עם החתימה על הסכם האחדות בין הליכוד לכחול לבן מיהרו מספר עותרים לשערי בג"ץ, על מנת לעתור נגד האפשרות למנות את בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל.
בבסיס העתירות, המכוונות בין השאר נגד נשיא המדינה, האמור להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, ניצבת הטענה כי לא ייתכן שבראשות הממשלה יעמוד אדם הנאשם בפלילים. על בית המשפט לדחות את העתירות על הסף, תוך חיוב העותרים בהוצאות המדינה, שכן עצם הדיון בעתירות הללו מפר מספר כללי יסוד של השיטה המשפטית.
ראשית, לעותרים אין "זכות עמידה" במקרה הזה. אין להם כל יכולת להראות כיצד הם נפגעים אישית באופן שמתיר להם לעמוד בפני בג"ץ בעניין. שנית, מדובר בהתערבות של בית המשפט בנבכי ההליך הפוליטי, תוך שלילת הצבעתם של מיליוני מצביעים ישראלים בבחירות.
מעבר לאמור, בקשת העותרים סותרת שני חוקי יסוד מפורשים. חוק יסוד נשיא המדינה קובע כי הנשיא יהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, והעתירה סותרת את חוק היסוד הזה. אולם הנחת היסוד שבבסיס העתירה פגומה, שכן היא סותרת את חוק יסוד הממשלה, ואת חוק הממשלה שחוקק מכוחו, הקובעים במפורש כי בהחלט ניתן למנות לראשות ממשלה אפילו אדם שההליך הפלילי נגדו כבר מתנהל. טוב יעשה בית המשפט אם ידחה את העתירות על הסף. הכותב הוא חוקר ומשפטן בתנועה למשילות ודמוקרטיה.