְּלָאכָ֔ה וְאַחַ֖ת מַחֲזֶ֥קֶת הַשָּֽׁלַח" (נחמיה ד', י"א).

עם שיבת ציון בדורנו, גם בשנות היישוב וגם לאחר הקמת המדינה, תמיד ידענו להושיט ידינו לשלום לאויבינו. זהו גם הנוהג המוצע לעם עוד בימי היותו במדבר, בדרכו לכנען: כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם (דברים כ', י').

הפלסטינים לא החמיצו הזדמנויות להחמיץ כל הזדמנות לדו־קיום בשלום עם ישראל. גבולותיה של ישראל התרחבו בזכות הדיפת התוקפנות של מדינות ערב שביקשו לכלותה, וכיום שטחים אלה הינם בריבונותה. על פי חז"ל, עלינו לשאוף תמיד לשלום. "אמר הקב"ה: התורה כּולָה שלום, ולמי אני נותְנה? לאוּמה שהיא אוהבת שלום" (ילקוט שמעוני, יתרו, סימן רע"ג). "לא ברא הקב"ה מִידה יפה מן השלום" (מדרש במדבר רבה י"א, י"ז). התפיסה היא שהגאולה של ישראל תהיה בבשׂורה של שלום. וכך נאמר בדברים רבה ה', י"ד: "גָדול השלום שאין הקב"ה מבשֵׂר את ישראל שיהיו נגאלים, אלא בשָלום, ובישעיהו נ"ב, ו': "מַשמיע שלום מבשֵׂר טוב משמיע ישועה".

בן שטרית הוא נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו; חקק הוא משורר