אם יש דבר אחד שנזכור כולנו מהמלחמה הזו אלו בוודאי יהיו משלוחי המזון. ואני לא מתכוון למשלוחי הצביעות ממדינות העולם המוצנחים בעזה. אני מתכוון למשלוחי האהבה של אזרחי ישראל ללוחמי ולוחמות צה״ל בגזרות השונות.
בארצות הברית טוענים: הפסקת האש קרובה להיחתם ולצאת לדרך
חיל האוויר הוביל למות חטופים? המחקר שבחמאס לא ירצו שתכירו
נכון, האקסטזה המוטרפת שהייתה פה בתחילת המלחמה, כשכל המדינה כולה הפכה נהר אחד גדול של חבילות מזון הנארזות ונשלחות הלוך ושוב, מנקודה לנקודה, ללא הרף, כבר די נרגעה. אבל גם כעת ניתן עדיין לפגוש פה ושם אנשים טובים באמצע הדרך שממשיכים לבשל ולאסוף, לארוז ולשנע, חבילות וארגזים ליחידות השונות. כמו למשל החמ״ל הפועל בבניין התל־אביבי שבו אני גר, מגדלי נאמן, שבזכות כמה שכנים, ובעיקר שכנות פעלתניות ונדיבות, מתפקד ברציפות מתחילת המלחמה עד עצם היום הזה, ומשגר כל העת משלוחים מלאים כל טוב לחיילים ולחיילות בכל רחבי הארץ.
כמו תמיד, ישנם כאלו המפקפקים ותוהים, האם החיילים בכלל זקוקים לחבילות המזון הללו? האמת, אני לא ממש יודע, אבל זה גם באמת לא ממש משנה. כי הרעיון במשלוחים הללו הוא לא המזון והאוכל שהם מכילים. הרעיון במשלוחים הוא מכלול הרגשות שהם מבטאים. כל משלוח שכזה אומר לחייל שמקבלו: אכפת לי ממך, אני אוהב אותך, אני מעריך את מה שאתה עושה, ואני רוצה שתדע את זה. ולרעיון הזה אין תחליף.
הראשונים שהבינו את הרעיון הזה היו מרדכי היהודי ואסתר המלכה, שבין שאר מצוות חג הפורים קבעו גם את המצווה הייחודית משלוח מנות, המחייבת כל אדם לשלוח לפחות שתי מנות מזון ״איש לרעהו ואישה לרעותה״. וזו מצווה קצת מוזרה. מילא מצוות קריאת המגילה נועדה להזכיר לנו את סיפור הנס. מצוות מתנות לאביונים היא חלק ממארג מצוות הצדקה והחסד המקיפות אותנו תמיד. וגם מצוות המשתה והשמחה, מופיעה בעצם בכל חג. אבל משלוח מנות? אין שום מצווה דומה בשום חג או מועד אחר.
כמובן שהסברים לא חסר. החל מכך שהמצווה הזו נועדה לאפשר לחסרי היכולת שבינינו לערוך את סעודת החג כהלכתה. ועד להסבר שמשלוחי המנות ההדדיים נועדו להוכיח שנגמלנו מחטא אכילת הפיגולים במשתה אחשוורוש, וכולנו יכולים לאכול שוב איש ממאכלי רעהו ללא כל חשש.
אבל לפני הכל מסתבר שמרדכי ואסתר פשוט הבינו את הערך המוסף של משלוחי המזון, שהרבה יותר מאוכל, הם מעניקים, לשולח ולמקבל, סל מלא תחושות נפלאות של אחדות ואהבה, הערכה וחיבור. כך שאך מתבקש שבחג הפורים, שבו התבטלה הגזירה שהתבססה על ההנחה המוטעית שעם ישראל ״מפוזר ומפורד״, נשלח מנות איש לרעהו ונראה ונחוש שכולנו ״עם אחד״ אוהב ומאוחד.
חברים, בשביל משלוחי המנות האלו לא צריך לבנות מזח, וגם לא מצנחים. בשביל המשלוחים הללו כל מה שנדרש הוא לפתוח מסדרון הומניטרי בלבנו פנימה, ולמצוא מישהו שחושב ונראה קצת אחרת מאיתנו, אחד כזה שבימים רגילים היינו שמחים לתת לו איזה ״מנה״, אבל בפורים, כש״נכנס יין יצא סוד״ נשלח לו מנה חמה, מכל הלב, משלוח מנות.
הכותב הוא שליח חב״ד ורב בית הכנסת סי אנד סאן תל אביב