הנשיא ביידן חתם בימים האחרונים על חבילה שאישר בית הנבחרים בארצות הברית: תוכנית מהפכנית למאבק במשבר האקלים. זהו צעד היסטורי שמתחיל טיפול אמיתי במשבר הקיומי המאיים על האנושות כולה. במסגרת התוכנית יוקצה סכום עצום של 370 מיליארד דולר להורדת פליטות הפחמן הדו־חמצני ב־40% עד סוף העשור ועוד מיליארדים רבים יוקצו להיערכות לשינויים הצפויים.

נאס"א: אנטרקטיקה איבדה הרבה יותר קרח ממה שסברנו
לאור גלי החום בעולם: לפיד קיים דיון בנושא מוכנות ישראל לשריפות ענק  

שריפות ענק בפורטוגל (רויטרס)

התוכנית היא חלק מחבילה כוללת למלחמה באינפלציה ולצמיחה ירוקה והיא חלק מגל כולל של מדינות המערב שמיישמות בימים אלה תוכניות המשלבות בין יציאה ממשבר הקורונה באמצעות עידוד צמיחה כלכלית ובין הכוונת מנועי הצמיחה לתעשיות ירוקות ובריאות ויצירת מקומות עבודה בהן. התוכנית הזו גם מסמנת את חזרתה של ארצות הברית להובלה עולמית בתחום האקלים לאחר נסיגה בת ארבע שנים בתקופת ממשל טראמפ.

ככל שהתוכנית הזו היא היסטורית וחשובה במישור הבינלאומי, צריך לומר את האמת: אפילו הסכומים האסטרונומיים הללו ושינוי סדר העדיפויות הדרמטי - לא מספיקים. לכל היותר, הם יסייעו בהחלשת המגמה של ההתחממות המסוכנת של כדור הארץ. לנשיא ביידן הייתה תוכנית שאפתנית הרבה יותר, אך הוא לא הצליח לזכות אפילו בתמיכה של סנאטור רפובליקני אחד.

בארצות הברית, נושא האקלים הפך זה מכבר לנושא מרכזי בקו פרשת המים שמשסע את הפוליטיקה האמריקאית בשנים האחרונות. כמו הוויכוח הניטש על הפלות, או על סוגיית הנשק, גם האקלים הפך להיות אחד הנושאים הפוליטיים שמחלקים את הקונגרס, ואת אמריקה, לשני מחנות נצים. האחד, מקשיב למדע, מבין את חומרת ודחיפות המצב ופועל לכוון את המדיניות וחלוקת התקציב לפיו; השני, מכחיש את המציאות, מזלזל ומקטין את חומרת המשבר.

בישראל, שרוב שנותיה עסקה בסוגיות פוליטיות אחרות לחלוטין, מתרחשת בשנים האחרונות חדירה זוחלת של סוגיות אלה לשיח הפוליטי. משבר האקלים מתואר לא אחת כ"כשל השוק" הגדול ביותר אי פעם. המשמעות היא שדרושה התערבות ממשלתית משמעותית כדי להיאבק בו, מפני שהשוק לבדו לא יספיק, אלא רק יחריף את המצב.

בישראל, כמו בארצות הברית, ניתן לראות את נציגיהן של התעשיות הכלכליות שיש להן את העניין הרב ביותר בשימור המצב הקיים - נאבקים נגד צעדים הכרחיים כמו חקיקת אקלים, מס פחמן אפקטיבי, עידוד הפחתת מזון מהחי ועוד. גם בישראל, פקידות האוצר ופוליטיקאים קצרי ראות מעדיפים את החור שבגרוש על פני קידום תפיסה אסטרטגית שתוביל את ישראל לעידן חדש ותבטיח את החוסן האקלימי והכלכלי שלה.

הגם שיש להצטער על הפיכתו הזוחלת של האקלים לנושא משסע פוליטית, יש להיישיר מבט אל המציאות. לא ייתכן צדק חברתי ללא צדק סביבתי, ועל כן משבר האקלים הוא נושא להוצאה ממשלתית נרחבת לצורך השקעה בתשתיות, סגירת פערים חברתיים ויצירת חוסן אזרחי מפני נזקי אקלים. זה הפוך בדיוק מהמדיניות שמקדם גוש נתניהו, כמו גם חלק מנציגי הימין הליברטיאני בקואליציה, בחברה האזרחית ובתקשורת. משבר האקלים לא מבחין בין שמאל וימין. הוא כאן, הוא חמור והוא יפגע בכולנו. רק פעולה גלובלית וממשלתית נרחבת ואפקטיבית תוכל להגן עלינו מפניו. 

הכותב הוא יו"ר הנהלת מרצ, מתמודד בפריימריז לרשימת המפלגה לכנסת.