בעיה מרכזית בנושא קשורה לחוסר היענותם של גברים לפנות לעזרה, ייעוץ, או לשתף אחרים במצוקותיהם. מדובר בעניין של חינוך והבניה חברתית של מושג המאצ’ו שיכול להתמודד לבד עם כל בעיה. כתוצאה מכך גברים לא מעטים נושאים עמם מצוקות ומועקות, כעסים ושאיפות מבלי לשתף אחרים. במצב כזה, יום אחד הם עלולים “להתפוצץ” ולהפוך מסוכנים כלפי אחרים ו/או כלפי עצמם. השינוי הנדרש בתפיסה הרווחת כיום ביחס לגברים אלימים כלפי בת זוג הוא מורכב ומצריך חשיבה וחינוך חדשים.
לחלופין, גבר שהכה את אשתו ו/או איים עליה ובית המשפט מצא, בעזרת אנשי מקצוע, שהוא מסוכן לבת זוגו, יישלח למאסר במתקן מיוחד, או באגף מיוחד בתוך מתקן כליאה כללי. להבדיל מהמצב היום, עונש המאסר יהיה מותנה בהתקדמות האסיר בשיקום. אחת הביקורות על תוכנית זו היא שמנהל הכלא או הסוהרים יזכו ל”שקט תעשייתי” מצד אסירים אלו בדרך של איומים על אי־קיצור המאסר.
הבעיה המרכזית שנותרה היא מה לעשות עם אותם גברים שלא מעוניינים בתהליך שיקומי־טיפולי. גם אם ייגזרו עליהם עונשי מאסר ארוכים תמיד יגיע יום השחרור שיהווה סכנה משמעותית לבת הזוג ולחייה. במקרים כאלה יש לנקוט אמצעים משמעותיים להרחקתם מבת הזוג, כמו גם מהחברה. דוגמה לכך, אולי קיצונית, היא מאסר עולם ללא חופשות. הדבר גם יעביר מסר חברתי משמעותי על מעמדן הראוי של נשים בחברה. אחד הטיעונים נגד התוכנית יהיה כמובן הטיעון התקציבי. זהו טיעון נוח כדי למנוע שינוי משמעותי בתחומים שונים. מבחינתי חייה של אישה אינם ניתנים לכימות שִקלי, הם שווים כל מחיר שבעולם. הכותב הוא מרצה לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון.
התרעות פיקוד העורף