יש כתמים שאין כל דרך להסירם. דוד אבידן דיבר עליהם בפואמה הנפלאה שלו “הכתם נשאר על הקיר”. כאלה הם גם החריצים שנוצרו בעקבות חקירה, שנפתחה לתפיסתי בלא עילה של ממש על פניו, של אליעזר (צ’ייני) מרום. התבוננתי בעיניו העצובות בעת שהתראיין אצל אראל סג”ל בערוץ 14 וראיתי אדם נחוש, ששימש בעברו, בין השאר, כמפקד חיל הים, ומחפש כל דרך כדי לומר לצופים שאין לו אפילו מילה רעה אחת לומר על מוסדותיה של המדינה היהודית; זאת שלמענה הוא לחם במשך עשרות שנים. בעיניו, אין לעם היהודי אלא מקום אחד שבו הוא יכול לראות את ביתו הלאומי. לכן, על פי תפיסתו, גם אם פרקליטות המדינה עושה לעתים בחייהם של אזרחים מעשים שלא ייעשו, אין לשפוך את התינוק עם המים.

את אותה גישה מצאתי גם אצל גל הירש בשיחה שהוא קיים עם אילה חסון בערוץ 13. גם הוא לא היה מוכן לומר דבר בגנותה של מדינת היהודים; חרף מה שהטיחה בפניו בתו בעת שהוא חזר מותש, מאוחר בלילה, מאחת החקירות. אצילותם של השניים הללו - שניהם גיבורי על, לטעמי, במלוא מובן המילה - באמת צריכה להרשים כל אחד מאיתנו; אבל בכך לא סגי. אנחנו, אזרחים של יום־יום, לא רוצים לעבור לסדר היום על מה שקרה לשניים מטובי בנינו. חקירות הסרק שנפתחו לא נולדו בחלל ריק. כך אני מתרשם. האם ייתכן שמישהו בצמרת המוסדות לאכיפת החוק פעל שלא בתום לב; שלא לומר דברים קשים יותר?

ובאותו הקשר, גם החקירות שהתקיימו בתיק 4000 - ובתיקים הנספחים לו - מעידות על עצמן; ואינני מדבר רק על הפתיחה בחקירות נגד ראש ממשלה מכהן ללא אישור של היועץ המשפטי לממשלה, וגם לא על האופן שבו הוגש כתב האישום בו ביום שבו עמד בנימין נתניהו לקיים מסיבת עיתונאים, ביחד עם נשיא ארצות הברית דאז, שבמהלכה אמורה הייתה להתפרסם תוכנית המאה.

מה שמטריד אותי הרבה יותר הוא החשש שרשויות אכיפת החוק, אלה שמופקדות על חקר האמת, אולי לא ממש חיפשו אותה; אלא את ראשו של ראש הממשלה. זה עולה גם מאופי חקירותיו של צ’ייני. הוא יותר מרומז על כך בשיחתו עם סג”ל, ולדעתי גם סיכול מינויו של הירש למפכ”ל קשור ברצון לקפד את ראשו של מי שעומד בראש מחנה הימין. וזה מצב שאין לשאת אותו עוד. אין מדינה דמוקרטית בעולם שבה נעשה שימוש כה בוטה במערכת המשפט - כך אני מפרש את התנהגות החוקרים - כדי להשיג תוצאות פוליטיות. נדמה שמערכת המשפט עברה שינוי לרעה שאסור לנו לקבל בשוויון נפש; אם אנחנו רוצים בתקינות שלטונית.

במקורותינו מופיע הפסוק: “אף על פי שחטא – ישראל הוא”. לא בימים אלה. לא בעת שמתגלה ניצול לרעה לכאורה של כוח המשרה.